[מה, א]
ובהפילכם את הארץ בנחלה -
על ירושלים אמר שיפילו אותה לעתיד בנחלה לכל ישראל, ואמר איך יחלקו אותה למקדש ולכהנים וללוים ולישראל.
ואמר ארך חמישה ועשרים אלף ורחב עשרה אלף קדש הוא בכל גבולה סביב - הארך הוא ממזרח למערב והרחב מצפון לדרום. ואמר -

[מה, ב]
יהיה מזה אל הקדש חמש מאות בחמש מאות מרובע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב -מאלה המדות שזכר יקח מהם, הקדש והוא הר הבית חמש מאות באורך וחמש מאות ברחב, כמו שכתוב למעלה.
כי הבית היה חמש מאות על חמש מאות, אם כן נשארו מהר הבית כלפי מזרח שנים עשר אלף ומאתים וחמשים וכנגדם מהר הבית כלפי מערב, שהם ארבעה ועשרים אלף וחמש מאות, הנה הם עם חמש מאות של הר הבית חמישה ועשרים אלף וברחב, כמו כן מהר הבית כלפי צפון ארבעה אלפים ושבע מאות וחמשים, וכן מהר הבית כלפי דרום, שהם תשעת אלפים וחמש מאות וחמש מאות של הר הבית, הנה עשרת אלפים.

[מה, ג]
ומן המדה הזאת תמוד אורך חמישה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים ובו יהיה המקדש קדש קדשים –
אלה חמש מאות של הר הבית ממדת חמישה ועשרים אלף ועשרת אלפים תמוד אותם, כלומר מכללם יהיו אלה חמש מאות של הר הבית.

ובו -
רוצה לומר בהר הבית והוא הקדש שזכר בו, יהיה המקדש שהוא קדש קדשים והוא ההיכל והדביר שהוא מקודש מהיכל.

ורש"י ז"ל פירש:

מן המדה הזאת תמוד - בקנה המדה שנמדד בו רביע הר הבית חמש מאות על חמש מאות כמו שאמר למעלה, מדד חמש מאות קנים בקנה המדה לארבע רוחות מדדו ולפי שלא פירש בפסוק הראשון אלה החמשה ועשרים אלף ועשרת אלפים אם הם קנים או אמות, הוצרך לומר הנה שאלפים אלה קנים, הם בקנה המדה שנמדד בו הר הבית ההוא שש אמות הקנה.

חמש -
כתוב, חמישה קרי והענין אחד ויש בענין לשון זכר ולשון נקבה, כי המדה לשון נקבה והקנה לשון זכר.

[מה, ד]
קדש מן הארץ הוא -
זה שאמרתי לך החמשה ועשרים אלף אורך ועשרת אלפים רחב, הוא קדש תרומה מן הארץ לכהנים.

והיה להם מקום לבתים ומקדש למקדש -
הר הבית הוא מקדש לצורך המקדש המקודש מהיכל, והוא הבית ההיכל והדביר והנשאר יהיה לך מקום לבתים להם ולבתיהם וחמשים מגרש שהיה סביב הר הבית, הם מכלל החשבון הנשאר חוץ להר הבית, ארבעה ועשרים וחמש מאות אלפים בארך ותשעת אלפים וחמש מאות ברחב, והמגרש הזה הוא מקום פנוי, אין בו לא בתים ולא זרע.

[מה, ה]
וחמשה ועשרים אלף ארך -
במדה שהיתה לכהנים בין המקדש ובין בתיהם כמדה הזאת תהיה ללוים לאחוזה, סמוך לאחוזת הכהנים כמו שאמר למטה לעומת גבול כוהנים, כי גם הם משרתי הבית להיות שוערים ומשוררים.

עשרים לשכות -
אמר שיעשו בחלקם סמוך לאחוזת הכהנים עשרים לשכות לשבת בהם השוערים כדי שיהו קרובים אל הבית, והשאר יהיה לצרכיהם ולבתיהם.

[מה, ו]
ואחזת העיר -
שתהיה אחזה לכל ישראל כי כולם יהיו נאחזים בירושלם, לכל שבט יהיה שער אחד בעיר כמו שאמר בסוף הספר ותהיה אחזת העיר רחב חמשת אלפים והארך חמישה ועשרים אלף מן המזרח למערב נמצא התרומה הזאת בין כולם חמישה ועשרים אלף על חמישה ועשרים אלף, כי לכל אחד מהם כ"ה אלף אורך והרוחב:
לכהנים עשרת אלפים,
וללוים עשרת אלפים,
לאחזת העיר חמשת אלפים
הרי חמישה ועשרים אלף.

