[מז, א]
וישיבני אל פתח הבית -
אל פתח ההיכל מתחת מכתף הבית הימנית, מתחילה ראה אותם יוצאים מתחת מפתן הבית שהוא באמצע מזרח הבית ואח"כ היו נוטים לצד דרום ויורדין מכתף הדרומית של שער ההיכל וכבר פירשנו כי כתף יקרא מה שאחר השער מבפנים או מבחוץ.
ואפשר כי מתחת מפתן הפשפש הדרומי היו יוצאים אותו, שלא היה אדם נכנס בו והיו יורדים מדרום המזבח לחוץ לעזרה ומשם עד חוץ לעיר.

ובדברי רבותינו ז"ל:

המעיין הזה תחילתו מבית קדש הקדשים.

אמר ר' פנחס משום רבי הונא:

צפוראה מעין היוצא מבית קדש הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע אל פתח ההיכל נעשה כחוט של שתי, כיון שהגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב וכיון שהגיע לפתח העזרה, נעשה כפי פך קטן.

היינו דתנן:

שער המים שבו מכניסין צלוחית של מים של נסוך בחג.

ובתוספתא דסוכה ר' אליעזר אומר:

מים מפכין מסכסכין ועולין כמו פי הפך ועתידין להיות יוצאין מתחת יד מפתן הבית, מכאן ואילך וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים וימד אלף ויעבירני מים ברכים וימד אלף ויעבירני מי מתנים, כיון שהגיע אל פתח בית דוד נעשה נחל גדול, שנאמר: ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלם לחטאת ולנדה.

[מז, ב]
ויוציאני דרך שער צפונה ויסיבני דרך חוץ -
הקיפני מן המזרח לצפון והוציאני משער העזרה אשר בצפון דרך חוץ להר הבית.

אל שער החוץ דרך הפונה קדים -
והוציאני מהר הבית דרך שער המזרחי של הר הבית.

והנה מים מפכים מן הכתף הימנית -
והמים ההם היו יוצאים מכתף הדרומי של הר הבית.
ומפכים - פירושו יוצאין לפי ענינו.

וכן תרגם יונתן:

ונפקין.

[מז, ג]
בצאת האיש -
האיש המראה אותו כל זו המראה והוא המלאך שזכר בראש המראה כמראה נחשת.

וקו בידו -
הוא פתיל פשתים כמו שזכר בראש המראה.

וימד אלף באמה -
מדד באותו קנה שהיה קנה המדה כמו שפירשו ומדד ממקום שהיו עוברים המים האלה ומדד בהם אלף באורך, והעבירני בהם והיו מי אפסים.

ותרגם יונתן:

מי קרסולין,

וכן פרשו רז"ל:

שהיה אדם נכנס בהם עד קרסוליו והם יתדות הרגל שקורין קביליי"ש בלע"ז.

[מז, ד]
וימד אלף -
מדד אלף אחרים והמים גאו עד שהגיעו לברכים, זהו שאמר: מים ברכים.
ועוד מדד אלף אחרים והגיעו עד מתנים, זהו שאמר: ויעבירני מי מתנים.

מים ברכים -
בא הסמיכות עם מ"ם הרבים, כמו: אמרים אמת סיגים כסף והדומים להם, שכתבנו בספר מכלול.

[מז, ה]
וימד אלף נחל -
ועוד מדד פעם רביעית אלף אחרים והיה הנחל עמוק שלא יכולתי לעבור בו ברגל.

כי גאו המים מי שחו -
עד שהיו מי שחייה שלא יוכל אדם לעבור בהם, אלא אם כן ישחה עליהם והוא שם בשקל אחז מן כאשר יפרש השוחה לשחות.

[מז, ו]
ויאמר אלי הראית בן אדם -
כלומר איך הנחל הזה הולך וגדל הבן בו, רוצה לומר, כן תהיה טובת ישראל הולכת וגדלה.

ויוליכני וישיבני על שפת הנחל -
הוליכני והוציאני מן המים והושיבני על שפת הנחל שהכניסני ממנו אל המים.

[מז, ז]
בשובני והנה אל שפת הנחל עץ רב מאד -
מה שלא היה בו מתחילה כשנכנס מן השפה אל הנחל, עץ רב דרך כלל.

[מז, ח]
ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה -
הגלילה שם מחוז כמו: גלילות פלשת והדומים לו.

