[ח, א]
ויהי בשנה הששית -
פירוש לגלות המלך יויכין.

בששי -
הוא חדש אלול.

וכתב בעל סדר עולם:

כי שנה זו מעוברת הייתה כי הנה הוא התחיל להנבא בשנה החמשית בחמשה לתמוז ועוד שבעה ימים שהיה משמים בתוכם, הרי חצי תמוז ובאותה שעה אמר לו: שכב על צדך ת"ל ימים ומחצי תמוז של שנה חמשית עד ה' באלול של שנה ששית, אפילו לעודף אינם כי אם ארבע מאות ימים, היאך אמר ואני יושב בביתי?!
אלא שאותה שנה מעוברת הייתה ונראה מתוך דבריו כי שכיבת הצדדים הייתה כמשמעה, אבל לפירושינו שפירשנו כי במראה הנבואה היה אין אנו צריכין לכל זה.

וזקני יהודה -
שגלו עם יכניה.

יד ה' -
רוח נבואה כשתבא בחזקה נקראת יד ה' ובשלש המראות האלה שראה בהם מעשה מרכבה, נאמר בהם יד ה' וטעם שלוש המראות האלה, כנגד שלושה גליות שגלו:
גלות יהויקים,
וגלות יהויכין,
וגלות צדקיהו.
וזו האחרונה כנגד גלות צדקיהו שראה הכבוד נוסע מבית המקדש וראה חרבן העיר והבית, לפיכך הביא אותו במראות אלוהים ירושלם שיראה השקוצים והגלולים בבית שבעבורם נסע הכבוד ממקומו, ובנסעו חרב הבית כמו שאמר בתורה: והסתרתי פני מהם וגומר.
ואמר: ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה.

[ח, ב]
ואראה -
מבואר הוא למעלה בראש הספר.

החשמלה -
הה"א נוספת, לפיכך המלה מלעיל כמו השער התחתונה, מבא המלך החיצונה והדומים להם.

[ח, ג]
וישלח -
השולח הוא הכבוד הנראה כעין החשמל.

בציצת ראשי -
היא מחלפות הראש פלוט"א בלע"ז וכן ועשו להם ציצית שהוא כמו ענף נתלה בבגד וכל זה היה במראה הנבואה, כי לא בא יחזקאל ירושלם ולא סר ממקומו שהיה יושב שם בביתו עד כלות הנבואה, כמו שאמר: ותבא אותי ירושלימה.

במראות אלוהים -
הנה אמר כי במראות אלוהים הלך ירושלם ובמראה ההוא שבכשדים, כמו שאמר בסוף הנבואה ותביאני כשדימה אל הגולה במראה ברוח אלוהים וכל זה סימן הגלות ומה שהביא אותו ירושלם, להראותו המעשים שבעבורם חרב הבית ונסתלק הכבוד, לפיכך לקחו בציצת ראשו, למשל כאדם הקוצף על עבדו ולוקחו בציציות ראשו להוליכו לבית הסהר, אבל במראה שהיתה סימן לשיבת הגלות בימי מלך המשיח לא לקחו בציציות ראשו, אלא הביאו לארץ ישראל והניחו שם בנחת והושיבו על הר גבוה מאד, כל זה סימן המעלה גדולה שתהיה לישראל בזמן ההוא.

אל פתח שער הפנימית -
פירוש שער החצר הפנימית והיא העזרה, כמו שאמר במלכים ויבן החצר הפנימית ונקראת פנימית לפי שהיא פנימית להר הבית הקרואה חיצונה.
ובאמרו הפנימית וזכר התאר בחסרון המתאר, הנה כמוהו כעדר הקצובות, ומאכלו בריאה ופירוש אל פתח - סמוך לפתח.

הפונה צפונה -
שהיה הפתח פונה לצד צפון, כי בארבע רוחות היו פתחים.

מושב סמל הקנאה המקנה -
בא בדרך בעלי הה"א ומשפטו המקניא בשקל משגיא לגוים ופירושו שהסמל מקניא האל בהיותו בביתו במקום משכן כבודו, כמו שאמר: הם קנאוני בלא אל.

[ח, ד]
והנה שם כמראה אשר ראיתי בבקעה -
סמך אותו אל הסמוך, כי בבקעה אמר ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר והנה אמר: כמראה אשר ראיתי בבקעה.

