פרק מו, א
שער החצר הפנימית הפונה קדים וגו'. שנו רבותינו במסכת מדות שני פשפשין היו לו לשער ההיכל אחד בדרום ואחד בצפון, שבדרום עליו מפורש בקבלה (לעיל מ"ד) איש לא יבא בו והיה סגור.

פרק מו, ב
דרך אולם השער מחוץ. כמו שאמור למעלה ואילמיו אל החצר החיצונה דרך אולם השער של עזרה כלומר יכנס בדרך שער מזרחי שהוא משמש כניסה ויציאה ובא לו לאותו הפשפש. ועמד על מזוזת השער. אותו שער הקטן הוא הפשפש. את עולתו ואת שלמיו. עולת ראיה ושלמי חגיגה, ומקרא זה מוסב על יום טוב, כך מצאתי בפירושים מדוייקים. ועמד על מזוזת השער. שער הפנימית היא אשר באר הוא הפשפש, כדאמר מר איפשר קרבנו של אדם קרב ואינו עומד על גביו. ולא יסגר עד הערב. למה לא יסגר.

פרק מו, ג
והשתחוו עם הארץ. כל היום וגם כל הבא ולערב יסגרוהו.

פרק מו, ד
ביום השבת ששה כבשים. לא ידעתי למה, שהרי אמרה תורה שני כבשים (במדבר כח) וביום השבת משמע שבת בראשית ומשמע יום טוב ואומר אני שבת זו אינה שבת בראשית אלא יו"ט שטעון שבעה כבשים ושני אילים, ובא ולימדך שאין מעכבין זה את זה ואם לא מצא שבעה יביא ששה ואם לא מצא שני אילים יביא אחד כמו שדרשו חכמים לענין ראש חדש.

פרק מו, ה
מתת ידו. לימד שאין המנחות מעכבות זו את זו.

פרק מו, ו
וביום החדש פר בן בקר תמימים. מקרא זה דרשו רבותינו במנחות פר מה למדנו לפי שנאמר בתורה (שם) ובראשי חדשיכם פרים בני בקר שנים מנין שאם לא מצא שנים יביא אחד לכך נאמר פר. וששת כבשים. מה למדנו לפי שנאמר בתורה שבעה, מנין שאם לא מצא שבעה יביא ששה, לכך נאמר וששת כבשים ומנין אפילו אחד תלמוד לומר ולכבשים כאשר תשיג ידו, מצאתי.

פרק מו, ח
ובבוא הנשיא. ביום החודש ובשבת בראשית שאין ישראל מצווים על הראיה והוא בא להשתחוות. דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא. באותו שער עצמו יצא ואינו מצווה לעשות העזרה קפנדריא אבל במועדים שנאמר בהם (דברים ט"ז) יראה כל זכורך זקוק היא לעשות קפנדריא כשאר העם היינו דכתיב בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו.

פרק מו, ט
ובבוא עם הארץ, דרך שער צפון וגו', כי נכחו יצא. מצוה עליהם שיתראו בתוך העזרה יפה יפה.

פרק מו, י
והנשיא. גם הוא כשנכנס לעזרה לבא בפשפש ההיכל הדרומי להשתחוות גם הוא מצוה עליו לעשות העזרה קפנדריא ויבא דרך שער צפון ויצא דרך שער נגב עם שאר עם הארץ, ונכנס ויצא נכחו דרך שער האחר וזהו בתוכם בבואם יבוא, ובצאתם יצאו כולם הנשיא עם שאר העם ולא יבא דרך שער המזרחי כדרך שהוא בא, ביו' החדש וביום שבת בראשית שהשער המזרחי אין נכחו שער במערב.

פרק מו, יב
וכי יעשה הנשיא נדבה. בששת ימי המעשה. ופתח לו את השער וגו'. לא נכנס בו להיכל אלא עומד שם והכהנים יעשו את עולתו ואת שלמיו והשתחוה ויצא, שנאמר כאשר עשה ביום השבת. ומה אומר ביום השבת (כאן) ועמד על מזוזת השער ועשו הכהנים את עולתו וגו'. אחרי צאתו. ואינו אומר כאן והשער לא יסגר עד הערב כמו שאמר ביום השבת, שביום השבת הוא אומר והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא לפיכך מניחו פתוח, אבל בחול אין דרכם לבא להשתחות שכל אחד עסוק במלאכתו לפיכך וסגר את השער אחרי צאתו.

פרק מו, יג
וכבש בן שנתו. עולת התמיד.

פרק מו, יד
ששית האיפה. ירושלמית שהיא חומש של מדברית והן ב' עשרונים הא' למנחת התמיד וא' לחביתין, ואף על פי שחביתין קריבין לחצאין מביא הוא בבקר עשרון שלם וחוצהו כמו ששנינו במנחות. לרוס את הסולת. אילפר"יסיר בלע"ז לשון אחר אימ"לליר בלע"ז לרוס את הסולת לכתת ולבלול בו את הסלת, לשון רסיס כמו (עמוס ו) והכה הבית הגדול רסיסים ולשון משנה אם היה עבה או מרוסס.

פרק מו, יז
שנת הדרור. שנת היובל. ושבת. כמו ושבה. אך נחלתו בניו להם תהיה. כמו אך לבניו תהיה נחלתו ולא תנתן לצמיתות לאחר.

פרק מו, יט
ויביאני במבוא. דרך האמה שבזוית בית החליפות שנכנסין בו לאויר עשרים שבין הלשכות שבצפון לבין תאי ההיכל. אשר על כתף השער. שער הצפוני כתף השער אשר מן השער למערב. הפינות צפונה. שיש להם פתחים לצד חצר החיצונה לצפון ופתחים היו להם לאויר העשרים. בירכתים ימה. בסוף הלשכות למערב.

פרק מו, כ
לבלתי הוציא. כמו להוציא שקדשי קדשים נפסלין ביוצא. לקדש את העם. תרגם יונתן: לאתערבא עם עמא.

פרק מו, כא
מקצועי. אנגלא"ש בלע"ז.

פרק מו, כב
חצרות קטורות. שנינו במסכת מדות אין קטורות אלא שאינן מקורות ושם מפרש מה היו משמשים. מהקצעות. בזוית מקצעות החצר.

פרק מו, כג
וטור סביב בהם. שורת נדבך חומת אבנים בולט מן החומה סמוך לארץ ובו נקבים מקום שפיתת קדרות ומתחת הטור חלל להסיק בו אור מתחתיו והקדרות מלמעלה. ומבשלות עשוי. הוא החלל מתחת שפיתת הקדירות.

פרק מו, כד
את זבח העם. חזה ושוק של שלמים שאינן נפסלין בצאתו חוץ לעזרת ישראל כמו החטאת והאשם.