הקדמונה -
פירוש מזרחית.

הערבה -
כתרגומו:

מישרא.

ובאו הימה אל הימה המוצאים -
כתרגומו:

ועלו בימא לימא רבא מתפקין,

כלומר יכנסו לים ומשם לים הגדול.
ויתכן פירוש הפסוק כן כי שני חלקים יעשה הנחל, אחד ילך לים מזרחי ואחד ילך לים מערבי והוא שאמר בנבואת זכריה: חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון.
וכן פירושו: ובאו הימה אל המזרחי, כמו שאמר אל הגלילה הקדמונה, רוצה לומר כי מדרך מזרח יבאו לים.

אל הימה המוצאים -
פירושו אל הים המערבי יהיו מוצאים, כמו כן.

ואמרו רז"ל:

להיכן היו יוצאים?
לים טבריא ולים סדום ולים אוקינוס, לרפות מימיהן המלוחים ולמתקן.
וירדו על הערבה - זה ימה של טבריא.
ובאו הימה - זה ימה של סדום,
אל הימה המוצאים - זה ים אוקיינוס, שהוא מוצא מן הישוב להקיף את העולם.

ונרפאו המים -
מן מליחתן.
ונרפאו - האל"ף נחה.

[מז, ט]
והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבא שם נחלים יחיה -
יחיה אותם המים שיכנס בהם אחד משני הנחלים או שניהם, כל נפש חיה שישרץ בו יחיה באותו הים, כי יש ים שלא ישרצו בו דגים וגם לא יחיו בו דגים וזה זכרו חכמי המחקר, כי בים פלשתים לא ישרצו בו דגים ולא יחיו בו כי המים מרים מרוב מליחותם, וכן ים סדום.
ואפשר כי לשני הימים האלה יכנסו הנחלים האלה וירפאו המים ויחיו בהם הדגים ולכן תהיה בהם דגה רבה מאוד, ואמר ישרץ לשון זכר ועליו נאמר יחיה כי מצאנו נפש לשון זכר כל נפש שבעה, אחד נפש.

[מז, י]
והיה יעמדו עליו דוגים -
כתיב וקרי עמדו הנחל הזה יהיה גדול שיעמדו עליו צדי הדג, שתהיה בו דגה רבה.

ויונתן תרגם:

ויהא אתר למיקם עלוהי צידין:

מעין גדי ועד עין עגלים -
זה המקום מעין גדי ועד עין עגלים שהוא סמוך לנחל זה, כל המקום הזה יהיה משטח לחרמים שישטחו שם הציידים רשתותיהם.

למינה תהיה דגתם -
הה"א רפה ודינה במפיק, רוצה לומר למין הדגה, כלומר לכל מיני הדגה תהיה שם דגתם.
וכנוי מ"ם דגתם אל הנחלים.

[מז, יא]
בצאתו -
כתיב בלא יו"ד וקרי ביו"ד וכתיב באל"ף במקום וי"ו, ופירושו מקומות הביצה.

וגבאיו -
מן לחשוף מים מגבא והיא חפירה שמתאספין בה המים.
וכנוי בצאתו וגבאיו אל הים שזכר, כלומר כשירפאו מי הים לא ירפאו מקומות שיבאו שם מימיהם ויתאספו באותם ביצות וגבאים אותם מים לא ירפאו.

למלח נתנו -
יהיו צריכים לאותם מים בעבור מלח, כדי להטעים התבשילים ולמלוח כל דבר שיצטרך.

ויונתן תרגם:

למלח נתנו - למחפורין דמלח יהון.

[מז, יב]
ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה -
כל עץ מאכל הוא עץ רב שאמר למעלה ולא פירש איזה עץ ועתה אמר שעץ מאכל יהיה מכל פירות שבעולם.

לא יבול עלהו -
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.

ולא יתום פריו לחדשיו יבכר -
ולא יכלה פרי האילן כי מחדש לחדש יבכר וזה יהיה על דרך מופת.

כי מימיו מן המקדש המה יוצאים -
מימי זה הנחל יוצאים מן המקדש כמו שאמרנו למעלה, ולפיכך יהיה בהם זה הפלא, כי העצים אשר על שפתו ששותים ממנו, לא יתום פרים ועליהם לא יבול.