לעומת תרומת הקדש -
כנגד ארך תרומת הקדש שהיא אחזת הכהנים והלוים.

[מה, ז]
ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר -
ואחר כך פירש אל פני, כי למ"ד השמוש הנזכרת לתרומה ולאחזת, ר"ל אל פניהם למזרח ואל פניהם למערב תהיה נחלת הנשיא, כמו שמפרש ואומר: מפאת ים ימה ומפאת קדמה קדימה, כלומר רחב נחלת הנשיא תהיה רחב חמישה ועשרים אלף כנגד תרומת הקדש ואחוזת העיר ואורך תהיה כנגד אחד חלקי השבטים ממזרח ארץ ישראל למערבה, כי בסוף חמישה ועשרים אלף ארך נחלת הכהנים והלוים, ואחזת העיר תהיה אחזת הנשיא כנגדה ברחבה, עד סוף גבול א"י למזרח וכן למערב עד סוף גבול ארץ ישראל למערב, כי לישראל יהיו שנים עשר חלקים ולנשיא החלק השלשה עשר, חלק הנשיא כחלק אחד משבטי ישראל בארך וברחב, אלא שבתוך נחלת הנשיא תהיה התרומה.

לעמות -
בחולם כמו לעומת בפתח עמת בשקל סבל מן כי עול סובלו עומת בשקל גומץ.

אחד החלקים-
חלקי השבטים כמו שפירשנו.

[מה, ח]
לארץ יהיה לו לאחזה -
החלק הזה יהיה לו לאחזה בארץ ישראל.
ולמ"ד לארץ במקום בית, כמו וישב אתו לארץ, הרגתי לפצעי, ישבתי לכסא והדומים להם למ"ד במקום בי"ת.

ויונתן תרגם:

דא ארעא תהא לרבא לאחסנתא בישראל.

והנשיא הזה הוא מלך המשיח כמו שפירשנו למעלה.

ולא יונו עוד נשיאי את עמי -
כמו שהיו עושים מלכי ישראל שהיו גוזלים ואונסים וחומסים עניים שביניהם בעיר ובשדה כמו שעשה אחאב בכרם נבות, וכן אמר על מלכי ישראל וחמדו שדות וגזלו בתים ונשאו ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו לא יעשו עוד זה לעתיד בשוב המלכות, כי חלק גדול יהיה להם אחזה בתוך בני ישראל והם יחלקו הארץ לבית ישראל לשבטיהם ויספיק להם חלק שלהם כי רב יהיה.
ועוד שיהיה להם לב חדש לירא את ה' ולשמור מצותיו. ולא יונו עוד עניין אונס.

וכן תרגם יונתן:

ולא ינסון,

כי יש בלשון הזה לקיחת ממון האדם או גופו מדעת ושלא מדעת, שלא מדעת, כמו: לא תונו איש את עמיתו מדעת שאונס אותו בגלוי בכח ומזה ולא יונו עוד נשיאי את עמי.
וכן והאכלתי את מוניך חרב היונה העיר היונה ושני העניינים נזכרים בפרשה הבאה אחר זה חמס ושוד - זהו מדעת, המאזנים והאיפה והבת - זהו שלא מדעת.

[מה, ט]
כה אמר אדני ה' -
אמר כנגד מלכי יהודה שהיו אז קודם זה החורבן.

רב לכם -
זמן רב החזקתם בחמס ושוד אתם ומלכי ישראל שעברו.

הסירו -
אותם ועשו משפט וצדקה.

הרימו גרשותיכם מעל עמי -
סלקו מעליהם המסים שאתם גורשים ומטילים עליהם.

ויונתן תרגם:

סליקו תקלתכון.

[מה, י]
מאזני צדק ואיפת צדק ובת צדק יהי לכם -
לא תעשו עול במדות ובמשקלים כאשר עשיתם עד הנה, כמו שאמר: להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה ומה שעושין העם הוא עון המלכים שאינם מוחים בידם, גם ידם במעל.

[מה, יא]
האיפה והבת תכן אחד יהיה -
האיפה מידת היבש והבת מידת הלח תכן אחד יהיה להם במדתם:

לשאת מעשר החמר הבת -
בשמן וביין תשאו למעשר שאתם חייבין לתת מחמר אחד בת אחת, וכן בחיטים ובשעורים ובשאר הזרעים.

