פרק יג, ג
הנבלים. השוטים. רוחם. כמו רצונם.

פרק יג, ד
כשועלים בחרבות. כשיבא אדם על פרץ החורבה, בורח השועל על דרך פרץ אחרת ואינו עומד בפרץ להלחם.

פרק יג, ה
לא עליתם בפרצות. לא עשיתם מעשים טובים שתוכלו לעכב את הרעה מלבא.

פרק יג, ו
חזו. לשון נבואה. ויחלו לקיים דבר. ואיך סבורים לקיים דבריהם, לשון תוחלת ויש אומרים איקוויירירא"ט בלע"ז, לשון אחר לשון המתנה.

פרק יג, י
והוא בונה חיץ. והנה עמי כבונים בנין מחיצה והנביאים טחים אותו תפל קרקע הדומה לסיד ואינו מתקיים לפני הגשמים. תפל. אוטומנ"ץ בלע"ז וי"א בלאשטניי"א בלע"ז.

פרק יג, יא
ואתנה. כמו ואתן. אבני אלגביש. אבני ברד גדולות ואומר אני לפי שהם מזהירות ככל אבני גביש (ברד) הוא מדמה אותם אל גביש שהיא אבן טובה כענין שנאמר ראמות וגביש (איוב כח) ורבותינו אמרו אל גביש שעמדו באויר על גב איש וזהו משה רבינו שנאמר ומטר לא נתך ארצה (שמות ט) אותם שהתחילו לירד לא הגיעו לארץ. תפולנה. על הקיר.

פרק יג, יב
איה הטיח. כך כשתבא הרעה יאמר לכם איה השלום שהבטחתם.

פרק יג, יד
הקיר. היא ירושלים.

פרק יג, יח
הוי למתפרות כסתות. קוטרא"ש בלע"ז כמין כסתות קטנות היו תופרות ותולות לנשאלים אליהם על אצילי ידיהם וקוסמות להם באותן כסתות קסם שקרים, ולמי שהם חפצות אומרות קסם טוב ולמי שרוצות אומרות קסם רע. אצילי. איישיל"ש בלע"ז. אצילי ידי. כמו אצילי ידים וכמו תלמי שדי (הושע יא). ועושות המספחות. על ראשי האנשים אף הם לקסום בהם ולא ידעתי מה הם, מתוך שנאמר וקרעתי אותם אומר אני שהן של בגד ויונתן תרגמו פת כומרים וכן תרגם במות טלואות מחפיין פת כומרים. המספחות. כמו ספחני נא (שמואל א ב) לישאגמנ"ץ בלע"ז ויש לועזים פלטראיי"ש בלע"ז. לצודד נפשות. בהן הן צדות הנפשות לגיהנם שמחזיקות ידי הרשעים לקסום להם שלום ומרפות ידי צדיקים לקסום להם רעה. הנפשות תצודדנה וגו'. תמיה היא. ונפשות לכנה תחיינה. לכנה כמו לכם שאתנה נוטלות שכר על כך ומתפרנסות בכך.

פרק יג, יט
בשעלי שעורים. כמו מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ) אונגיאלוניא"ש בלע"ז, לשון אחר לשון מדה. ובפתותי לחם. איאנפיצא"ש בלע"ז שאתן נוטלות בשכרכן. להמית נפשות אשר לא תמותנה. כלומר לאמר על נפשות אשר לא תמותנה אלו ימותו ולאמר על אשר לא תחיינה יחיו כי קסמיכם שקר ועמי מקבלים את קסמי כזב שלכם.

פרק יג, כ
לפורחות. להיות פורחות על ידיכן לגיהנם. ושלחתי את הנפשות. כתרגומו ואשזיב ית נפשתא דאתון מחרשן ית נפשיהן לאבדותהא. את נפשים. את אנשים להיות הנפשות פורחות.

פרק יג, כב
יען הכאות לב צדיק שקר. כשאתן קוסמות לו רעה הוא מצטער ולבו נכאה.