[מו, א]
כה אמר ה' שער החצר הפנימית -
זהו עזרת כוהנים ואמר כי שער עזרה זאת המזרחי שהוא פתוח לעזרת ישראל, יהיה סגור ששת ימי המעשה שאין באים העם לבית המקדש ולא הנשיא אלא בשבתות ובחדשים ואז יהיה פתוח וגם זה יהיה חדוש לעתיד.

[מו, ב]
ובא הנשיא דרך אולם השער -
כי לכל השערים היו להם אולמים כמו שכתוב למעלה.
או אמר על אולם שער ההיכל שיש לו רשות לנשיא לבא שם עד מפתן שער ההיכל הסגור, כמו שכתוב למעלה אבל לא אמר עליו שיהיה סגור ששת ימי המעשה.

וביום השבת וביום החדש יפתח -
כי אותו השער לעולם יהיה סגור כמו שאמר למעלה, כי ה' אלהי ישראל בא בו, אבל השער הפנימי המזרחי אמר שלא יפתח, אלא בשבתות ובחדשים וכל שכן במועדים.

והשתחוה על מפתן השער ויצא -
על מפתן שער ההיכל.

והשער לא יסגר עד הערב -
שער החצר הפנימית שזכר שיפתח בשבתות ובחדשים אף על פי שיצא הנשיא ממנו אחר שהשתחוה לא יסגר עד הערב, כי עם הארץ לא יבואו כולם כאחד וכשיבאו כל אחד ואחד, או חבורות חבורות ישתחוו פתח השער ההוא, שהוא מכוון כנגד שער ההיכל.

[מו, ג]
והשתחוו -
מבואר הוא.

[מו, ד]
והעולה -
אמר מה קרבן יעשה בשבת בעדו ובעד עם הארץ, שישה כבשים תמימים ואיל תמים ואין זה קרבן הכתוב בתורה, לא לשבת ולא ליום טוב, אלא חדוש יהיה בקרבנותיו כמו שכתבנו:

[מו, ה]
ומנחה, מתת ידו -
לכבשים יעשה מנחה כפי השגת ידו, זהו מתת ידו כמו שאמר איש כמתנת ידו ונראה כי מנחת האיל תהיה איפה על כל פנים, אבל לכבשים כפי השגת ידו.

[מו, ו]
וביום החדש -
זה אמר על קרבן ר"ח ואמר: פר בן בקר תמימים אמר: פר יחיד ואמר: תמימים רבים –

יש מפרשים:

שיהיה הפר ואמו תמימי,ם וזה חדוש וכן פר אחד, כי קרבן ראש חדש שנים פרים, כמו שכתוב בתורה וכן ששת כבשים, כי בתורה כתוב שבעה.

ובדברי רז"ל:

פר - מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר בתורה פרים.
ומנין שאם לא מצא שנים יביא אחד?
תלמוד לומר: פר, לפיכך אמר תמימים שאם מצא שנים יביא שנים, כמו שכתוב בתורה.
וששת כבשים מה תלמוד?
לומר, לפי שנאמר בתורה שבעה.
מנין שאם לא מצא שבעה יביא שישה?
תלמוד לומר וששת.
ומנין שאם לא מצא שישה יביא חמישה, יביא ד', יביא שלושה, יביא שנים ואפילו אחד?
תלמוד לומר: ולכבשים כאשר תשיג ידו.
ומאחר דכתיב הא: ששת כבשים, למה לי דכמה דאפשר?
מהדרינן.
ומנין שמעכבין זה את זה?
תלמוד לומר: יהיו.

[מו, ז]
ואיפה לפר, ולכבשים כאשר תשיג ידו -
כמו שפירשנו כי מנחת הכבשים כפי השגת ידו.

ובדברי רז"ל:

איפה לפר ואיפה לאיל.

אמר רבי שמעון:

וכי מידת פרים ואלים אחת היא?!
אלא שאם היו לו פרים מרובים ולא היו להם נסכים, יביא פר ונסכיו ואל יקרבו כולם בלא נסכים, ואם היו לו אלים מרובים ולא היו להם איפתן, יביאו איל ואיפתו ולא כולם בלא איפות.

