[ז, ב]
ואתה בן אדם כה אמר אדני ה' לאדמת ישראל -
לישובה.

קץ בא הקץ -
אמר האל כי לטובת אדמת ישראל קץ והנה עתה בא הקץ.

על ארבעת -
כתיב על ארבע קרי והכתיב לזכר והקרי לנקבה, וכנף ימצא בלשון נקבה.

[ז, ג]
עתה הקץ עליך -
פירושו כנפות הארץ –
כי על ארץ ישראל אמר.

כדרכיך -
בכ"ף.

[ז, ד]
ולא תחוס -
בחולם.

[ז, ה]
כה אמר אדני ה' רעה אחת רעה -
רוצה לומר זאת הרעה אחת היא שאין כמוה, כמו שאמר למעלה: ועשיתי בך את אשר לא עשיתי ואשר לא אעשה עוד.

וידמה כי יונתן היה קורא:
אחר רעה –
שתרגם:

בישתא בתר בישתא.

[ז, ו]
קץ בא בא הקץ -
הכפל לחזק ולמהר הענין.
ועוד הוסיף ואמר: הקיץ אליך - הקיץ מבנין הפעיל מענין קץ והקיץ שרשו קוץ מנחי העי"ן וקץ שרשו קצץ מפעלי הפעל.

הנה באה -
הרעה שזכר.

[ז, ז]
באה הצפירה -
הגזרה בא לך בבקר.

מתרגם:

בקר צפרא,

או הוא עניין סבוב כלומר סבה היא מאת האל יתברך לבא אליך האויב.

ויונתן שתרגם:

אתגליאת מלכותא,

פירש הצפירה כמו ולצפירת תפארה, שהיא עטרה והיא סימן מלכות.

קרוב היום מהומה -
חסר הנסמך כאילו אמר היום יום מהומה וכן הארון הברית והדומים להם:

ולא הד הרים -
הד הוא לשון קריאה, כמו הידד הידד אמר שהמהומה הזאת וקריאת הד זאת לא תהיה כמו קריאת הד הרים כשאדם נותן קולו בין ההרים, ידמה שיוצא קול מבין ההרים ואינו קול אחר כמו שידמה אבל זה קול הצעקה והמהומה יהיה קול אמתי לא דמיון קול.

ויונתן תרגם:

ולית לאישתיזבא במצדי טוריא.

[ז, ח]
עתה מקרוב -
כמו בקרוב ויש לפרשו כמשמעו שהוא כמו שאר המימ"ין הבאים בזה הדרך, שידמה ענינם כשמוש בי"ת כאשר כתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו בשרש מן ונפרש מקרוב, כן לפי שמלת עתה הורה על זמן העומד שהוא בין העבר והעתיד ופעמים יאמר עתה להרחבת הלשון לזמן שהוא קרוב לזמן העומד מלפניו, או מאחריו ויש קרוב מקרוב ולקרוב הזמן אמר עתה מקרוב, כלומר זה יהיה עתה מזמן קרוב לזה הזמן העומד ומה יהיה עתה שאשפוך חמתי עליך, וענין זה הפסוק כבר אמרו למעלה ושנה אותו הנה לחזק הענין.

[ז, ט]
ולא תחוס עיני -
זה הפסוק אמר למעלה ושנה אותו הנה עם שנוי מעט.
למעלה אמר כי דרכיך ובזה אמר כדרכיך בכ"ף השמוש והענין אחד,
ולמעלה כי אני ה' והוסיף בזה ואמר כי אני ה' מכה.

[ז, י]
הנה היום, צץ המטה -
יש מפרשים המטה עניין הטית הדין והוא שם ויורה עליו פרח הזדון, כלומר מעשים רעים שעשו ישראל עתה יפריחו ויציצו, כלומר שיקחו הגמול והעונש.
ויש לפרשו כמשמעו, ונבוכדנאצר קורא מטה כמו הוי אשור שבט אפי, ומטה הוא בידם זעמי וזהו שאמר מענין יוצאה הצפירה ונבוכדנאצר גם כן קורא זדון, כמו הנני אליך זדון.

ועל הדרך הזה תרגם יונתן:

צמח שולטנא הופע רשיעא.

[ז, יא]
החמס קם למטה רשע -
החמס שעשה קם להם למטה רשע שמכה אותם.

ויונתן תרגם:

חטופין קמו למסער רשיעיא.

לא מהם -
לא ישאר אחד מהם שלא יגלה או ימות.

