פרק טו, ב
מה יהיה עץ הגפן מכל עץ. מה סופו מכל שאר עצים. הזמורה אשר היה בעצי היער. לא על גפן הכרמים שעושה פרי אני אומר לך אלא על זמורות גפן הגדילה ביערים.

פרק טו, ג
היוקח ממנו וגו'. אינו ראוי לכך. כל כלי. שום כלי.

פרק טו, ד
הנה לאש נתן לאכלה. ארבירי"ר בלע"ז הנה שאלתיך על התמים ואינו ראוי לכלום, עתה עוד אני מוסיף על השאלה הנה אם נתנו זמורה ממנו באש ואכלה האש בשני קצות הקיפה עד כי נחר תוכו. נחר. נשאר מן האש ברואי"ר בלע"ז נחר לשון ועצמי חרה (איוב ל) ויש לועזין אשאר"ט בלע"ז וכן ויחר עלי אפו (שם יט) חברו מנחם עם עצמי חרה. היצלח. עוד למלאכה.

פרק טו, ה
אף כי. לשון קל וחומר וכל שכן הוא וכן בכל המקרא, כגון הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי נלך קעילה (שמואל א כ"ג).

פרק טו, ו
כן נתתי. את ירושלים שתי קצותיה אכלה האש שתי גליות כשגלה יהויקים גלו עמו מזרע המלוכה ומן הפרתמים, כמו שנאמר בדניאל אחריו גלה יכניה בנו והחרש והמסגר ותוכו נחר צדקיהו הנותר בה כבר גזרתו עליו מלא חפניך גחלי אש וזרוק על העיר (לעיל י).

פרק טו, ז
מהאש יצאו. על פתגמי אוריתא דיהיבין מגו אשתא עברו ועממיא דתקיפין כאישתא ישיצינון.