פרק ב, א
ויאמר אלי בן אדם וגו'. בן אדם קורא ליחזקאל מתוך שראה המרכבה הולך בין עלייה ומשתמש בה כמלאכים, לומר אין כאן ילוד אשה אלא זה (כ"ן הטעי"ם אי"ש אח"ד לר' והנאה"ו), ולי נראה שלא קראו בן אדם אלא בשביל שלא תהא דעתו רחבה עליו מתוך שהיה גס לבו במראה המרכבה ובמלאכת עליונים סא"א.

פרק ב, ב
את מדבר אלי. את המתדבר עמי וכבוד הוא לכתוב מדבר כלפי מעלה שהאומר מדבר בשו"א נשמע כאדם המדבר לחבירו פונה אליו פנים אל פנים, והאומר מדבר (בחיר"ק) משמעו שהשכינה מדבר בפני עצמו בכבודו ושלוחיו ישמעו פורפאלי"ץ בלע"ז.

פרק ב, ג
אל גוים המורדים. שני שבטים קרויין שני גוים.

פרק ב, ד
והבנים. לפי שאמר אבותם פשעו בי ואלו בניהם קשי פנים.

פרק ב, ה
והמה אם ישמעו ואם יחדלו. מלשמוע. כי ידעתי כי בית מרי. הם אנשי קנתורין אלא שאני חפץ שידעו לעת פורענותם כי נביא היה בתוכם שהוכיחם ולא שמעו.

פרק ב, ו
סרבים. לשון מרדות כלומר סרבנים ודונש פתר אותו לשון קוצים ועשרים שמות להם. וסלונים. לשון קוצים וכן סלון ממאיר וקוץ מכאיב (לקמן כח). ואל עקרבים אתה יושב. העם אשר אתה מוכיח ילאוך ויקניטוך כאלו אתה יושב על עקרבים העוקצין אותך מכל צדדיך. עקרבים. אגלינטייר"ש בלע"ז לשון אחר: עקרבים ממש. וכן תרגם יונתן: ובגו עמא דעובדיהון דמן לעקרבין את יתיב.

פרק ב, ח
אל תהי מרי. מלילך בשליחותי. פצה. פתח וכן פצו עלינו פיהם (איכה ג). פצה פיך ואכול. משל הוא הטה אזניך ושמע ויערב לך כאילו אתה אוכל מאכל לרעבון. את אשר אני נותן אליך. מה היא הנתינה היא מגילת הספר.

פרק ב, ט
והנה וגו'. יש דברים משמשין לשון זכר ולשון נקיבה כמו השמש יצא על הארץ (בראשית יט), וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו' (מלאכי ג) אל המחנה האחת והכהו (בראשית לב).

פרק ב, י
פנים ואחור. מה דהוה מן שרויא ומה דעתיד למהוי בסופא. קינים. פורענות של צדיקים בעולם הזה. והגה. מתן שכרן שירננו עליו לעתיד לבא. והי. נהי של רשעים לעולם הבא.