[ח, ה]
ויאמר אלי, והנה מצפון לשער המזבח -
זה שער הצפוני שבו מזבח שבנו לסמך הקנאה הזה, לפיכך אמר שער המזבח ומצפון לאותו שער היה זה הסמל.

בביאה -
רוצה לומר בכניסת השער מבחוץ בהר הבית.

ויונתן תרגם:

המזבח מדבחא,

אם כן דעתו היה על מזבח בית המקדש מזבח העולה, שהיה חוץ לפתח האולם ואולי כנגד המזבח ההוא היה שער העזרה מצפון ואילו היה דעתו כמו שפירשנו, היה מתרגמו אגורא, ואולי היה כן דעתו כמו שפירשנו כי פעמים מתרגם גם מזבח הפסילים מדבחא.

[ח, ו]
ויאמר אלי, מהם -
כן כתיב מלה חדא וקרי מה הם תרין מלין?
והוא חד מן ט"ו מלין דכתיבין מלה חדא וקריין תרין מלין.

לרחקה -
החי"ת בקמץ חטף לפאר הקריאה ומשפטו על המנהג לרחקה בשקל: וכנו נחושת לרחצה, ופירושו, כדי שארחק מעל מקדשיהם עושים התועבות במקדשי על פני.

[ח, ז]
ויבא אותי אל פתח החצר -
הוא הפתח שזכר אלא שמתחילה הביאו סמוך לשער מבחוץ ועתה הביאו תוך הפתח וראה בקיר הלשכה הסמוכה לפתח השער מבפנים חור אחד בקיר וחתר בקיר עד שנעשה החור פתח, שיכול אדם ליכנס בו וראה הצלמים מצויירים על הקיר שהיו עובדים להם וזו המראה משל חתירת הקיר, להראותו בקיעת העיר ובעון העכו"ם שעובדים בה יחתרו האויבים בקיר חומות ירושלם ויבקעוה עד שיכנסו בה, וענין החור שהיה בו לפני החתירה רמז למצור ולדיק שבנו עליה קודם.

[ח, י]
ואבוא, מחקה על הקיר -
כמו מחוקק, כי חקק וחקה בענין אחד ואמר מחוקה לשון יחיד על הכלל ובכלל כל גלולי בית ישראל הם אנשי מחקה על הקיר - צלמי כשדים שזכר למטה בפרשת שתי נשים.

[ח, יא]
ושבעים איש -
שבעים סנהדרין להראותו מה שנתן להם האל תחלה שיהיו עליהם שבעים זקנים להורותם הדרך הטובה, הם היו מתעים אותם כמו שאמר ישעיהו: עמי מאשריך מתעים.
ויאזניהו בן שפן -
גדול שבכולם היה.

מקטרתו -
המחתה נקראת מקטרת לפי שמקטרין בה.

ועתר ענן הקטורת -
עובי הענן, כי היו מחתות רבות מהעובדים שהיו רבים ומהנעבדים גם כן שהיו רבים, כמו שאמר וענן העשן היה עבה מרבוי וכן: העתרתם עלי דבריכם עובי הדברים ורבוים.

[ח, יב]
ויאמר, בחשך -
כי חושבים שלא יראה האל מה שעושים בחשך בחדריהם וכנגדם אמר דוד: גם חשך לא יחשיך ממך.
ועוד היו אומרים: עזב ה' את הארץ, כלומר אינו משגיח כלל בתחתונים אלא בעליונים שהם הגלגלים והמלאכים, אבל בענייני הארץ לא ישגיח כלל כי עזבה לבני אדם ויעשו בה כרצונם, כמו שהיו אומרים רשעי עולם: עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך.

[ח, יג]
ויאמר -
מבואר הוא.

[ח, יד]
ויבא אותי אל פתח שער בית ה' אשר אל הצפונה -
זה שער התא שנקרא גם כן צלע ויציע שהוא בכותל ההיכל מבחוץ כמו שבארנו בספר מלכים, ואותם שהיו בכותל צפון היו פתוחים לצפון העזרה, שהוא חצר הפנימית.

מבכות את התמוז -
יש מפרשים:

כי מבכות הוא כנוי, רוצה לומר משמחות את התמוז בירח תמוז היו עושים חג לעכו"ם והיו הנשים באות לשמחו.

ויש מפרשים:

שהיו עושים בתחבולות שיבאו המים לעיני עכו"ם הנקראת תמוז והיה בוכה לומר שהיה שואל שיעבדוהו.