[מו, ח]
ובבא הנשיא, ובדרכו יצא -
הוצרך לומר זה, לפי שעם הארץ לא יצאו בדרך שיבאו אלא יעשו קפנדריא, כמו שאומר. ואפשר שגם עם הארץ לא יעשו קפנדריא בשבתות ובחדשים, אלא ויצאו בדרכם שיבאו והוצרך לומר כי זה יהיה בשבתות ובחדשים, אבל במועדים יעשה קפנדריא כשאר העם כמו שאמר.

[מו, ט]
ובבא עם הארץ -
במועדים לא יהיו נכנסים לעזרת ישראל דרך שער מזרחי אלא דרך שער צפון או דרך שער נגב, כדי ללכת בכל העזרה במועדים והבא דרך שער צפון היה יוצא נכחו דרך שער נגב, אחר שהשתחוה כנגד שער ההיכל וכן הבא דרך שער נגב יוצא נכחו דרך שער צפון, אחר שהשתחוה כנגד שער ההיכל.

כי נכחו יצאו -
בחירק הנו"ן.
וכן נכחו תחנו.

נכחו יצאו -
כתיב על העם שהם רבים, וקרי יצא על כל אחד ואחד כמו שאמר: והבא.

[מו, י]
והנשיא בתוכם -
כי גם הוא יבא עמהם דרך שער צפון או דרך שער נגב, כי במועדים יבא עם העם בבאם ויצא עמם בצאתם, לפי שכל ישראל שם עלו לרגל וכבודו והדרו הוא לבא עמהם ולצאת עמהם, משום שנאמר: ברב עם הדרת מלך.

ובצאתם יצאו -
לשון רבים יצאו יחד הוא והעם.

[מו, יא]
ובחגים ובמועדים -
ואע"פ שכל החגים נקראו מועדים, כמו שאמר: אלה מועדי ה' אלא לפי שיש חג שאינו מועד אלא שמחה שישמח אדם ויאכל וישתה ויקרא חג, כגון חנוכת הבית שנאמר בו: ויעש שלמה בעת ההיא את החג שבעת ימים והנה קראו חג וכן אוכלים ושותים וחוגגים.
ויש מועד גם כן שאינו חג, כמו לאותות ולמועדים, למועד אשוב אליך.
וכן כל זמן שיתן אדם לחבירו ולפיכך אמר: בחגים ובמועדים.

[מו, יב]
וכי יעשה הנשיא נדבה -
זה יהיה בימי החול כי כבר זכר קרבנו בשבתות ובחדשים ובמועדים ועתה אמר, כי אם ירצה להתנדב קרבן בימי החול ופתח לו את השער הפונה קדים יפתח לו אחד מן השוערים השער המזרחי שנכנס בו בשבתות ובחדשים, שאמר שיהיה סגור ששת ימי המעשה, ואם ירצה הנשיא להקריב קרבן בששת ימי המעשה, יפתחו לו אותו השער ואותו הקרבן יהיה כמו הקרבן שיעשה ביום השבת.

ויצא וסגר את השער אחרי צאתו -
ויצא הנשיא וסגר הסוגר את השער אחר צאת הנשיא, לא כמו בשבת ובחדש שאמר לא יסגר עד הערב כי אז עם הארץ פנוים ממעשיהם וגם ביום החדש מפני הקרבן יהיו רבים פנוים ממעשיהם, לפיכך אמר והשתחוו עם הארץ בשבתות ובחדשים ויבואו להשתחוות אבל בימי המעשה העם עסוקים במעשיהם ולא יבאו להשתחות, לפיכך יסגר השער אחר צאת הנשיא.

