[ה, א]
ואתה בן אדם -
אמר לו שיעשה אות אחר שיקח חרב חדה והכל במראה הנבואה וחרב חדה - היא תער הגלבים שהיא חריפה מאד וכורתת מהר הגלבים הספרים והם המגלחים ראשי בני אדם וזקנם ולא מצאנו לו חבר במקרא.

ובבראשית רבה:

היה המלאך עומד ומגלב.

ותרגום ירושלמי:

וכל זקן גדועה מגליביה.

[ה, ב]
שלישית -
העברת השער בתער הוא משל על השחתת הדבר, כי התער משחית השער לגמרי וכן אמר: ולא תשחית את פאת זקנך וכן אמר דרך משל בהשחית האל מחנה אשור יגלח ה' בתער השכירה וגו'.
וצוהו לחלוק השער המגולח לג' חלקים, משל לישראל המגולחים ומוסרים מארצם ומהעולם:
מהם ברעב,
מהם בחרב,
מהם בגלות.

באור תבעיר בתוך העיר -
העיר שחקק בלבינה.

במלאת ימי המצור -
ימי מצורו שהיו, ת"ל יום וזה היה משל לאותם שכלו בירושלם בתוך העיר, הן ברעב הן בדבר מיום המצור עד יום שנכבשה.

תכה בחרב סביבותיה -
זה משל על צדקיהו וסיעתו שיצאו מן העיר והשיגום הכשדים והכום בחרב וזה היה סביבות ירושלים, כי בערבות יריחו השיגום והכום.

והשלישית חזרה לרוח וחרב אריק אחריהם -
וכן אמר בתוכחות והריקותי אחריכם חרב, וענין הרקת החרב היא הוצאת החרב מתערה וזה משל לאותם שהלכו לארץ מצרים עם יוחנן בן קרח ואמר להם הנביא: והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים וכן הלכו בשאר ארצות קודם החרבן, כמו שכתוב בדבר גדליה.

[ה, ג]
ולקחת -
זה משל לאותם שגלו לבבל, לפיכך אמר וצרת אותם בכנפך, שהיו שמורים שם עד שובם לארצם כדבר הצרור והקשור בכנף הבגד.

ומה שאמר: מעט במספר –
כי מעט היו מתי מספר עשרת אלפים גולה.

[ה, ד]
ומהם -
מן הגולים מבבל שכלו בבבל הרשעים שבהם, גם צדקיהו ואחאב קלם מלך בבל באש.

ממנו תצא אש -
מן האש שצויתיך להבעיר תצא אש אל כל בית ישראל, בין לאותם שהיו בירושלים בין לאותם אשר בגולה, כי זה שצויתיך רמז לכליון ישראל כמו שמפורש.

[ה, ה]
כה אמר אדני ה', בתוך הגוים שמתיה -
יושביה שמתי בה לטובתם, לפי שהיא נבחרת מכל הארצות יפה נוף משוש כל הארץ שהיא באמצע הישוב, לפיכך אוירה טוב ומזוג מכל הארצות ויושביה היה להם ללכת דרך ישרה ולעשות משפטי הטובים, והם המירו אותם לרשעה מן הגוים אשר סביבותיהם, כמו שאמר ויתעם מנשה לעשות את הרע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני בני ישראל והגוים ההם אשר סביבותיהם לא המירו משפטיהם והם המירו משפטי בלא יועיל.

[ה, ו]
ותמר -
מן כי המרו את רוחו ממרים הייתם עם ה' והתי"ו בסגול והוא מבנין הפעיל.

לרשעה -
שם וסמוך כמו וברשעת הגוים ההם.

כי במשפטי מאסו -
והגוים לא מאסו במשפטיהם.

[ה, ז]
לכן כה אמר אדני ה' יען המנכם מן הגוים -
המנכם מקור ושרשו המן ענינו היותכם המון רב, רוצה לומר כי אני הרביתי אתכם והרביתי לכם טוב מן הגוים אשר סביבותיכם, ויען עשיתי לכם הטוב הזה בחקתי לא הלכתם על דרך וישמן ישורון ויבעט ויטש אלוה עשהו.
ואמר: וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל.

וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם -
כי הם לא המירו אלהיהם ואתם המירותם אותי בלא יועיל.

ורבותינו ז"ל פירשו:

כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם.

ויונתן תרגם:

יען המנכם - חלף דחבתון מן עממיא.

[ה, ח]
לכן כה אמר אדני ה' הנני עליך גם אני -
כמו שאתם עשיתם מה שלא עשה גוי, אחר כן אעשה גם אני בכם משפטים שלא עשיתי בהם ולא אעשה עוד בהם ואעשה זה לעיני הגוים, למען תבשו ותכלמו ממעשיכם הרעים.