ועשירית החמר האיפה -
מחמר אחד תשאו למעשר איפה אחת.

אל החמר יהיה מתכנתו -
מתכונת כל אחד וסכום שלו יהיה הוא אל החומר, שכל אחד מהם הוא עשירית החומר והחומר הוא שם שוה למדת הלח ולמדת היבש, והאיפה שלוש סאין כתרגומו, וכן הבת.
ואחר שאמר להם כלי המדות שלא יעותו בהם ולא יגדילו ולא יקטינו ויתנו המעשר במדה במשפט בין בלח בין ביבש, אמר להם עניין המשקל שלא יעותוהו.

[מה, יב]
ואמר והשקל עשרים גרה -
ומנין השקל הוא כתוב בתורה כן והוסיף להם משקלים אחרים.
ואמר: עשרים שקלים חמישה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם - כל אלה המנינים שהם בין כולם שישים שקלים הוא משקל אחד ונקרא מנה ומה שחלק אותו לאלה החלקים, לפי שכל אחד היה משקל בפני עצמו.
והמנה - הוא שישים שקלים וכן שלשת מנים זהב וכן כסף מנים אלפים.

ויונתן תרגם:

וסלעא עסרין מעין תלתות מניא עשרים סלעין מני כספא עסרין וחמש סלעין רבעות מניא חמש עסרי סלעין כלהון שיתין מנין ומנא רבא קודשא יהא לכון.

והמנה שאמר שהוא שישים שקלים, הוא מנה של חול כמו שאמר יהיה לכם.

ואמרו רז"ל:

מנה של קדש כפול היה וראוי זה מזה הפסוק והשקל עשרים גרה והקשו מנה מאתן וארבעים זוזי, הוי כי השקל הוא ד' זוז וששים שקלים הם מאתים וארבעים זוז.

ואיך אמר המנה יהיה לכם?
כי מנה בדבריהם אינו אלא מאה זוז, אלא שכפול היה מנה של קדש והוסיפו בימי יחזקאל שתות מלבר והם הארבעים היתירים על המאתים.

[מה, יג]
זאת התרומה אשר תרימו -
זהו לעתיד, ר"ל שירימו לחנוך הבית לעתיד.

ששית האיפה מחומר החטים -
זה יהיה קרבן הראשון לקהל שיחנכו המזבח בו, זה ירימו לה' מנחה, מי שיהיה לו חומר חטים ירים לה' ממנו ששית האיפה קמח, שהוא אחד מששים בחומר, וכן מן השעורים ירימו למנחה קמח ששית האיפה, שהוא אחד מששים בחומר.

וששיתם -
פעל מן שישה כמו וחמש את הארץ מן חמישה והוא מבנין פעל הדגוש בשקל ועניתם.

[מה, יד]
וחק השמן -
וחק התרומה מן השמן למנחה, כי המנחה הייתה בלולה בשמן כמו שכתוב בתורה.

ואמר הבת השמן –
פירוש הבת היא מידת השמן כמו שהאיפה מידת החטים והשעורים, כי זו מידת לח וזו מידת יבש וזו שמה בת וזו שמה איפה ותכן אחד להם, כמו שכתוב למעלה אבל לא פירש למעלה איזו מידת הלח ואיזו מידת היבש.
ועתה אמר הבת בשמן כמו שפירשנו.

ואמר: מעשר הבת מן הכור –
והכור הוא החומר שזכר ונקרא בשתי לשונות ואמר שיתן לתרומת המנחה מעשר הבת מן הכור, כלומר מי שיהיה לו כור שמן יתן ממנו למנחה עשירית הבת, כמו שנותן ששית האיפה קמח מי שיש לו כור חטים, כן יתן עשירית הבת שהוא אחד מק' בכור, ז"ש עשרת הבתים חומר והוסיף עוד ואמר כי עשרת הבתים חומר, ר"ל כמו שהמדה היא היום עשרת בתים חומר, כן יהיה לעתיד.

[מה, טו]
ושה אחת מן הצאן מן המאתים -
זכר מן המנחה שירימו ועתה זכר הקרבן שיקריבו והוא אחד מן המאתים, מי שיהיה לו מאתים צאן יביא לקרבן לחנוך הבית שה אחת ואמר אחת כי נקבה תהיה ומצינו שה בלשון נקבה בין שה בריה ובין שה רזה.