ולא מהמונם -
ולא מרבוי ממון שלהם כמו מהמון רשעים, ומי אוהב בהמון, שפירושם רוב ממון.

ולא מהמהם -
כמו מהם וכפל בו המ"ם והה"א כאילו אמר שני פעמים, מהם - רוצה לומר משום דבר מהם, לא ישאר, ר"ל בניהם ובני בניהם.
או יהיה מהמהם - מן המה, רוצה לומר דבר שהאדם הומה עליו והם הבנים.

ולא נה בהם -
לא יהיה נהי ויללה בהם מרוב הצרות לא יבכו החיים על המתים, כמו שאמר ירמיהו לא יספדו ולא יקברו.

ויונתן תרגם:

לא מהמהם ולא נח בהם - ולא מבניהון ולא מבני בניהון.

[ז, יב]
בא העת, הקונה אל ישמח -
דרך העולם שהקונה שמח במקנתו והמוכר מתאבל ומצטער כי מתוך דחקו הוא מוכר.

וכן בדברי רבותינו ז"ל:

הדבר אשר בפי האנשים זבנת קנית זבינת אובדת.

ואמרו:

כי המוכר שדה בארץ ישראל אין לו להתאבל על זה, כי אפילו לא ימכרנו מעט יעמוד בידו כי במהרה יגלה ויניחנו וכן הקונה אין לו במה לשמח, כי המקנה לא תעמוד בידו כי אם מעט.

כי חרון -
יבא מאתי אל כל המונה להמיתם ולהגלותם.
[ז, יג]
טעם כי אל החרון שזכר כי חרוני יהיה עליהם, שלא ישוב המוכר אל הממכר כמו שהוא ולא ישובו אל אחוזתם ביובל כי בגלות יהיו.

ועוד בחיים חיתם -
ואע"פ שיהיו בחיים לא ישובו אל ממכרם, כי בארץ אחרת יהיו גולים.

חיתם -
נפשם כמו וחיתם בקדשים וחיתו באור תראה.

כי חזון אל כל המונה -
כי כשנאמר החזון אל כל המונה.

לא ישוב -
לא היו שבים מרשעם כשהיו מזהירים אותם הנביאים השכם והערב.

ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו -
וכל אחד הייתה שקועה נפשו בעונו לא יתחזקו לשוב אל הנכונה.

ותרגם יונתן הפסוק כן:

ארי מזבינא לזבינא לא יתוב וגו' כבעמוד.

בפסוק של מעלה כי חרון ברי"ש,
ובזה הפסוק כי חזון בזי"ן וסימן רז.

[ז, יד]
תקעו בתקוע -
השופר נקרא תקוע לפי שתוקעים בו כי הם תוקעים בשופר להניס אשר בחוץ אל העיר, זהו והכין הכל כלומר יכינו כל אשר בשדה אל תוך העיר.

ואין הולך למלחמה -
ואין אחד מהם יוצא לאויב להלחם אלא כולם נאספים אל העיר מפחד האויב.

ולמה להם זה?
כי חרוני אל כל המונה.

[ז, טו]
החרב בחוץ, רעב ודבר יאכלנו -
כתרגומו:

ישיציניה.

[ז, טז]
ופלטו, כינוי הגיאיות -
דרך היונים להקבץ בגיא.

הומות -
משמיעות קול כקול נהי, כן יעשו הפלטים בנוסם.

והיו על ההרים -
להשגב בהם עד יעבור חיל האויבים ובהיותם על ההרים יהמו וינהו ויתודו כל איש מהם, כי בעונו בא לו כל זה.

אל ההרים -
כמו על ההרים.

[ז, יז]
כל הידים תרפינה -
כי לא יהיה בהם כח להלחם כנגד כל האויבים.

וכל ברכים תלכנה מים -
תלכנה כמים על דרך משל, כאילו נמסו שלא יהיה בהם כח מרוב הבהלה.

[ז, יח]
וחגרו -
מבואר הוא.

[ז, יט]
כספם בחוצות ישליכו -
נוכל לפרש אלילי הכסף והזהב שעשו כמו שנאמר בישעיה ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו כיון שיראו שאין בהם תועלת ולא הצילום ישליכו אותם בחוצות.

ויתכן גם כן לפרש אוצרות הכסף והזהב כי לא יועילו להם לא להנצל מן הרעב ולא מן האויב, על כן ישליכו אותם בשוקים וברחובות וזהו שאמר: נפשם לא ישבעו כי מן הכסף והזהב לא יוכלו למלא מעיהם כמו שיעשו מן הלחם ואם אין להם הלחם מה יועיל להם הכסף והזהב?!
וכן יאכלו אותם גם לפירוש הראשון, רוצה לומר כי האלילים לא ישבעו אותם בעת הרעב.