[מו, יג]
וכבש בן שנתו תמים -
זהו קרבן התמיד שעושים בכל יום, כמו שאמר בתורה: את הכבש אחד תעשה בבקר והמנחה אינה כמו שנזכר בתורה, הנה יהיה בזה חדוש לעתיד וקרבן הערב לא זכר, נראה שלא יעשה לעתיד אלא עולת הבקר.

[מו, יד]
ומנחה, לרוס את הסלת -
לבלול את הסלת בשמן, כמו שאמר בתורה: בלולה בשמן

וכן תרגם יונתן:

לערבא ית סולתא ולשון לרוס עניין זלוף, כמו: רסיסי לילה.

[מו, טו]
ועשו -
כתיב בוי"ו וקרי ביו"ד יעשו והמנין אחד, כי ועשו כמו יעשו.

[מו, טז]
כה אמר ה', כי יתן הנשיא -
אם יתן בחייו מתנה לאיש מבניו אותה מתנה קיימת לעולם, כי נחלתו היא ולבניו תהיה אחר מותו, אם כן מה שיתן ממנה לאחד בחייו, ראוי שתהיה קיימת כי כמו כן ינחל אותם אחר מותו, כי אחוזתם היא בנחלה.

[מו, יז]
וכי יתן -
אבל אם יתן הנשיא מתנה לאחד מעבדיו היא לא תהיה קיימת אלא עד שנת הדרור והיא שנת היובל, כמו: וקראתם דרור בארץ.

ושבת לנשיא -
הנחלה ההיא או המתנה הנזכרת, כמו: ושבה אל בית אביה והתי"ו במקום ה"א כמו כי אזלת יד והדומים להם.

אך נחלתו בניו להם תהיה -
אך נחלתו - נחלת בניו הוא ולהם תהיה.
וכן כסאך אלוהים - כסאך כסא אלהים.

[מו, יח]
ולא יקח הנשיא, להונותם -
כתרגומו:

למינסהון,

כמו שפירשנו למעלה ולא יונו עוד נשיאי את עמי.

[מו, יט]
ויביאני במבוא אשר על כתף השער -
כבר פירשנו למעלה, כי מה שאחרי השער יקרא כתף.

אל הלשכות הקדש -
בא סמוך בה"א הידיעה, כמו הממלכות הארץ.

אל הכהנים -
שיהיו אל הכהנים כמו שאמר למעלה: אשר יאכלו שם הכהנים.

הפנות צפונה -
הוא מה שאמר למעלה ופתחיהם לצפון.

והנה שם מקום בירכתים ימה -
כתרגומו:

בסופיהון מערבה,

כמו: ולירכתי המשכן ימה, רוצה לומר בפאת המערב.

[מו, כ]
ויאמר אלי, את האשם ואת החטאת -
שהיה בשרם נאכל לכהנים.

אשר יאפו את המנחה -
ואשר יאפו שם את המנחה וגם היא נקראת קדש קדשים.

לבלתי הוציא אל החצר החיצונה -
עזרת ישראל, כמו שאמר ולא יצאו מהמקדש אל החצר החיצונה אמר כמו שהיו מוזהרים שלא לצאת אל החצר בבגדי כהונה, כן יהיו מוזהרים שלא להוציא שם בשר קדשי הקדשים והמנחה שהם נפסלין ביוצא חוץ למקומו, ואף על פי שלא היו נפסלין אם יצאו לעזרת ישראל כי גם הוא מקום קדוש לאכילת קדשי הקדשים, מכל מקום אם היו מוציאין שם הבשר יראה שגם ישראל היו מותרין באותו בשר.

וזהו שאמר לקדש את העם –
כמו שאמר למעלה לא יקדשו את העם בבגדיהם כמו שפירשנו.

וכן תרגם יונתן:

ולא יתעריבון עם עמא,

או שמא היו מוציאים אותו לעזרת נשים והיה נפסל אם יצא לשם.

[מו, כא]
ויוציאני אל החצר החיצונה -
היא עזרת נשים.

ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר -
זויות החצר.

והנה חצר במקצע החצר -
בכל אחת מארבע זויותיה הייתה חצר והחצרות האלה היו לשכות.

