[לז, א]
היתה עלי יד ה', ויניחני -
כתרגומו:

ואשרני,

ענין מנוחה.

בתוך הבקעה -
אפשר שהיה הבקעה שבאה לו הנבואה שם כבר כמו שאמר בתחילת הספר.

והיא מלאה עצמות -
תרגם יונתן:

גרמי אנשא,

והענין הזה הראה לו הקב"ה למשל כי בני ישראל יצאו מהגלות שהם בו והם בו כעצמות היבשות על דרך משל.
או הראה לו זה, להראות לו שעתיד להחיות מתי ישראל בעת הישועה כדי שיראו גם הם בישועה.

ויש בזה מחלוקת בדברי רז"ל תניא רבי אליעזר אומר:

מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה.

ומה שירה אמרו?

ה' ממית ומחיה - ממית בצדק ומחיה ברחמים.

ורבי יהושע אומר:

שירה זו אמרו: ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.

רבי יהודה אומר:

באמת משל היה.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:

מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.

עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר:

אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם.

ואמרו:

מי היו המתים שהחיה יחזקאל?

אמר רב:

אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, דכתיב: ובני אפרים שותלח וברד בנו וגו' והרגום אנשי גת וגו' ויתאבל עליהם אפרים אביהם.

ושמואל אמר:

אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים.

ורבי יוחנן אמר:

אלו מתים שבבקעת דורא וכו' כמו שכתוב בפ' חלק.

[לז, ב]
והעבירני -
וכל זה במראה הנבואה.

עליהם סביב סביב -
כדי שאראה אותם כולם.

ומה שפירש"י זכרונו לברכה:

סביב סביב לבקעה ולא הכניסו לתוכה, כדי שלא יטמא לפי שהיה כהן.

אם כן איך צוהו להעביר התער על ראשו ועל זקנו, וכן תרגם יונתן, על הכהנים ופאת זקנם לא יגלחו.
ועוד הרי אמר: ויניחני בתוך הבקעה?!
אלא הכל היה במראה הנבואה ולא היו דברים ממש.

[לז, ג]
ויאמר, בן אדם -
מבואר הוא.

[לז, ד]
ויאמר, הנבא -
מבואר הוא.

[לז, ה]
כה אמר, מביא בכם רוח -
אחר הבשר והעור והגידים, כמו שאמר בפסוק האחר על הסדר.

[לז, ו]
ונתתי עליכם גידים -
כי הם תחלת יצירת הולד ותכונתו, כי רבים מהם נקשרות בעצמות ואחר הגידים הבשר ואחר כך העור כי הוא העליון ומה שאמר איוב עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככני לא אמר שהעור והבשר הם תחלה ביצירה לפי שזכרם בתחילה, שהרי אמר תלבישני, שהם כמו לבוש שהוא עליון.

וקרמתי -
פעל יוצא ויקרם עליהם עור פעל עומד, כמו שאמר גם כן ובשר עלה והוא עניין קרום.

ובדברי רז"ל אמרו:

כדי שיקרמו פניה.

[לז, ז]
ונבאתי, ותקרבו -
העצמות שכבר נפרדו איש מעל אחיו לאורך הזמן.
ואמר ותקרבו לשון נקבה בסימן אחד לבד, כי על הרוב יאמר בשני סימנין ותקרבנה וכמוהו ואלמנותיך עלי תבטחו.

וברוב עצם –
לשון נקבה ובאמרו עצם אל עצמו הוא לשון זכר, ורוצה לומר עצם אל עצם הראוי להדבק בו כפי היצירה.

[לז, ח]
וראיתי, ובשר עלה -
פירוש עלה על הגידים, כי הגידים הם בתוך הבשר.

ויש מפרשים:

עלה - גדל כמו ותעל אחד מגוריה.

[לז, ט]
ויאמר, מארבע רוחות בואי הרוח -
זו היא רוח החיים, לפיכך אמר: מארבע רוחות, כלומר מאיזה עבר שתהיה תבא כי הוא מהאויר.
ומה שאמר: ונתתי רוחי בכם - היא רוח השכל, לפיכך אמר רוח והעד שאמר אחר שאמר והעלתי אתכם מקברותיכם.

ופחי -
שרשו נפח על משקל גשי מן נגש מענין: ויפח באפיו נשמת חיים.

בהרוגים האלה -
אינו אומר הרוגי חרב אלא רוצה לומר במתים, כי ההריגה נאמרת גם כן על המתים בלא חרב, כמו היו הרוגי מות ואם היו בני אפרים כמו שכתוב למעלה, הם היו הרוגי חרב.

[לז, י]
והנבאתי -
חסר תי"ו התפעל ומשפטו והתנביתי, לפיכך נדגשה הנו"ן לחסרון התי"ו.

[לז, יא]
ויאמר אלי, העצמות האלה כל בית ישראל המה -
אם הענין הזה משל, אמר לו זה שהראיתי לך במראה הנבואה העצמות היבשות שחיו וקמו על רגליהם, זהו משל לכל בית ישראל שהיו בגלות זה כמה עד שנואשו מן הגאולה, ואמרו: יבשו עצמותינו ואבדה תקותינו וגו' כלומר הרי אנו כעצמות יבשות שאין להם עוד תקווה ואם הענין כמשמעו, אמר זה שהראתי בעצמות האלה, כן יחיו כל בית ישראל שמתו בזמן הגלות שארך זה כמה והרי הם כאילו הם אומרים: יבשו עצמותינו ואבדה תקותינו נגזרנו לנו ולא נראה בישועת ישראל אשר יהיו בזמן הישועה, ואיך נחיה אלף שנים או יותר?!