והיו פריו למאכל -
כתיב והיו וטעמו על פריו ועל עליו, וקרי והיה שטעמו על פריו ואמר אחר כך ועליהו לתרופה, רוצה לומר וכן יהיה לתרופה.
ופירוש תרופה שזכר מן עמודי שמים ירופפו, כלומר יהיה עלהו לרפאת כל שבר שיניחו עלי העצים האלה על כל שבר וירפא.

ויונתן תרגם:

וטרפוהי לאסותא,

ורז"ל דרשו:

לתרופה - נוטריקון להתיר פה אלמים ופה עקרות.

[מז, יג]
כה אמר ה' גה גבול -
גה כמו זה.

וכן תרגם יונתן:

דין תחומא והגימ"ל זי"ן באלפא ביתא דאטב"ח,

וכמוהו: לבג לבז:

יוסף חבלים -
שבט יוסף יקח שני חלקים כמו שהיה מקדם.

וכן תירגם יונתן:

יוסף יקבל תרין חולקין.

[מז, יד]
ונחלתם אותה איש כאחיו -
כל החלקים יהיו שוים לא כחלקים הראשונים בימי יהושע, כי חלק יהודה היה רב לפי שפקידיהם היו רבים, ונאמר בתורה: איש לפי פקודיו יתן נחלתו.

[מז, טו]
וזה גבול הארץ, הדרך חתלון -
כמו הארץ כנען והדומים לו.

[מז, טז]
חמת ברותה -
כמו שאמר: וגם חמת הגבול בה ואין זה חמת הכתוב בתורה.

גבול דמשק -
כי דמשק תהיה מגבול ארץ ישראל, כמו שאמר: ודמשק מנוחתו.

חצר התיכון -
שם מקום.

ויונתן תרגם:

בריכת עגיבה.

[מז, יז]
והיה גבול מן הים חצר עינון -
הוא חצר עינן הנזכר בתורה והנזכר למטה, אלא שאותם בקמץ וזה בחולם ומקצת הגבולים האלה נזכרים בתורה, אלא שגדול יהיה גבול א"י לעתיד ממה שהיה.

וצפון צפונה -
ויתר הגבול לצפון א"י לצפון העולם, כמו שהולך עם גבול חמת וזהו וגבול חמת.

ואת פאת צפון -
כן אמר וגם ג' הרוחות עם פאת צפון, מה שלא נזכר מן הגבולים וכן כולם, זולתי האחרונה שהיא זאת.

[מז, יח]
ופאת קדים ומבין הגלעד ומבין א"י -
הגלעד לא היה מתחלה בכלל א"י אע"פ שהיה לישראל, כי לא הייתה לארץ כנען והירדן היה ביניהם.

הים הקדמוני -
הוא ים המלח או ים כנרת, כי שניהם מזרחים.

תמודו -
אמר כנגד ישראל, כמו שאמר: וחלקתם את הארץ.

[מז, יט]
ופאת נגב, מתמר -
תרגם יונתן:
מיריחו, כי היא נקראת עיר התמרים.

נחלה אל הים הגדול -
הוא שאמר: נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה.

נחלה -
כמו נחל והה"א נוספת, אף על פי שהמלה מלרע אבל נחלת מצרים מלעיל וכן נחלה עבר על נפשינו.

ויונתן תרגם:

אחסנתא.

[מז, כ]
ופאת ים הים הגדול -
מגבול הים הגדול הוא גבול מערבי ארץ ישראל, ומגבול זה עד נכח לבא חמת - הוא רוחב הגבול.

נכח -
כמו נגד.
וכן: נכחו תחנו והוא משקל אחד.

זאת פאת ים -
זאת הפאה הנזכרת היא פאת מערב לא"י.

[מז, כא]
וחלקתם -
מבואר הוא.

[מז, כב]
והיה תפילו אותה בנחלה לכם ולהגרים -
בא עם ה"א הידיעה כמשפט שלא כמנהג ברוב.
ופירושו: והיה לכם הגבול שתפילו אותה בנחלה לגבלותיה, לכם ולגרים אשר הולידו בנים בתוככם בגלות.

[מז, כג]
והיה בשבט אשר גר הגר אתו -
כי לעתיד בצאת ישראל מהגלות, יודעו השבטים אף על פי שהם מעורבים עתה ולא ידעו איש את שבטו, יבא אליהו וייחס כל איש אל שבטו.