פרק כ, א
לדרוש את ה'. על צרכיהם ואם אינו שומע לנו גם אנו לא נענש על עבירות שבידנו, שהרי כבר מכרנו ואין לו עלינו כלום, עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום, ומסוף הענין אתה למד מתשובה שהשיבם והעולה על רוחכם וגו' (לקמן ל"ב).

פרק כ, ג
אם אדרש לכם. בבקשתכם ובסוף הספר הזה הוא אומר אדרש לבית ישראל, זו אחת מן המקומות המלמדים אותנו שהקב"ה חוזר בו על הרעה ועל כיוצא בזה, ההוא אמר ולא יעשה (במדבר כג) מדרש תנחומא.

פרק כ, ד
התשפוט אותם. לשון ויכוח.

פרק כ, ה
ביום בחרי בישראל. הרי שהיתה שנאה זו כבושה לפני המקום קרוב לתשע מאות שנה משהיו במצרים עד יחזקאל, והיתה אהבתו מחפה עליהם ועל ידי שהיו עתה מרבים לפשוע נתעוררה, ועל זה נאמר שנאה תעורר מדנים וגו' (משלי י).

פרק כ, ז
ואומר אליהם. אהרן ניבא להם נבואה זו קודם שנגלה הקב"ה על משה בסנה, וזהו שנאמר (שמואל א ב) לעלי הנגלה נגלתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגו'.

פרק כ, ח
וימרו בי. הם הרשעים רובם של ישראל שמתו בשלשת ימי אפלה, כמו שנאמר וחמושים עלו בני ישראל וגו' (שמות יד) אחד מחמשים, ויש אומרים אחד מחמש מאות.

פרק כ, ט
לבלתי החל. שלא יתחלל שמי מאחר שנודעתי להם והבטחתים להוציאם והכירו מצרים שהם עמי, אילו הייתי משחיתם היו אומרים אויביהם מבלתי יכולת בידו להוציאם.

פרק כ, יב
להיות לאות. אות גדול הוא להם שנתתי את יום מנוחתי להם למנוחה הרי היכר גדול שקדשתים לי.

פרק כ, יג
בחוקותי לא הלכו. נסו אותי בעגל וברפידים מלקבל את התורה והותירו מן המן. ואת שבתותי חללו. יצאו מן העם ללקוט מן.

פרק כ, כא
וימרו בי הבנים. שבטו של דן, וכן הנצמדים לבעל פעור (במדבר כה) לאחר שמתו דור המדבר.

פרק כ, כג
להפיץ אותם. מאז הבטחתים להפיצם כי תוליד בנים ובני בנים וגו' (דברים ד).

פרק כ, כה
נתתי להם חוקים לא טובים. מסרתם ביד יצרם להכשל בעוונם, וכן תרגם יונתן: ומסרתינון ביד יצרהון טיפשא ואזלו ועבדו גזירן דלא תקנן ונמוסין דלא יתקיימו בהון.

פרק כ, כו
ואטמא אותם במתנותם. אותם מתנות שחקקתי להם לקדש לי כל בכור, מסרתים ביד יצרם להעבירם לאותם בכורות למולך הרי חוקים לא טובים. למען אשמם. אשימם ואחריב אותם, אשמם לשון שממה, והמפרשו לשון אשמה טועה הוא שהאל"ף אינה משרשי התיבה. אשר ידעו. כשאביא עליהם הרעה.

פרק כ, כז
עוד זאת. הוסיפו לעשות כשהביאותים אל הארץ.

פרק כ, כט
ויקרא שמה במה. לשון גנאי כלומר במה היא נחשבת.

פרק כ, ל
הבדרך אבותיכם וגו'. לשון תימה וכי כך הגון שבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואני אדרש לכם להשיב על שאלתכם.

פרק כ, לא
ובשאת מתנותיכם. ובלקיחת מתנותיכם שהיה לכם לתת לי ואתם לוקחים אותם ממני להעביר בכורותיכם לעבודת כוכבים.

פרק כ, לב
והעולה על רוחכם. שעולה על דעתכם. נהיה כגוים. נפרוק עולו מעל צוארנו מאחר ששלח מעליו. היו לא תהיה. כי כבר קבלתם עליכם מדעתכם בימי יהושע, כמו שנאמר (יהושע כד) ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל וכל הענין.

פרק כ, לה
מדבר העמים. הוא המדבר שהלכו בו ארבעים שנה וכן ניבא (הושע ב) והולכתיה המדבר.

פרק כ, לז
תחת השבט. שתהיו כפופים לי ולמוסרי. במסורת הברית. בברית שמסרתי לכם.

פרק כ, לח
וברותי. לשון ברירה. מארץ מגוריהם. מארץ גלותם אוציא אותם ואמיתם במדבר.

פרק כ, לט
לכו עבודו. ואל תראו לאומות שאתם נקראים על שמי בבואכם אל הנביא לשאול לו תורה, ומאחר שהוא אומר לכם דברי אינכם שומעים אלי, כענין שנאמר (לקמן לג) והנך להם כשיר עגבים וגו', שומעים את דבריך ואינם עושים אותם. במתנותיכם ובגלוליכם. שאתם מפרישים הבכורות בשם בכורה כאשר צויתי אתכם, ומשנקרא שמי על הדבר אתם מקריבים אותם לעבודת כוכבים.

פרק כ, מ
משאותיכם. כמו משארותיכם לשון מזון כמו שארה כסותה ועונתה לא יגרע (שמות כא), וכן חברו מנחם.

פרק כ, מג
ונקוטותם. לשון קטטה, לשון אחר: כתרגומו ותידנקון וכן תרגם יונתן: הנאנחים דמוצי"א בלע"ז.