[ה, ט]
ועשיתי, את אשר לא עשיתי -
פירש בגוי אחר וכן אמר בתוכחות: והפלא ה' את מכותך.

[ה, י]
לכן, אבות יאכלו בנים -
וזה העונש גדול שאין כמוהו.

לכל רוח -
מהם הלכו למצרים ומהם הלכו לבבל וכן במואב ובבני עמון ובאדום וכן בשאר ארצות, כמו שכתוב בדבר גדליה.

[ה, יא]
לכן, את מקדשי טמאת -
כי מנשה שם פסל האשרה בבית המקדש.

וגם אני אגרע -
כמו שגרעת את כבודי בשימך השקוצים בביתי, כן אגרע אני כבודך ותהיה נקלה בעיני אנשים זרים ויעשו בך שפטים.

ולא תחוס עיני -
בחולם.

וגם אני לא אחמול -
כמו שאתה לא חמלת על כבודי מלחללו.

[ה, יב]
שלשתיך -
עתה מפרש המשל שאמר לו לחלק השער לג' חלקים.

אזרה -
מבנין הדגוש והאל"ף נקודה בשו"א וסגול שלא כמנהג ברוב.

[ה, יג]
וכלה אפי -
ע"ד חצי אכלה בם, אמר אחר שיכלה אפי והנחתי חמתי בם, אנחם מנקמתי בהם, כי רבה תהיה.

והנחמתי -
מבנין התפעל הראוי התנחמתי, כמו וימאן להתנחם וסגול הנו"ן במקום פתח ודגש הנו"ן לחסרון התי"ו.

בכלותי -
בבי"ת.

ויונתן תרגם:

והתנחמתי – ואסיף.

[ה, יד]
ואתנך לחרבה -
שתהיה ארצך חרבה ותהיה בזה לחרפה בגוים אשר סביבותיך, שארצם נושבת וארצך חרבה.

לעיני כל עובר -
וכן תהיה חרפה לעיני כל עובר עליך, שישום וישרוק עליך בזה הפסוק בגוים ובפסוק שאחריו לגוים והסימן בל.

[ה, טו]
והיתה חרפה -
כן דרך המקרא לדבר לנוכח ושלא לנוכח כאחד.

וגדופה -
שם בשקל מלוכה, וענינו כמו חרפה וכפל הענין במלות שונות לחזק הענין כמנהג.

מוסר ומשמה -
מוסר שייסרו הגוים בך, כמו שאמר ונוסרו כל הנשים.

ומשמה -
ענין תמהון לבב כמו ישום וישרוק כלומר שיתמהו ברוב הרעה שתבא עליך.

ויונתן תרגם:

ותהא לחסודין ולאתרברבא עלך צדו ואשתממו לעממיא:

באף ובחמה ובתוכחות חמה -
הכפל לחזק הענין.

[ה, טז]
בשלחי את חצי הרעב -
חצי הרעב הם השדפון והירקון והארבה שמכלים את התבואה קצתה או רובה.

ומה שאמר ורעב אוסיף עליכם –
עצירת גשמים שלא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה כלל, הנה לא יהיה להם מה שיאכלו וזהו ושברתי לכם מטה לחם ומעט מה שיאכלו מי שיהיה להם כסף להביא מארצות הגוים וזה לא יהיה אפשר להם כי אם בקושי גדול, מפני האויבים הצרים עליהם.

אוסף -
בציר"י.
ורש"י ז"ל פירש:

ורעב אוסף עליכם - חסרון מעות, שלא יהיה להם במה לקנות תבואה אע"פ שימצאו לקנות וזהו קשה משיהיה פירות ביוקר ומעות בזול.

[ה, יז]
ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה ושכלך -
רעב והחיה רעה ישכלו אתכם שימותו בניכם ובנותיכם, כי הקטנים לא יוכלו לסבול הרעב כמו הגדולים וכן החיה הרעה תשלוט בקטנים בכם יותר מן הגדולים, כי הגדולים יעמדו כנגד החיה בכלי זיינם ונאמרה קללה זו בתורה בתוכחות: והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם וגם בגדולים תשלוט החיה והרעב אלא שבקטנים יותר לפיכך אמר ושכלוך.

ודבר ודם -
דם - זה הוא החרב.
ומה שאמר אחר כך: וחרב אביא עליך, הטעם כי מה שזכר תחילה ודם הוא חרב אויב שלא תהיה כונתו הראשונה לישראל כחרב פרעה נכה, וזהו שאמר: יעבור בך.
ומה שאמר וחרב אביא עליך - חרב אויב שתהיה כונתו ראשונה לישראל ובעבורם נסעו מארצם כחרב סנחריב ונבוכדנצאר, וזהו שאמר אביא עליך כי הוא העיר את רוחם לבא עליהם.

אני ה' דברתי -
וכיון שאני דברתי עלי לקיים ובידי יכולת לקיים.