נגזרנו לנו -
לעצמינו.

[לז, יב]
לכן -
אם הענין משל ארצות הגוים והגלות הם הקברות, ואם כמשמעו מבואר הוא.

ומחלוקת יש בדברי רז"ל:
על המתים בחוצה לארץ,
מהם אמרו:

כי בחוצה לארץ יעלו מקברותיהם.

ומהם אמרו:

מקברותיהם יעלו לא"י בגלגול ודרך מחילות.

והפסוק הזה מוכיח כי בח"ל יחיו כמו מתי א"י, שהרי אמר פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם ואחר כך והבאתי אתכם אל אדמת ישראל.

[לז, יג]
וידעתם -
מבואר הוא.

[לד, יד]
ונתתי רוחי בכם -
זהו רוח השכל כמו שפירשנו, כי כיון שאמר ובהעלותי אתכם הרי רוח חיים כי לא יתנועע האדם בלא רוח חיים, אם כן מה שאמר אח"כ ונתתי רוחי בכם, על רוח השכל אמר והבטיחם שיתן בהם דעה ובינה והשכל ולא יחטאו עוד כמו שיעדם גם כן ואמר כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

וחייתם -
הבטיחם שיחיו ימים רבים והוא כמו שנאמר בנבואת ישעיהו: כי כימי העץ יהיו ימי עמי.

והנחתי אתכם על אדמתכם -
הבטיחם שלא יגלו ממנה עוד.

[לז, טז]
ויהי, ואתה, ולבני ישראל חברו -
שבט בנימין שהיה עם שבט יהודה לעולם גם לאחר שנחלקה המלכות.

חברו -
כן כתיב, לפי שהיה בשבט אחד.

ליוסף עץ אפרים -
לפי שבעת שנחלקה המלכות היה מלך ירבעם שהיה משבט אפרים, נקראו עשרת השבטים על שם אפרים.

וכל בית ישראל חברו -
חברו כתיב על דרך כלל, כמו שאמר: בית יעקב.

[לז, יז]
וקרב -
צווי מן הדגוש ובא בפתח הרי"ש כמו: כתר לי, פלג לשונם.

לך לעץ אחד -
אחר שתקח שני עצים ותכתוב בכל אחד שם בפני עצמו שהוא סימן למלכות ישראל שנחלקה, אחר כך תקרב אותם אחד אל אחד והיו בידך שניהם יחד, כאילו הם עץ אחד.

ויהיו לאחדים בידך -
שני האחדים יהיו בידך לאחד סימן למלכות ישראל שתהיה אחת.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

אמר לו שיקרב שני העצים ויתחברו יחד ויעשו עץ אחד במעשה נס.

ויונתן תרגם:
כל עץ שבפרשה זו עד דבר אליהם -

לוחא

וכן והיו העצים -
תרגם:

לוחיא,

ושבפסוק דבר -
תרגם:

את עץ יוסף אשר ביד אפרים - ית שבטא דיוסף דהוא שבטא דאפרים את עץ יהודה ית שבטא דיהודה

ועשיתם לעץ אחד - לעמא חדא.

[לז, יח]
וכאשר -
כמו שאמר לו שיכתוב לעיניהם והם ישאלוהו מהו המשל.

[לז, יט]
דבר, חברו -
כתיב וקרי חבריו.

ונתתי אותם עליו -
אתן שבטי ישראל עם שבט אפרים את עץ יהודה.

עליו -
פירושו עמו.

את עץ -
פירושו עם עץ.

[לז, כ]
והיו -
מבואר הוא.

[לז, כא]
ודבר -
מבואר הוא.

[לז, כב]
ועשיתי, ולא יהיה -
כתיב על דרך כלל וקרי יהיו.

[לז, כג]
ולא יטמאו -
מבנין התפעל ומשפטו יתטמאו.

[לז, כד]
ועבדי דוד מלך -
המלך המשיח יקרא שמו דוד, לפי שיהיה מזרע דוד קראו דוד.
או רמז לתחיית המתים.

[לז, כה]
וישבו. לעבדי ליעקב -
לפי שאברהם ויצחק היו להם בנים אחרים שלא ירשו הארץ, זכר יעקב כי לו נתנה הארץ ולזרעו אחריו.

[לז, כו]
וכרתי, יהיה אותם -
פי' עמם כי יש מן הרפים שפירושם עם.

ונתתים -
פירוש ונתתים בארצי או בברכתי.

ויונתן תרגם:

ואברכינון.

[לז, כז]
והיה משכני עליהם -
תרגם יונתן:

ביניהון,

לפי שבמקומות קשור שכינת האל יתברך עם בתוך ומה שאמר במקום הזה עליהם, לומר כי מוראו יהיה עליהם לעולם כי ישכון כבודו בתוכם לעולם.

[לז, כח]
וידעו -
מבואר הוא: