פרק ג, ג
ואוכלה ותהי בפי וגו'. וקבילתה' והוו פתגמה' בפומי כדבש חלי.

פרק ג, ה
עמקי שפה. שיהא להם לשון עמוק שאינך מכיר בו. אל בית ישראל. כי אל בית ישראל אני שולחך אשר לשונם כלשונך.

פרק ג, ו
אם לא אליהם שלחתיך וגו'. לשון שבועה היא אם אליהם שלחתיך חי אני אם לא המה ישמעו אליך ומקרא מסורס הוא.

פרק ג, ט
כשמיר. מין תולעת הוא שמראין אותו על האבן והיא נבקעת כנגדו, הג"ה לשון אחר שמיר לשון סלע חזק ובתרגום ירושלמי הוא תרגום של צור, וכן תרגום מצור החלמיש (דברים ח) שמיר טנרא ויש משמע שמיר הברזל החזק, כי כמו שנקרא הצור החזק שמיר כמו כן נקרא הברזל שמיר בשביל חזקו סא"א.

פרק ג, יא
כה אמר אדני אלהים. הנבואה הזאת לאומרה אליכם. אם ישמעו ויחדלו. או ישמעו או יחדלו אתה אמור אותה אליהם.

פרק ג, יב
ותשאני רוח. לאחר שגמר דבריו צוה אל הרוח לשאתו אל המקום אשר בני הגולה שם.

פרק ג, יג
משיקות. נשיקה מקישות זו אל זו ושיר נשמע בהקשתן כמו שאומר למעלה ואשמע את קול כנפיהם.

פרק ג, יד
ואלך מר. שהיה קשה בעיני לקנתר את בני עמי. ויד ה' עלי חזקה. אכפו וכחו להוליכני על כרחי.

פרק ג, טו
תל אביב. לתל אביב שם מקום. משמים. משתומם אדם משותק מלדבר.

פרק ג, יז
צופה נתתיך. למה אתה שותק הלא כצופה שמעמידים על המגדלים לראות אם יבאו גייסות לעיר יתקע בשופר להזהיר את העם שיתכנסו ויתחזקו, כן נתתיך להזהירם להשמר מן הפורענות שלא אביאנו עליהם.

פרק ג, כ
ונתתי מכשול לפניו. כשהוא עושה דבריו בהצנע ומראה עצמו כצדיק, אני נותן עבירה מפורסמת לפניו כדי לגלות מעשיו, וכשאביא רעה עליו לא יהרהרו אחרי. ולא תזכרנה צדקותיו. פירשו רבותינו בתוהא על הראשונות, שמתחרט על הצדקות הראשונות שעשה.

פרק ג, כג
והנה שם כבוד ה' עומד. הקדים על ידו לילך שם מדת ענוה יתירה מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן, התלמיד ממתין לרב וכאן הרב ממתין לתלמיד.

פרק ג, כד
הסגר בתוך ביתך. להראותם שאינם ראויין לתוכחה.

פרק ג, כה
הנה נתנו עליך עבותים. הוי אסור בביתך כאילו נאסרת בעבותים וכן תרגם יונתן: הא גזירת פתגמי עליך כאסור גדילן וגו'.

פרק ג, כז
ובדברי אותך. כשאחפוץ לדבר אתך אשלחך אליהם. ואמרת אליהם כה אמר ה' אלהים. את כל דברי שליחותי. השומע ישמע. אין זה מן השליחות אלא הרוח הקודש אמר לנביא אתה אמור אליהם שליחותי, והם השומע ישמע והחדל יחדל כי ידעתי כי לא כולם ישמעו כי בית מרי המה.