לנדה יהיה -
לרחוק כי ירחיקו אותו מבתיהם.

כי מכשול עונם היה -
כלומר כל זה המכשול להם בעבור עונם היה.

[ז, כ]
וצבי עדיו -
זהו בית המקדש שהוא פאר יפי כבוד האל הנקדש בתוכו, שהיו מתיפים בו כעדי והקדוש ברוך הוא שמהו לגאון שישראל היו מתגאים ומתגדלים בו, על כל עם כי כבוד האל נראה בו בענן ובאש העליונה והם שמוהו לשקוץ כי עשו בו צלמי תועבותם, על כן נתתיו להם לנדה, שהם ירחיקוהו ממנו ויגלו מארצם.

[ז, כא]
ונתתיו, וחללוה -
כתיב, וחללוהו קרי, הכתיב על השכינה והקרי על הבית.

[ז, כב]
והסבותי -
כמו שאמר בתורה והסתרתי פני מהם.

וחללו -
הזרים המקום הצפון שלי בבית והוא הדביר, שהוא קדש הקדשים ששם הארון.

ובאו בה פריצים וחללוה -
לשון נקבה על שכינת הכבוד החונה על הארון.
או אמר: וחללוה על העיר.

ויונתן תרגם:

ואסליק שכינתי מנהון על דאחילו ארע בית שכינתי ויעלון בה רשיעיא ויחלונה.

[ז, כג]
עשה הרתוק =
עשה שלשלת של ברזל סימן שיוליכו הכשדים אנשי ירושלם בגלות בשלשלאות, כמו שעושין לשבויים.

משפט דמים -
כלומר כולם חייבים משפט דמים, לפי ששפכו דם נקי ועברו עברות שנתחייבו עליהם מיתה, וכן משפט מות לאיש הזה, כמו משפט דמים.

והעיר מלאה חמס -
ועוד שעושים בה חמס ועל כן ראוים לגלות ממנה, כי לא יתקיים ישוב הארץ עם החמס.

[ז, כד]
והבאתי רעי גויים -
הם הכשדים, שנאמר עליהם: הגוי המר והנמהר.

ונחלו מקדשיהם -
ונחלו עניין חלול שרשו חלל והוא מבנין נפעל, ובא מהקל כמו ונחלת בך והיה משפטו עם הדגש ונחלו בשקל ונמסו ההרים.

מקדשיהם -
כמו מקדשיהם, אלא שהוא משקל אחר מקדש בשקל למתעב גוי שהוא שם תאר.

[ז, כה]
קפדה בא -
מלעיל מפני שסמוכה למלה זעירא והוא בא או הה"א נוספת, לפיכך הוא מלעיל, לפי שאמר בלשון זכר בא והוא עניין כריתה כמו קפדתי כארג חיי.

ובקשו שלום ואין -
יבקשו השלום שהיו אומרים להם נביאי השקר: שלום יהיה לכם.

[ז, כו]
הוה על הוה -
שבר על שבר.

וכן תרגם יונתן:

תבר על תבר,

וכן במשקל אחר יעוז בהותו, כמו והות רשעים יהדוף עניין רעה ושבר.

אל שמועה -
כמו על שמועה והשמועות הם בא האויב על הארץ.

ובקשו חזון מנביא -
רוצה לומר ואין כי דבר שלא ימצא יבקש אדם וכן גם נביאיה לא מצאו חזון מה', וכן אמר בישעיה: שופט ונביא וקוסם וזקן, רוצה לומר הן שימותו הן שתפסק חכמתם ונבואתם כי ברוב הצרות תאבד הנבואה והחכמה והעצה, כי לב בני אדם נבהל ובנבואה ראינו באלישע: והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.

ותורה תאבד מכהן -
כי הכהנים היו מורי התורה.

ויונתן תרגם:

מנביא מסופר, רוצה לומר סופר ומזהיר העם.

[ז, כז]
המלך, ונשיא -
הוא המלך וכפל הענין במלות שונות לחזק הענין.

מדרכם אעשה אותם -
הם מאסו התורה והנבואה ותאבד מהם, כמו שאמר מלכה ושריה בגוים אין תורה וגומר:

ובמשפטיהם -
בבי"ת.