פרק כו, א
בעשתי עשרה. לצדקיהו.

פרק כו, ב
ירושלים. שהיתה במצור. האח. לשון קול שמחה. נשברה דלתות העמים. עיר שכל האומות היו נכנסים לה לסחורה מעתה תשבר כי לא ילך המצור מעליה עד תלכד. נסבה אלי. מעתה הוסבה סחורות העמים אלי. אמלאה החרבה. אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה.

פרק כו, ד
וסחיתי. ועקרתי כמו בית גאים יסח ה' (משלי טו) ונסחתם מעל (דברים כח). לצחיח סלע. לפי שהיתה בנויה בסלע בתוך הים, כשתנתץ ויסח עפרה אל הים נשאר הסלע חלק וכן תרגם יונתן: לשעיעות כיף גלי.

פרק כו, ה
משטח חרמים. על הסלע ישטחו הדייגים את חרמי מכמרותם לנגבם.

פרק כו, ו
ובנותיה אשר בשדה. הכפרים המשועבדים לה סביבותיה.

פרק כו, ח
והקים עליך צנה. ויקים עליך די מזיינין בתרסין.

פרק כו, ט
ומחי קבלו. הוא אחד מתחבולות המצור לזרוק אבנים גדולות ומכה כנגדו אילקולי"א דכפורייר"א בלע"ז ויש לועזים קבלו דשארבלוט"א בלע"ז ויש לועזין פורייר"א בלע"ז. בחרבותיו. באומנות חורבן שיביא עמו.

פרק כו, י
משפעת סוסיו. כשיש סוסים הרבה מעלים אבק ברגליהם ועולה ונעשה כענן ומחשיך הארץ הוא קרוי שפעת וכן ושפעת מים תכסך (איוב כב) דלאפוישו"ן בלע"ז. כמבוא עיר מבוקעה. כמה דעלין לקרתי דמתרעא משור שנפרצה חומתה.

פרק כו, יב
רכולתך. סחורתך.

פרק כו, טז
וחרדו לרגעים. לשברים פן יבא עליהם גם הם כשברך, לרגעים, לשון שבר כמו (ישעיה נא) רוגע הים עורי רגע (איוב כו) על רגעי ארץ (תהלים לה) על דכאי ארץ ומנחם פירשו לשון רגע כמו כי רגע באפו (שם ל). ושממו. לשון תמהון.

פרק כו, יז
נושבת מימים. יש נוקדין רפי ופותרין מיושבת מימים קדמונים ויש נוקדים דגש ופותרין מיושבת בחזקה על ידי ימים הסובבים לה, וכן תרגם יונתן וכן הוא. אשר נתנו חתיתם. סביבות לכל היושבים, חתיתם, לורדפריימנ"ט בלע"ז.

פרק כו, יח
האין. כמו האיים. מצאתך. מיציאתך בגולה.

פרק כו, יט
בהעלות עליך את תהום. באסקותי עליך משריית עממין דסגיאין כמו תהומא ויחפונך עממין סגיאין כן תרגם יונתן, וכמשמעו בתחלה נתנה ביד נבוכדנצר וסוף עלה הים וטבעה.

פרק כו, כ
את יורדי בור. עם יורדי גיהנם. אל עם עולם. עם שאר העכו"ם אשר שם מעולם. כחרבות מעולם. כערים אשר חרבו מאז כסדום וחברותיה. ונתתי צבי בארץ חיים. ואתן התפארת בירושלים.

פרק כו, כא
בלהות. פרשו יונתן בלהות כדלא הוית והפותרים אומרים לשון מקום מרקד שעירים ומזיקים.