ממשקה ישראל -
מן השמנים והנבחרים ישראל יקריבו קרבן, כמו שאמר בתורה מבחר נדריכם ואמר כל חלב יצהר להפך מה שהיו עושים, מי שנאמר עליהם והבאתם גזול את הפסח ואת החולה ואמר וזבח משחת להם.

וכן תרגם יונתן:

מפטימיא דישראל,

והלשון הזה הוא על דרך ומוח עצמותיו ישוקה, נקרא המפוטם משוקה וזה הנזכר יהיה למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם על מה שחטאו בגלות, או בדרך בצאתם.

ורש"י ז"ל פירש הענין הזה:

לכל תרומה שירימו ישראל מתבואתם הנקראת תרומה גדולה ומה שאמר ששית וששיתם ותרומה אין לה שיעור מן התורה, הרי אמרו רז"ל: עין רעה אחד מששים.

ואני תמה על פירושו, כי אחר שהתרומה מן התורה אין לה שיעור אלא חיטה אחת פוטרת את הכרי, מה בא יחזקאל להורות עין רעה, היה לו להורות הבינונית שהוא אחד מן החמשים?!

ועוד למה זכר חטים ושעורים לבד וזכר שמן לבד למעשר היה לו לומר דגן תירוש ויצהר כמו שכתוב בתורה, אלא שעל פי הדיבור אמר הכל ויהיה כן לעתיד.
וזכר שמן והוא הדין לשאר משקין.

ורז"ל דרשו:

מן המאתים ממשקה ישראל - מן המשקים שנשארו בבור שנפל בו יין של ערלה, או של כלאי הכרם, מכאן לערלה ולכלאי הכרם שעולין באחד ומאתים.

[מה, טז]
כל העם הארץ -
בחסרון הסמיכות, כמו הארון הברית, האל בית אל והדומים להם.

יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישראל -
בעבור הנשיא שבישראל יעשו כל ישראל זאת התרומה, כלומר בעבור עצמם כמו שאמר לכפר עליהם ובעבור הנשיא גם כן יעשו זאת התרומה, כי קרבן הכהנים כבר זכר למעלה אלה חקות המזבח ביום העשותו, ועתה זכר קרבן העם ומנחתם והנשיא לא יצטרך לעשות בעד עצמו כל ישראל יעשו בעבורו, וכן הנשיא יעשה בעבור ישראל בחגים ובמועדים כמו שאמר.

[מה, יז]
ועל הנשיא -
מבואר הוא.

[מה, יח]
כה אמר, בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש -
בראשון זהו חדש ניסן שהוא חדש הגאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין להגאל לעתיד, באחד לחדש יחנכו את המזבח בקרבנות, כמו שאמר למעלה ואמר קרבן הכהנים שיקריבו פר, כמו שאמר למעלה ושנה אותו הנה להשלים הענין ולומר באיזה יום יעשוהו וזה הפסוק ראיה לרבי יהושע שבניסן עתידים להגאל, שאם תהיה הגאולה בתשרי איך יניחו מלהקריב במזבח עד ניסן הבא אחריו ומלחטא עליו ומלכפר את הבית?!

ומה שאמר בניסן עתידין להגאל, לא שיצאו מהגלות בניסן אלא קודם ניסן יצאו ויעלו עד שבאחד בניסן יהיה בנין הבית נשלם ויחנכו המזבח באחד בניסן, וכן עשו במשכן באחד בניסן החל אהרן לעבוד במזבח, אלא שקדמו לו שבעת ימי המלואים ששמש בהם משה.

ואפשר גם כן הנה, כי מה שזכר למעלה יהיו שבעת ימי מלואים וביום השמיני שיהיה אחד בניסן, יהיה זה הקרבן שאמר עתה וגם באותו יום יזו על המזבח ועל פנות העזרה, אבל כשעלו מבבל עשו חנוכת המזבח באחד בתשרי והחלו להעלות עליו עולה קודם שיסד הבית, מכל מקום בין שהיתה חנוכת המזבח באחד בתשרי והחלו להעלות עליו עולה קודם שיוסד הבית, בין שהיה החנוכת המזבח קודם ניסן שבעה ימים, בין שתהיה באחד בניסן בו ביום יכפרו על המזבח ויזו ההזאות, לפיכך אמר תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש.

