פרק כד, א
בשנה התשיעית. לצדקיהו.

פרק כד, ב
סמך מלך בבל. היום צר עליה.

פרק כד, ג
שפות הסיר. ע"פ הכירה במקום מושבה היא קרויה שפיתה בלשון המשנה שאמרו רבותינו מקום שפיתת שתי קדירות. ועוד שנינו אחד שופת את הקדירה ואחד נותן לתוכה מים ואחד נותן לתוכה תבלין למדנו שהשפיתה היא הושבתה על פי הכירה עד שלא יתנו לתוכה כלום, והדוגמא זו על ירושלים שאמרתם (לעיל) עליה היא הסיר עתה בא העת שתהיה לסיר ואתם בתוכה לבשר, יבא נבוכדנצר ויתננה על האור, ומנחם פירש לשון שימה. וגם יצוק בו מים. הם צרכי המצור, יצוק כמו שפוך.

פרק כד, ד
אסוף נתחיה אליה. מיראת המצור אספו לתוכה כל ראשיה ושריה. כל נתח טוב. כל גבר גיבר אימתן וגבר עביד קרב כן תרגם יונתן.

פרק כד, ה
מבחר הצאן לקוח. קח אתה נבוכדנצר את מבחר חייליך סביבותיה כן תרגם יונתן ואינו מיושב על ענין הסיר וכן צריך לפותרו, מבחר ישראל יבאו ויכנסו בתוכה. וגם דור העצמים תחתיה. סדר וערך העצמים תחת שאר האיברים כלומר ילחמו הגבורים בשביל החלשים ויסמכו אלו עליהן, דור לשון עריכה וכן יצנפך צנפה כדור (ישעיה כ"ב) שורת היקף גייסות וכן שורה תרגום דרא מנחם פירש כמו אני אגדיל המדורה. רתח רתחיה. ואחר שיהו כולם לתוכה יקרבו כלי המצור והמלחמה אל העיר.

פרק כד, ו
חלאתה. זוהמתה שמוציאין מעל פיה על ידי הרתחתה שקורין אשקומ"א בלע"ז כלומר לא יצאו ממנה רשעים שבה. לנתחיה לנתחיה. גלות אחר גלות היוצא ונפל אל הכשדים איש איש לבדו. לא נפל עליה גורל. לא כשאר קדירות שמוציאין נתחיהן יחד לתתה לפני כל אחד ואחד חלקו וגורלו, ויונתן תרגם מדלא יתעביד בה תיובתא לא נפל עליה גורלו של מקום.

פרק כד, ז
צחיח. שעיעות. לא שפכתהו על הארץ וגו'. תרגם יונתן: בזידו ובדרע מרומם שפכתיה לא שפכתיה בשלו למיעבד עלוהי תיובתא, ורבותינו פירשוהו בדמו של זכריה בן יהוידע לא נהגו בו לא כדם הצבי ולא כדם האיל.

פרק כד, ח
להעלות חמה. לפני צויתי לאותו דם שלא יבלע בקרקע כדי שיזכר לנקום נקמתו.

פרק כד, ט
המדורה. הסק גדול פואיא"ה בלע"ז.

פרק כד, י
הרבה העצים הדלק האש. להרבות העצים ולהדליק האש ולהתם הבשר. והרקח המרקחה. כשהבשר חם מעל העצמות והוא מצטמק ומעורב ברוטב ומגיס בכף דומה למרקחת פטום סממנין שמערבין אותה יפה יפה, ומתוך צימוק הבשר עשנה נהפך לתוכה שקורין אמורשי"ר בלע"ז וזהו שאמר. והעצמות יחרו. יבשו ויעשנו לשון חרה מני חורב (איוב כ"ט) וכן למען תחם וחרה נחשתה כדרך קדירה שתמו מימיה ברתיחתה מתחממת ונשרפין חרסיה והתבשיל מתקלקל.

פרק כד, יא
תתום חלאתה. תכלה זוהמתה ותבלע בנחשתה סיר של נחשת היא.

פרק כד, יב
תאונים הלאת. בתואנה ותרמית הלאת את העניים לכן לא יצאו ממנה רשעים שבתוכה אלא באש פורענותה יכלו.

פרק כד, יג
בטומאתך. בטומאה של זמה תכלי. יען טיהרתיך. להוכיח ע"פ הנביאים ולא טהרת וגו'.

פרק כד, יד
לא אפרע. לא אבטל גזירתי. ולא אנחם. לשוב ממחשבתי הרעה אשר דברתי לעשות לך.

פרק כד, טז
מחמד עיניך. אשתך כמו שהענין מוכיח בסופו.

פרק כד, יז
האנק. התמקמק בשתיקה שוא"ש דמוני"ץ בלע"ז. פארך. תפילין כל אלה מצות אבלים ואתה חילוף אבל אסור בתפילין וסנדל וחייב בעטיפת הראש, ומברין אותו סעודה ראשונה משל אחרים.

פרק כד, יח
כאשר צויתי. שלא לנהוג אבילות.

פרק כד, יט
מה אלה לנו. מה הרמזים הללו עלינו.

פרק כד, כא
אשר עזבתם. בירושלים כשיצאתם בגולה.

פרק כד, כב
ועשיתם כאשר עשיתי. לא תנהגו אבילות כי אין מנחמין לכם שאין בכם אחד שלא יהיה אבל ואין אבילות אלא במקום מנחמים. דבר אחר: שתהיו יראים לבכות לפני הכשדים שאתם בתוכם. שפם. גרינו"ן בלע"ז.

פרק כד, כג
ונמקותם. אישרויי"ץ דמוני"ץ בלע"ז.

פרק כד, כד
בבואה. באה הרעה הזאת.

פרק כד, כה
משא נפשם. שנפשם מתנשא בהם.

פרק כד, כו
ביום ההוא. אי אפשר לבא הפליט ביום החורבן, וכן פתרונו ביום ההוא שיבא הפליט אליך להשמיע אזנך ביום ההוא יפתח פיך. להשמעות אזנים. לבשר בשורה שהוכתה העיר.

פרק כד, כז
את הפליט. עם הפליט. ותדבר ולא תאלם. לפי שאמרתי לך ונאלמת ולא תהיה להם וגו', מעתה יראו שדבריך אמת ולא תאלם עוד מהתנבאות להם.