פרק ה, א
חרב חדה. סימן לחרב נבוכדנצר. תער הגלבים. הרצענים ולשון יווני הוא ויש אומרים פרק מציר בלע"ז ומנחם חבר תער הגלבים הרצענים ולשון יווני הוא. ומנחם חבר תער הגלבים תער הגולחים ואין לו דמיון בתורה.

פרק ה, ב
בתוך העיר. אשר חקות על הלבינה ככלות ימי מצור' אות היא שיכלו שלישיתם בזלעפות רעב בתוכה שהם כאש, כענין שנאמר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב (איכה ה). תכה. אותה בחרב. סביבותיה. סביב אותה לבינה סימן על הבורחים מן העיר שישיגום כשדים ויהרגום סביב ירושלים. והשלישית תזרה לרוח. סימן לגולים שילכו למצרים ויוחנן בן קרח וחבורתו ושם אריק חרב אחריהם שהלך נבוכדנצר והחריב את מצרים ושם נהרגו.

פרק ה, ג
וצרת אותם בכנפיך. אלו מתי מעט שיגלו לבבל ויחיו. (וצרת אותם מכאן רמז שכל המסתפר שערו לא יזרוק אותם אלא יגנוז שכל מה שנאמר במקראות האלו הוא לרעה. סוד משרים).

פרק ה, ד
ומהם עוד תקח. מאותם מתי מעט. ושרפת אותם באש. סימן לאחאב בן קוליה וצדקיה בן מחסיה אשר קלם מלך בבל. ממנו תצא אש. מן הרמזים האלה שאני רומז לך תצא הפורענות לכל בית ישראל.

פרק ה, ה
בתוך הגוים שמתיה. באמצע העולם.

פרק ה, ו
ותמר את משפטי. ותחלף את משפטי. מן הגוים. שכך כתוב במשנה ויתעה מנשה את יהודה ויושבי ירושלים לעשות רע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני בני ישראל (ד"ה ב לג). ויש פותרים שהגוים לא קבלו תורתו והם קבלוה עליהם ועברו עליה.

פרק ה, ז
יען המנכם. יען הזמינכם את עצמכם להפקר מן הגוים, המנכם, לשון וימן להם המלך (דניאל א) ומנחם פתרו לשון הומה, כמו המו גוים (תהלים מז). וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם. שהם לא המירו את אלהיהם והמה לא אלהים ואתם המרתם כבודי בלא יועיל. ורבותינו פירשו כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם.

פרק ה, ח
גם אני. את בגדת עלי וגם אני הנני עליך.

פרק ה, יג
והניחותי חמתו. כשאנקם בם תנוח חמתי ולא תציקני רוחי. והנחמתי. ואתנחם על הצער שצערתם אותי.

פרק ה, יד
ולחרפה. דישטרוי"ר בלע"ז.

פרק ה, טו
וגדופה. בזיון. מוסר. יסורין. ומשמה. תמהון.

פרק ה, טז
ורעב אוסיף עליכם. הוא רעב הפרוטה הכלה מן הכיס כך שמעתי. מטה לחם. משען לחם.