וכן שנינו במסכת מדות:

עזרת נשים איך הייתה, הייתה קל"ה אורך וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה של ארבעים ארבעים אמה ולא היו מקורות וכך הם עתידות להיות, שנאמר: ויוציאני אל החצר החיצונה ויעבירני אל ד' מקצועי החצר והנה חצר במקצוע החצר וגו' בארבעת מקצועות החצר חצרות קטורות, אין קטורות אלא מקורות שאינם מקורות.

ומה היו משמשות?

דרומית מזרחית - היא הייתה לשכת הנזירים, ששם הנזירים מבשלים שלמיהם ומגלחין את שערם ומשליכין תחת הדוד.

מזרחית צפונית - היא הייתה לשכת דיר העצים ששם הכהנים בעלי מומים מתליעים בעצים כל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח.

צפונית מערבית - היא הייתה לשכת המצורעים.

מערבית דרומית –
אמר רבי אליעזר בן יעקב:

שכחתי מה הייתה משמשת.

אבא שאול אומר:

שם היו נותנין יין ושמן והיא הייתה נקראת לשכת בית שמניא, וחלקה הייתה בראשונה וכו' כמו שכתוב שם.

ולמעלה כתבתיה.

[מה, כב]
בארבעת, ארבעים -
שאמר המשנה בארך, רוצה לומר אבל ברחב לא הייתה אלא שלשים, כמו שאמר: ארבעים ארך ושלשים רחב מדה אחת לארבעתם מהקצעות.

מהקצעות -
פעול מבנין הפעיל מן הקציע, ופירושו בעלות פנותיה ומלה זו היא נקודה מלמעלה והיא אחת מט"ו נקודין שבמקרא.

ולשון קטורות - לפי הפשט כמו קשורות.

ותרגום:

ותקשר - וקטרת –

רוצה לומר מחוברות בזויות החצר וקשורות בהם ובא על דרך ותקשר החומה.

וכן תרגם יונתן:

מקטרין,

אלא שבמשנה פירוש קטורות שאינם מקורות, כמו שכתבנו שלא היה עליה תקרה, לפיכך קראן חצרות.

[מו, כג]
וטור סביב -
כותל אבנים היה בנוי סביב הלשכות האלה והיה נמוך כדי לשפות עליו קדירות, והיה אותו כותל עשוי נקבים נקבים ותחתיהם חלל כדי להסיק בו האור, וזהו שאמר: ומבשלות עשוי מתחת הטירות - עשוי המקום להסיק בו האור והקדרות על נקבי הכותל עשויין כמין קירות.

ותרגם יונתן:

ונדבכין עבידין להון סחור סחור לארבעתהון ואתר מתקן לבשלא עביד מלרע לנדבכיא:

ומבשלות -
שם, ר"ל מקומות עשוים לבשל ומשקלו ואת כל המקטרות הסיר.

[מו, כד]
ויאמר אלי אלה בית המבשלים -
כמו בתי המבשלים ובא על דרך כלל, וכן לא תשב אשה לי בבית דוד מלך ישראל כי קדש המה כמו בביתי, רוצה לומר מקומות המבשלים אשר יבשלו בהם ויהיה המבשלים פועלים, רוצה לומר האנשים המבשלים או יהיה המבשלים שם למקומות הבשול או לקדרות, כמו ומבשלות שזכר.

ויונתן תרגם:

דין אתר מתקן לבשלא.

את זבח העם -
זבחי שלמים שיש לעם חלק בהם, כי חזה ושוק לכהנים ושאר הבשר לבעלים, לפיכך קראו זבח העם ומשרתי הבית שהם הכהנים היו מבשלים באלה המקומות שהיו בעזרת נשים חלקם מן השלמים שהוא חזה ושוק, כי עזרת נשים מקום כשר לאכילת קדשים קלים וגם חוצה לה עד חומות ירושלים, כי הם נאכלים בכל העיר וגם ישראל היו אוכלים שם בעזרת נשים חלקם אם ירצו.