פרק יט, ב
מה אמך לביא. כמה היתה חשובה אמך אתה צדקיהו שנמשלה ללביאה. בין אריות. שרי יהודה.

פרק יט, ג
ותעל אחד מגוריה. על בני יאשיהו נאמרה קינה זו שראשון הוא יהואחז. אדם אכל. גוזל את ישראל כי ישראל נקראו אדם כמו שנאמר (לקמן ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולפי המשל כל חיה שטעמה טעם בשר אדם מתגרה באנשים לעולם.

פרק יט, ד
וישמעו אליו גוים. פרעה מלך מצרים. בשחתם נתפש. גומין חופרין ומכסין פיהם בקש והחיה נופלת בתוכה. בחחים. כמין טבעות ברזל נוקבין חוטמו ומושכין אותן בהן.

פרק יט, ה
ותרא. אמו כנסת ישראל. כי נוחלה. לשון חולי. ותקח אחד מגוריה. יהויקים. כפיר שמתהו. מלך כל כפיר שבמקרא ארי בחור וגבור.

פרק יט, ז
וידע אלמנותיו. מענה את הנשים והורג את בעליהן, ויש פותרין אלמנותיו כמו ארמנותיו וידע לשון פגור והרס כמו וגבוה ממרחק יידע (תהלים קל"ח). ועריהם החריב. שנתן מס על הארץ לתת לפרעה בכל שנה כמו שנאמר (מלכים כ"ג).

פרק יט, ח
ויתנו עליו גוים סביב ממדינות. וישלח ה' בו את גדודי ארם ואת גדודי כשדים ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון שם כ"ד, ויתנו עליו גוים ואיתכנשו.

פרק יט, ט
בסוגר. תרגם יונתן: בקולרין. במצדות. להיות כלוא שם.

פרק יט, י
אמך כגפן. עוד זה מן הקינה. בדמך. לשון דמיון ומשל כלומר דומה אתה למי שהיתה אמו כגפן שתולה על מים. פוריה. כמו פורה ראש לשון עושה פרי. ממים רבים. על ידי מים רבים.

פרק יט, יא
מטות עוז אל שבטי מושלים. שלטונין תקיפין ומלכין גברין. עבותים. אילנות שענפיהן מרובין.

פרק יט, יב
ותתש. כל נתישה ונטיעה היא דבר המוטל בפיזור על פני כל הארץ. ורוח הקדים. נבוכדנצר. הוביש פריה. שחט את בני צדקיהו.

פרק יט, יד
ותצא אש ממטה בדיה. מעון מלכיה ושריה באת לה הרעה. קינה היא ותהי לקינה. איליא היא נבואתא ותהא לאיליא.