ורז"ל הקשו:

החטאת עולה היא, כלומר איך אמר כי פר של ר"ח יהיה חטאת, שאמר

וחטאת את המקדש

והלא פר ר"ח עולה הוא, כמו שכתוב בתורה: ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' פרים בני בקר שנים וגו', והשעיר הוא שהיה חטאת?!

ואמרו, אמר רבי יוחנן:

פרשה זו עתיד אליהו לדרשה, כלומר שאין אנו יודעין לדרשה.

רב אשי אמר:

מלואים הקריבו בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה.

תניא נמי הכי רבי יהודה אומר:

פרשה זו עתיד אליהו לדרשה.

אמר לו רבי יוסי:

מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, כלומר פר המלואים חטאת היה, וכן יהיה לעתיד כי בר"ח ניסן יקריבו מלואים.

[מה, יט]
ולקח, אל מזוזת הבית -
זה מה שלא זכר למעלה וגם הנה לא זכר על ארבע קרנותיו, כמו שזכר למעלה והאחד מורה על חבירו.

אל מזוזת הבית -
הוא ההיכל וזכר אחת מן המזוזות והוא הדין לאחרות.

ודעת יונתן:

על האסקופה.

שתרגם יונתן:

על סקופת ביתא.

ואל ארבע פנות העזרה למזבח -
העזרה הסמוכה למזבח כמו שפירש למעלה.

ועל מזוזת שער החצר הפנימית -
היא עזרת ישראל שהיא פנימית לעזרת נשים שנקראת חיצונה.
או נאמר על עזרת כוהנים, כי היא פנימית יותר.

[מה, כ]
וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שוגה ומפתי וכפרתם את הבית -
זה יהיה חדוש לעתיד לחטא על המזבח ועל הבית גם בשבעה לחדש וזה שמרוב שמחה על חנוכת המזבח ,שמא נכנס אדם בשוגג במקום שאין לו רשות להיכנס, או אדם שהיה פתי ולא ידע שאסור להיכנס ובעבור זה יעשו כפרה גם כן בשבעה לחדש.

ורז"ל דרשו בו:

וכן תעשה - פר הנשרף בשבעה שבטים שהם רובו של קהל.

ודרשו:

בחדש - שחדשו דבר והורו ב"ד שלהם שחלב מותר ועשו שבעה שבטים שהם רוב הקהל על פיהם, שהם מביאים פר העלם דבר.

מאיש שוגה ומפתי -
מלמד שאין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.

ואמרו:

זכור אותו האיש לטוב וחנניא בן חזקיה בן גרון שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרים דברי תורה.
מה עשה?
העלה ג' מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרש ומה שדרש חנניא על זה, לא נמצא היום אצלינו.

[מה, כא]
בראשון, יהיה לכם הפסח -
שחיטת פסח.

חג שבעות ימים מצוות יאכל -
שבעות בחולם כמו שבעת בפתח כמו שכתבנו במלת לעמות אחד החלקים, שהוא כמו לעומת בפתח.

וכן תרגם יונתן:

שבעת יומין.

[מה, כב]
ועשה הנשיא -
כמו שאמר למעלה שהוא יעשה קרבן העם ביום ההוא ביום הראשון של פסח, שהרי זכר חג ואפשר שיהיה פירושו ביום ההוא בי"ד בניסן שזכר, וזה הקרבן אינו בן בקר הכתוב בתורה, כי אין בפסח ולא בשאר המועדים פר חטאת אלא שעיר חטאת,
וכאן אומר: פר חטאת ושעיר חטאת
וכן מה שאמר: שבעת פרים ושבעת אילים לעולה,
ובתורה פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעת כבשים

וכן במנחה אומר איפה לפר ואיפה לאיל ושמן הין לאיפה,
ובתורה שלושה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש,
אלא על כרחינו חדוש יהיה בקרבנות לעתיד.

[מה, כג]
ושבעת -
מבואר הוא.

[מה, כד]
ומנחה -
מבואר הוא.

[מה, כה]
בשביעי -
זהו תשרי שהוא שביעי לחדש, ואמר שיעשו קרבן שבעת ימי סכות כמו שבעת ימי המצוות, גם זה יהיה חדוש כי חג הסכות חלוק בקרבנותיו ולא זכר קרבן יום שמיני עצרת, אולי הוא יהיה כמו שכתוב בתורה.