פרק לו, ב
האח. שמחה. ובמות עולם. ארץ ישראל שהוא גובהו ונויו של עולם.

פרק לו, ג
שמות ושאוף אתכם מסביב. שכיניכם היו משתוממים ותומהין לשחוק ולראות בסוף חורבנכם ושואפים ותאבים ומצפים להיותכם מורשה לשארית הגוים. ותעלו על שפת לשון. ועכשיו בחורבנכם הכל מדברים ומדובבים בכם לאמר האח הרי שממו. ודבת עם. פארלמג"ט בלע"ז.

פרק לו, ה
למען מגרשה לבז. לפי שראו גירושה לבז שהוטלה לביזה.

פרק לו, יב
לשכלם. לגרש יושביך מקרבך הוא קרוי שכול.

פרק לו, יג
אוכלת אדם את. למודה היא הארץ הזאת להשחית את יושביה האמוריים כלו בה והיהודים כלו בה.

פרק לו, טז
ויהי. דבר ה' אלי לאמר.

פרק לו, יז
בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם וגו' כטומאת הנדה. המשילה הכתוב לנדה שבעלה מצפה מתי תטהר ותאב לשוב אליה.

פרק לו, כ
ויבוא. לפי שאמר בית ישראל בראש הפרשה קרא כל הפרשה בלשון יחיד, ומדרש אגדה הקב"ה בא עמהם בגולה והטה אוזן מה היו אומרים השבאין הרי אלו עם ה' ולא היה לו יכולת להצילן במדרש איכה רבתי. ויחללו את שם קדשי. השפילו את כבודי ומהו החילול באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו.

פרק לו, כב
לא למענכם. התשועה שאושיעכם.

פרק לו, כג
וקדשתי את שמי. ומה הוא הקידוש ולקחתי אתכם מן הגוים.

פרק לו, כה
מים טהורים. אכפר עליכם ואעביר טומאותיכם בהזית מי חטאת המעבירין טומאת המת.

פרק לו, כו
לב חדש. יצר שנתחדש לטובה.

פרק לו, לא
ונקוטותם בפניכם. דצגבוגיי"ר בלע"ז תנקטו בעצמיכם בבשתכם על הגמול הרע אשר גמלתם לפני ואני גומל לכם טובה.

פרק לו, לד
והארץ הנשמה תעבד. הארץ אשר היתה שממה עד הנה תהיה נעבדת ונזרעת.

פרק לו, לה
היתה כגן עדן. עכשיו נהפכה להיות כגן עדן. והערים החרבות. זה ימים רבים עכשיו בצורות ישבו.

פרק לו, לז
אדרש לבית ישראל. אתפתה להם בתפלתם בדורשם אותי על זאת. ארבה אותם. אדם כצאן לרוב.

פרק לו, לח
כצאן קדשים. שהיא באה לירושלים במועדי פסחים. לשון אחר כתרגומו: אסגיכון באנשא ואצלחינון בבעירא כלומר שלא יהיו עוונותיהם נזכרים עליהן.