פרק מה, א
ובהפילכם את הארץ בנחלה. שעתידים לחלוק את א"י לי"ב רצועות לא כחלוקה הראשונה שהיתה לרב כפי מניינו ולמעט כפי פקודיו, והיו ב' שבטים או ג' ברצועה אחת עכשיו החלקים שוים וכשורות הכרם מפאת ים עד פאת קדים, כמו שמפורש בסוף הספר.
תרומה לה'. לבנות בהמ"ק הזה בו.

פרק מה, ב
יהיה מזה. מן התרומה הזו יהיה לצורך הקדש להר הבית חמש מאות קנים, והמותר לבתים לכהנים כמו שמפורש בסוף הספר.

פרק מה, ג
ומן המדה הזאת. בקנה המדה שנמדד בו ריבוע הר הבית ה' מאות על ה' מאות כמו שאמור בענין של מעלה (מ"ב) לד' רוחות מדדו חומה לו סביב ה' מאות קנים וגו'. תמוד אורך. ה' ועשרים אלף קנים ורוחב י' אלפי' קנים ולפי שלא פירש בפסוק ראשון מה הן כ"ה אלף אם קנים אם אמות, הוצרך לומר שכ"ה מדות בקנה המדה שנמדדו בה ה' מאות על ה' מאות של הר הבית נמדדין אלפים הללו לתרומה.

פרק מה, ד
קדש מן הארץ. סרס את המקרא מותר הקדש אשר מן הארץ הוא יהיה לכהנים משרתי המקדש הקרבים וגו', קדש מן הארץ היא התרומה הזאת. לכהנים משרתי המקדש יהיה. העודף על חמש מאות של הר הבית י"ב אלף ומאתים וחמשים למזרח וכנגדן למערב והמקדש באמצע, וארבעת אלפים ושבע מאות וחמשים לצפון וכנגדן לדרום. והיה להם מקום לבתים. העודף הזה שסביב המקדש. ומקדש למקדש. וחמש מאות על חמש מאות האמצעיים יהיו מקודשים לצורך המקדש, אישיינקיגיא"ה א"ל שיינטואייר"א בלע"ז.

פרק מה, ה
וחמשה ועשרים אלף. קנים אורך ועשרת אלפים רחב תרימו רצועה אחרת אצל זו בדרומה של זו לצורך הלוים כך מפורש בסוף הספר שהיא בדרום, מצאתי, כ' לשכות יהיה ללוים בהיקף המקדש לשמור הבית ולנוי ומותר הרצועות יעשו לצרכיהם, תו'.

פרק מה, ו
ואחוזת העיר. בהיקף העיר אחוזת מושב חול שלה לבנות בה ישראל בתים. תתנו חמשת אלפים רחב. בדרומה של שנייה ואורך כמדת שתי הרצועות נמצאת כל התרומה מרובעת כ"ה על כ"ה אלפים. לעומת תרומת הקודש. כלומר במדת אורך רצועות תרומת הקודש. לכל בית ישראל יהיה. אותה רצועה שלישית תהיה מושב לזרים.

פרק מה, ז
ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקודש ולאחוזת העיר. בסוף הפרשה הוא חולק את ארץ ישראל ממזרחה למערבה לי"ג רצועות י"ב למנין השבטים וכל אחת עשרים וחמש אלף קנים רחב וארכן כאורך כל ארץ ישראל, ורצועה אחת לתרומה ארכה מן הגבול מזרח ועד גבול מערב ורחבה כ"ה אלפים קנים כשאר כל חלק וחלק, ומאותה רצועה הוא תורם באמצעיתה ג' רצועות הללו האמורות למעלה שהם כ"ה אלפים על כ"ה אלפים, והעודף עליהם למזרח עד סוף הגבול הארץ וכן למערב יהיה לנשיא מזה ומזה למזרח ולמערב. אל פני תרומת הקדש ואל פני אחוזת העיר. כנגד כל רחב שלשה הרצועות המובדלות לתרומת הקודש של רצועת הכהנים והלוים ואחוזת העיר. מפאת ים ימה. ממערב תרומת הקודש והעיר עד מערב הגבול. ומפאת קדמה קדימה. וממזרח התרומה למצר ממזרח לעומת אחד החלקים של שבטים המפורשין בסוף הספר שהם מגבול ים של ארץ ישראל עד גבול קדים.

