פרק כה, ג
האח. לשון שמחה. כי נחל. כי ננחל והיה מורשה לאחרים.

פרק כה, ד
לבני קדם. כשדים וארם לצד מזרח הם.

פרק כה, ו
יען מחאך יד ורקעך ברגל. לשם שמחה ואע"פ שבראש הספר (לעיל ג) אמר כן לענין אבל הכה בהפך ורקע ברגליך, ואמור האח יש דברים שעושין אותם לאבל ולשמחה אבל אין עניינם שוה וכן חלילים לכלה ולמת. ורקעך. לשון מרפס. בכל שאטך. לשון בזיון פותרין בו כמו ויבז עשו (בראשית כה) שתרגום אונקלוס ושאט עשו, ואני אומר שאט לשון שאף גולוזמנ"ט בלע"ז.

פרק כה, ח
הנה ככל הגוים בית יהודה. בטלה אהבת הקב"ה מהם ונמאסו לתת ביד נבוכדנצר כשאר הגוים ומדרש אגדה שנכנסו להיכל וקפלו צורת הכרובים שצר שלמה על קיר ההיכל כמער איש ולויות (מלכים א ז) והוציאום לחוץ אמרו ראו אלו שהיו מראים עצמם כצנועים במה היו עוסקין.

פרק כה, ט
הנני פותח. את מבצרי ארץ מואב אשר בספר בסוף גבולם הוא הכתף סוף גבול ארצם כמו (שמות כז) ולכתף השנית אל הכתף דמתרגם לעיברא.

פרק כה, י
לבני קדם. אפתח אותם שיבאו על בני עמון דרך ארץ מואב.

פרק כה, יג
ודדנה. ויתבי דדן.

פרק כה, יד
ביד עמי ישראל. הם יהיו שלוחי לנקום נקמתי.

פרק כה, טו
יען עשות פלשתים בנקמה. בשנאה ובפרך כאדם הנוקם נקמתו באויבו.

פרק כה, טז
את כרתים. עמא דחייבין לאישתיצא ואומר אני לפי שראיתי במקום אחר קורא אל פלשתים כרתים היו יושבי חבל הים גוי כרתים (צפניה ב) ואינו קורא כן לאומה אחרת, נראה בעיני שיש גבול בפלשתים ששמו כרתי וכן אני מוצא בספר (שמואל א' לשון) בגדוד ששרף את צקלג אנחנו פשטנו על נגב הכרתי. חוף הים. מארק"א בלע"ז הם פלשתים שיושבים במקצוע דרומית מערבית של גבול ארץ ישראל על הים האחרון.