ויש מפרשים:

התמוז השרוף מן למזא לאתונא, רוצה לומר שהיו בוכות על אותו שהיה שרוף שהיו שורפין בניהם ובנותיהם באש והנשים היו בוכות אותם.

מבכות -
מן הדגוש כמו רחל מבכה על בניה.

והרב החכם הגדול רבינו משה בר מימון ז"ל כתב:

כי נמצא כתוב בספר מספרי העבודות הקדמונים, כי היה איש מנביאי עכו"ם ושמו תמוז וקרא למלך אחד וצוהו לעבוד ז' כוכבי לכת וי"ב מזלות והמיתו המלך ההוא מיתה משונה ובליל מותו התקבצו כל הצלמים מקצות הארץ אל היכל בבל לצלם הזהב שהוא צלם השמש, והיה זה הצלם תלוי בין שמים וארץ ונפל לתוך ההיכל וכל הצלמים סביבו, והיה מספר להם מה שאירע לתמוז הנביא והצלמים כולם בוכים וסופדים כל הלילה וכאשר היה בבקר עופפו כל הצלמים להיכליהם בקצות הארץ, והיה זה להם לחוק עולם בתחילת יום ראשון מחדש תמוז בכל שנה יספדו ויבכו על התמוז.

ויש מפרשים:

תמוז - שם חיה שהיו עובדים צלם שלהם.

ותרגום:

ופגשו ציים את איים ויערעון תמוזין בחתולין.

וברוב הנוסחאות כתוב תמוז בשני ווי"ן ומה שהראה לו באלה המראות פתח צפון, רמז לו כי מצפון תפתח הרעה אליהם.

[ח, טו]
ויאמר, גדולות מאלה -
בא כאשר למעלה לא אמר מאלה שהיו שוות התועבות ההם, אבל אלה היו גדולות מהאחרות שהיו אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והם היו עושים הפך מכונת האל, כי לכוונה זו ציווה האל פתח המשכן למזרח וקדש הקדשים למערב, לבטל עבודת השמש שהיו רגילים בה באותו הזמן ושיהיו בהיכנסם למשכן אחוריהם לשמש שתמחה האמונה ההיא מלבם.
וכן ציווה במקדש עולמית ועתה בטלו המצוה והכוונה והחזירו פניהם מעבודת האל ומהשתחוות כנגד בית מקדשו וחזרו לעבודת השמש ולהשתחוות לו.

ובדברי רבותינו ז"ל:

ממשמע שנאמר ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה'?!
אלא מלמד שהיו פורעים אחוריהם כלפי מטה.

[ח, טז]
ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית -
היא אותה חצר שזכר אלא שהסיע אותו ממקום למקום בחצר, כי היה לצד צפון בפתח התא כמו שפירשנו ועתה הביאו למזרח ההיכל וראה חוץ לפתח ההיכל בין האולם והמזבח, כי מזבח העולה היה לפני האולם בעזרה.

משתחויתם -
מלה מרכבת מן משתחוים והשתחויתם וטעם ההרכבה אמר הנביא, כי מצא אותם האנשים משתחוים קדמה לשמש ואמר לנכנסים השתחויתם דרך שאלה.

ויונתן פירש:
המלה מורכבת מן משחיתים ומשתחוים שתרגם:

מתחבלין וסגידין,

וכן בדברי רבותינו:

משחיתים ההיכל ומשתחוים לחמה.

[ח, יז]
ויאמר, הנקל -
בצירי נפעל עבר או תאר אמר וכי קל הוא בעיניהם מעשות התועבות אשר עשו פה?!

כי מלאו את הארץ חמס -
עד ששבו עוד להכעיסני בביתי.

והנה שולחים את הזמורה אל אפם -
והנה הם מקטרים בביתי ושולחים רוח הקטרתם אל אפי, מלבד הבזיון שעושים לי שמחזירין אחוריהם אל היכלי.

הזמורה -
פירוש ריח רע והיא על דרך כינוי לקטרת, שהיו מקטרין והוא עטוש מלמטה.

לפיכך תרגם יונתן:

מייתן בהתא לאפיהון,

ותרגום:

בשת - בהתא,

והוא מקום הבשת.

אפם -
רוצה לומר אפי, אלא שכנה הכתוב והוא אחד משמונה עשרה מלין שהם תיקון סופרים.

[ח, יח]
וגם אני -
מבואר הוא.