פרק מה, ח
לארץ יהיה לו לאחוזה. תרגם יונתן: דא ארעא תהא רבא לאחסנתא. ולא יונו. לשון אונאת ממון שגוזלין את נחלתם.

פרק מה, ט
הרימו גרושותיכם. סלקו את שאתם מגרשים את עמי מנחלתם.

פרק מה, י
ואיפת. למדת היבש. ובת. למדת הלח.

פרק מה, יא
האיפה והבת. לשון מדה חומר וכור מוי"י בלע"ז. תכן אחד. לשון מניין כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה') מדה אחת זו עשירית לחומר של יבש שהוא שלשים סאין וזו עשירית לחומר הלח. לשאת. כמו לקחת, וכן תרגם יונתן למיסב, לשאת מעשר החומר תהיה הבת וכן עשירית לחומר יבש האיפה. אל החומר יהיה מתכונתו. סכום חשבון הבת והאיפה לפי גודל החומר יהיה, מצאתי, אם יוסיפו בחומר יוסיפו בבת אם יפחתהו מזה יפחתהו מזה שיכוון מעשרו לו.

פרק מה, יב
והשקל עשרים גרה. עשרים מעין. עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל. הרי ששים שקלים. המנה יהיה לכם. ליצלנ"ט בלע"ז ומנחם חברו לשון מניין, והרי יש כאן מאתים וארבעים זוז, מכאן שהיה מנה של קודש כפול והוסיפו עליו בימי יחזקאל שתות הרי מאתים וארבעים, וכשחלקו הכתוב לשלשה ולא כתב סתם ששים שקלים יהיה לכם המנה צוה לעשות ממנו משקל שלישיתו ומשקל רביעיתו ומשקל מנה של חול שהיה מתחילה, וכן תרגם יונתן: תלתות מניא עשרין סלעין מני כספא עשרין וחמש סלעין רביעית מניא חמש עשרה סלעין כולהון שיתין מנין ומנא רבא קודשא יהא לכון.

פרק מה, יג
ששית האיפה מחומר החטים. הרי אחד מששים הפוחת לא יפחות מכאן וזה הוא שאמרו עין רעה אחד מששים. וששיתם. ותחלקו אחד מששה באיפה לתרומת חומר השעורים.

פרק מה, יד
וחוק השמן. למעשר. הבת השמן וגו'. הבת שהיא מדת השמן זו היא מעשר הבת יהיה מן הכור, מצאתי העישור שהבת מעשרת מן הכור יהיה כיצד מעשר הבת מן הכור עשירית של בת על הכור הוא די"ץ מזור"ש בלע"ז, תיבה זו משמשת על עצמה ועל אחרים כמו עבודת הקודש ועבודת בני מררי סא"א. עשרת הבתים. יהיה לכם החומר ואז יתכן ליטול הימנו בת אחת למעשר. כי עשרת הבתים חומר. לפי שהחומר יהיה לכם עשרה בתים, וכן תרגם יונתן: חד מן עשרא הויא ביתא בכורא ארי עסר בתין כורא.

פרק מה, טו
ושה אחת מן הצאן. מיוחד שבצאנו וכן אמר משה מבחר נדריכם לומיי"לור בלע"ז. מן המאתים ממשקה ישראל. דרשו רבותינו לענין הנסכים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור שנפל לתוכו יין של ערלה או של כלאי הכרם, מכאן לערלה וכלאי הכרם שבטלין במאתים. ממשקה ישראל. מן המותר לישראל כל קרבנותיהם יהיו משקה הראוי לישראל, כל עיקר הסעודה קרויה על שם המשקה, כלומר האכילה עם השתייה תהא מן המותר לישראל.

