[מח, א]
ואלה שמות השבטים -
פירוש אלה שמותם על נחלתם והחל מן הצפון מקצה צפונה, ואמר כי לצד צפון של ארץ ישראל בקצה הצפון על הגבולים האלה יהיה חלק דן, זהו שאמר אחר כן והיו לו פאת קדים הים פירוש והיו לו גבולים האלה מן פאת צפון עד הים, כי כל החלקים זוכר אותם.
באורך ממזרח למערב וברוחב כמו שהם גבולי המקומות שזכר, אבל לא שם מדה לרוחב החלקים אלא לחלק התרומה ולחלק הנשיא שם אורך ורחב כמו שכתוב למעלה, וכן יראה רוחב שאר החלקים ברוחב חלק הנשיא חמישה ועשרים אלף, כי לא אמר על אורך חלקן לעמת אחד החלקים, כי ברוחב יהיו חלקיהם שוים.

ובדברי רבותינו ז"ל:

ה' בדד ינחנו - אמר הקב"ה לישראל: אני עתיד להושיב אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו וכן הוא אומר פאת קדים היה דן אחד.

[מח, ב]
ועל גבול דן -
סמוך לגבול דן וכן כולם כמו ועליו מטה מנשה והדומים לו והכל מבואר - מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד.

[מח, ז]
יהודה אחד -
וכן כולם שעתידים ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב על רוחב כ"ה אלף קנים שיעורים חמישה ושבעים מיל חמישה ועשרים אלף קנים הם ק"נ אלף אמה, כי הקנה שש אמות כמו שכתוב למעלה ואלפים אמה הם מיל, נמצא שהם חמישה ושבעים מיל.

[מח, ח]
ועל גבול יהודה, התרומה אשר תרימו -
בכלל התרומה הוא הר הבית ומה שבתוכו ואחזת הכהנים והלוים ואחזת העיר, והולך ופורט כל אחד כמו שנזכר למעלה.

בתוכה -
כתיב, וקרי בתוכו.
וטעם הכתוב בתוכה התרומה.
וטעם בתוכו אל החלק והכל מבואר למעלה.

[מח, יא]
לכהנים המקדש -
רוצה לומר המקודשים והוא על דרך כלל.

וכן תרגם יונתן:

לכהניא דקדישין,

ואיזה הם המקודשים?
אותם שהם מבני צדוק שלא תעו.

כאשר תעו הלוים -
ר"ל הכהנים הלוים שאינם מבני צדוק .
וטעם צדוק פירשנוהו למעלה בפסוק והלשכה אשר פניה דרך הצפון.

[מח, יב]
והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ -
תרומיה - שם תאר בפלס תחתיה שלישיה והדומים להם.
ואמר אע"פ כי חלק הכהנים עם המקדש הוא תרומיה מתרומת הארץ, כי היא קדש הקדשים.

אל גבול הלוים -
רוצה לומר סמוך לגבול הלוים.
ותרומת הארץ - היא חלק הלוים.
ואחזת העיר וחלק הכהנים עם המקדש - היא תרומת התרומה, כי כל עיר ירושלם היא תרומה.

[מח, יג]
והלוים -
מבואר הוא.

[מח, יד]
ולא ימכרו ממנו -
הלוים וכל שכן הכהנים, שלא ימכרו מאחוזתם לישראל.

ולא ימר -
וכן לא יחליפנו ולא יעביר אותו בנחלה אחרת.

ולא ימר ולא יעביר -
דרך כלל יעבור כתיב, רוצה לומר יעבור החלק הזה לאחר.

ולא יעביר -
קרי, רוצה לומר הכהן או הלוי לא יעבירנו.

ראשית הארץ -
כמו שקרא אותו תרומת הארץ, כן קורא אותו ראשית, כי התרומה ראשית:

כי קדש לה' -
פירוש כל זה הוא קדש ואע"פ שהאחד מקודש יותר מחבירו הכל הוא קדש לה', כי הוא אחוזת משרתי ה'.

[מח, טו]
וחמשת אלפים, חול הוא לעיר -
אחזת העיר הנזכר למעלה שהוא חמשת אלפים הוא חול, כנגד חלק הלוים והכהנים שהוא מקודש ממנו, ואעפ"כ הוא קדש ותרומת הארץ כי ירושלם היא מקודשת מכל א"י, ומה יהיו אלה חמשת אלפים.

לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר בתוכה -
כתיב, וקרי בתוכו וכבר פירשנוהו.

[מח, טז]
ואלה מדותיה -
מדות העיר שהוא קדש מרובעת לכל רוח - חמש מאות אמות וארבעת אלפים.

ופאת נגב חמש חמש מאות וארבע אלפים -
חמש האחד כתיב ולא קרי והוא אחד משמונה דכתיבין ולא קריין.

[מח, יז]
והיה מגרש לעיר צפונה -
מגרש הוא חוץ לעיר מחומת העיר ולחוץ והוא מקום פנוי, אין בו בית ולא זרעים ולא נטעים והיה המגרש חמישים ומאתים לכל רוח, הנה רחב אחזת העיר שהיא חמשת אלפים, כי העיר ארבע אלפים וחמש מאות מצפון לדרום ומגרש חמישים ומאתים צפונה וחמשים ומאתים נגבה, הנה חמש מאות וארבעת אלפים וחמש מאות, הרי הנה חמשת אלפים.

[מח, יח]
והנותר בארך לעמת תרומת הקדש -
שהיא חמישה ועשרים אלף ארך והעיר חמשת אלפים נשארו למזרח עשרת אלפים ולמערב עשרת אלפים, והנה הם כ"ה אלפים.

והיתה תבואתה ללחם לעובדי העיר -
תבואת העשרים אלף תהיה למאכל לאותם שיעמדו בעיר, כי מכל שבט ישבו שם והם יקראו עובדי העיר שיעשו עבודת העיר בשדות ובכרמים ובגנים.

תבואתה -
כתיב בה"א וקרי בוי"ו וכתבנו הטעם במלת בתוכו.
או בשניהם הה"א במקום וי"ו, כמו אהלה.

[מח, יט]
והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל -
כי בעבורם הם עומדים שם ובמקומם ובדין הוא שיעבדום בכל דבר שתצטרך להם מהם, וישלחו להם מנחות.

ויש מפרשים:

עובדי העיר – הגבעונים.

ואין לו טעם כי לא יהיו עוד הגבעונים משרתים לעתיד ולא יתכן שיהיו גבעונים יושבי ירושלם העיר הקדושה בשביל ישראל.

[מח, כ]
כל התרומה -
כלל אותה במספר כולל חמישה ועשרים אלף על חמישה ועשרים אלף בריבוע, זהו שאמר: רביעית.

אל אחוזת העיר -
עם אחזת העיר שהוא מכלל חשבון חמישה ועשרים אלף.

[מח, כא]
והנותר לנשיא מזה ומזה -
הכל מבואר למעלה.

לעמת חלקים -
ר"ל לעמת חלקי השבטים, כמו שמפורש למעלה.

בתוכה -
כתיב וקרי בתוכו ופירושו: בתוך חלק הנשיא, רוצה לומר באמצע חלקו תהיה התרומה בין גבול יהודה ובין גבול בנימין, יהודה מן הצפון ובנימין מן הדרום, וכבר פירשנו למעלה חלקי הצפון לשבעה השבטים, וזכר התרומה ואחרים זוכר חלקי חמשת אלפים הנותרים.
בנימין סמוך לתרומה ואצלו שמעון וכן כולם כן עד גד שהוא סוף תחום דרום, כמו דן שהוא סוף תחום צפון.

[מח, ל]
ואלה תוצאות העיר -
רוצה לומר שעריה לכל רוח שלושה שערים נמצאו לארבע רוחותיה, שנים עשר שערים לשנים עשר שבטים ובזכרו השבטים זכר גם כן המדות.

[מח, לה]
סביב שמנה עשר אלף -
כלל ארבעת אלפים וחמש מאות לכל רוח והם שמונה עשר אלף וזכר המדות בכלל ובפרט.

ושם העיר מיום ה' שמה -
רוצה לומר ומאז והלאה יהיה שם העיר ה' שמה, רוצה לומר כי עד עולמי עד לא תסור עוד שכינתו מן העיר.
וכן אמר ירמיהו הנביא: וזה אשר יקראו לו ה' צדקנו וכן על מלך המשיח וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו.

נשלם ספר יחזקאל.