פרק מה, טז
אל התרומה הזאת. האמורה למעלה לדעת כל עמי הארץ תהיה.

פרק מה, יז
ועל הנשיא. אומר אני שהנשיא הזה בכהן גדול מדבר, וכן כל הנשיא שבענין ושמעתי משמו של רבי מנחם שבמלך מדבר.

פרק מה, יח
כה אמר ה' אלהים בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים. הוא פר המלואים האמור בראש הענין ולימד כאן שיהיו המלואים בא' בניסן. וחטאת. וטהרת.

פרק מה, כ
וכן תעשה בשבעה בחודש. יש לומר וכן תעשה כל שבעה וכן הוא אומר למעלה שבעת ימים יכפרו על המזבח ורבותינו כך פרשוהו במנחות וכן תעשה פר שאינו נאכל בשבעה שבטים שחדשו דבר והורו ב"ד שלהן שחלב מותר ועשו שבעה שבטים שהם רוב צבור על פיהם שמביאין פר העלם דבר. מאיש שוגה ומפתי וגו'. הרי זה מקרא מסורס וכפרתם את הבית מאיש שוגה ומפתי, אחר שבעת ימי המלואים שיהא המזבח מחונך יביאו חטאותם ואשמותם ויתכפרו, שבזמן שישראל מכופרים הבית מכופר.

פרק מה, כא
שבועות ימים. על שם שמתחילין ממנו לספור שבעה שבועות, מצאתי. מצות יאכל. מצות יאכלו בו בחג.

פרק מה, כב
ועשה הנשיא ביום ההוא וגו'. רבותינו אמרו שבקשו לגנוז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה, ברם זכור לטוב חנניה בן חזקיהו בן גרון שישב בעליה ודרשו ובעונינו נעלם ממנו מה שדרש בקרבנות האלה פר בארבעה עשר בניסן למה, ואומר אני שמא בי"ד בניסן של פסח ראשון שנתחנך בו הבית עומד ופר זה בא תחת עגל בן בקר שהקריב אהרן בשמיני למלואים ומגיד שאם לא הקריבו בשמיני למלואים יקריבנו בי"ד בניסן כדי שיתחנך לעבודה קודם יו"ט, לפי שעליו קרבנות ועולת המועד לעשות כמו שאמור למעלה, ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים וגו'.

פרק מה, כג
שבעת פרים ושבעת אילים תמימים ליום. והתורה אמרה פרים בני בקר שנים ואיל אחד, אין לי להעמיד מקרא זה אלא שבעה פרים וז' אילים לשבעת הימים פר ליום ואיל ליום ובא ללמד שאין הפרים מעכבין זה את זה, ולא האילים מעכבין זה את זה, וכן שנינו במנחות אך לא הביאו מן המקרא הזה ראיה אלא ממקרא שנאמר למטה (מו), וביום החדש פר בן בקר תמימים וששת כבשים ואיל ושמא אף זה בא ללמד כן, וכן פירושו שבעה פרים ושבעה אילים ליום צירוף דבר יום ביומו עולים שבעה פרים לשבעת ימים. וחטאת שעיר עזים ליום. שעירי הרגלים.

פרק מה, כד
ומנחה איפה לפר. מנחת הנסכים איפה לפר ואיני יודע מה הוא שהרי אמרה תורה שלשה עשרונים ויש לומר איפת קמח להוציא סולת עשרון מן הסאה שהאיפה שלש סאין. ואיפה לאיל. אף זו קמח להוציא ממנה ב' עשרונים סולת מנופה כל צרכה כמו ששנינו ב' הלחם שתי עשרונים משלש סאין. ואיפה לפר. למדך שאם לא מצא סולת מנופה כל כך יביא משל עשרון לסאה. הין לאיפה. לא ידעתי למה ויש לומר לא שיקריב ההין כולו אלא שנתות היו בהין ויקריב שמן לפי הסולת כמשפט הזבח, לפר כמשפטו ולאיל כמשפטו לפי שנתות של הין.