ילקוט שמעוני, יחזקאל פרק א



סימן שלו


ויהי בשלשים שנה -
שלשים שנה (א) משנמצא הספר בבית ה'.

ואני בתוך הגולה -
(כתוב ברמז שכ"ח).

על נהר כבר -
(כתוב ברמז ה').

נפתחו השמים -
(כתבו ברמז י' וברמז כ"א):

היה היה דבר ה' -
עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל, יצאו כל שאר הארצות.
ואי תימא דן אני מן הנביאים, שנדבר עימהם בחו"ל, לא נדבר עימהם אלא בזכות אבות, שנאמר: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקווה לאחריתך.

ויש אומרים: א
אע"פ שנדבר עימהם בחו"ל, לא נדבר עימהם אלא במקום טהרה על מים, שנאמר: ואני הייתי על נהר אובל.
ואומר: ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל.
(ואומר: היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן).

ויש אומרים:

נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחוצה לארץ, שנאמר: היה היה.
היה שנדבר עמו בארץ.
היה שנדבר עמו בחוצה לארץ.

ר' אלעזר בן צדוק אומר:
הרי הוא אומר: קום צא אל הבקעה - מגיד שהבקעה כשרה לדבור.

יחזקאל בן בוזי הכהן -
שהיו מבזים אותו כו' (כתוב רמז רנ"ז):

וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון -
להיכן אזל?
א"ר יהודה:
לכבוש את כל העולם כלו תחת נבוכדנאצר.

וכל כך למה?
כדי שלא יאמרו אומות העולם: ביד אומה שפלה מסר הקב"ה את בניו.
אמר הקב"ה: מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי אלילים?
עונותיהם של ישראל גרמו לי (כתוב ברמז ש,ח):

סימן שלז

וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת -
וכתיב: שש כנפים שש כנפים לאחד?!

ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו:
בשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם עוד שתים, לקיים: ולא יהיה עוד לבני ישראל למבטח מזכיר עון.
אמר הקב"ה: יתכסו רגליהם שהם דומות לעגל.
אתה מוצא שאין לך גדול בעוף מן הנשר ונעשה פנים לחיה, שנאמר: ופני נשר לארבעתן.
הגדול שבחיות ארי והוא נתון בחיה, שנאמר: פני (האחד) [אדם] ופני אריה.
והשור גדול בבהמה ועשה אותו פנים לחיה, שנאמר: ופני שור מהשמאל לארבעתן, ובשביל כבודם של ישראל מחק את השור ונתן כרוב תחתיו, שנאמר: פני האחד פני הכרוב.

וכל כך למה?
לכפר עונותיהם של ישראל:

ורגליהם רגל ישרה -
שאין להם קפיצים.

א"ר יוסי בר חנינא בשם ר' אליעזר בן יעקב:
המתפלל צריך שיכוון את רגליו, שנאמר: ורגליהם רגל ישרה.

ורגליהם רגל ישרה -
כמנין ישרה.

כתיב: קרוב ה' לכל קוראיו.
וכתיב: כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
א"ר לוי:
מן הארץ ועד לרקיע מהלך ת"ק שנה,
ועובי כל רקיע ורקיע מהלך ת"ק שנה,
ובין כל רקיע ורקיע מהלך ת"ק שנה.

א"ר ברכיה:
אף טלפי החיות מהלך ת"ק שנה (ב)
ועוד ט"ו מה טעם?
ורגליהם רגל ישרה - כמנין ישרה.
ראה כמה הוא גבוה מן עולמו ואדם נכנס לבית הכנסת ומתפלל אחרי העמוד ולוחש את תפלתו והקב"ה מאזין לו, יש לך אלוה גדול כזה!

וידי אדם מתחת כנפיהם -
א"ר כהנא משום רבי ישמעאל בר' יוסי, ורבנן אמרי משום ר' יהודה נשיאה:
זה ידיו של הקב"ה, שפרושות תחת כנפי החיות, כדי לקבל בעלי תשובה מפני מידת הדין.

והחיות רצוא ושוב
א"ר יהודה:
כאור היוצא מפי הכבשן.

מאי כמראה הבזק?
כאור היוצא מבין החרסים.

א"ר איבו:
רצות אין כתיב כאן אלא רצוא, רוצים לעשות שליחותו.
סימן שלח

ודמות על ראשי החיה רקיע -
השמים נבראו ביום ראשון, שנאמר: בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.

ואי זהו רקיע שנברא ביום שני?

ר' אליעזר אומר:
הרקיע שעל ראשי החיות.

מאי כעין הקרח הנורא?
כאבנים טובות ומרגליות, והוא מאיר על כלל השמים, כנר הזה שהוא מאיר בתוך הבית וכשמש הזה שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, שנאמר: ונהורא עמיה שרא - וכמוהם עתידים הצדיקים להאיר לעתיד לבא, שנאמר: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע - ואלולי רקיע שנברא ביום שני, היה העולם כלו (ג) נגעל מן המים של מעלה, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים.

סימן שלט
אמר ריש לקיש:
שבעה רקיעים הם, ואלו הם:
וילון,
שחקים,
רקיע,
זבול,
מעון,
מכון,
ערבות.

וילון - אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר: הנוטה כדוק שמים ויתחם כאהל לשבת.

רקיע - שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות, שנאמר: ויתן אותם אלוהים ברקיע השמים.

שחקים - שבו ריחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח.

זבול - שבו ירושלים והמקדש והמזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן בכל יום, שנאמר: בנה בניתי בית זבול לך.
ומנא לן דאיקרי שמים?
שנאמר: הבט משמים וראה מזבול קדשך.

מעון - שבו כתות של מלאכי השרת שאומרות שירות בלילה וחשות ביום, מפני כבודם של ישראל, שנאמר: יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי.
ומנא לן דאיקרי שמים?
שנאמר: השקיפה ממעון קדשך מן השמים.

מכון - שבו אוצרות ברד ואוצרות שלג ועליות טללים רעים ועליות אגלים וחדרי סופה וסערה של קיטור, וכלם דלתותיהם אש, שנאמר: פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו.
הני ברקיע איתנהו הני בארעא איתנהו?
דכתיב: הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור.

א"ר יהודה אמר רב:
דוד בקש עליהם רחמים והורידם לארץ, שנאמר: כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע - לא יגור במגורך רע.
ומנא לן דאקרי שמים?
שנאמר: ואתה תשמע השמים מכון שבתך.

ערבות - שבו צדק ומשפט צדקה וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכות ונשמתם של צדיקים ורוחות ונשמות העתידים להבראות, וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים.

צדק ומשפט - שנאמר: צדק ומשפט מכון כסאך.

צדקה - דכתיב: וילבש צדקה כשרין.

גנזי חיים - דכתיב: כי עמך מקור חיים.

גנזי שלום דכתיב: ויקרא לו ה' שלום.

גנזי ברכה - דכתיב: ישא ברכה מאת ה'.

נשמתן של צדיקים - דכתיב: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך.

רוחות ונשמות העתידים להבראות - שנאמר: כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.

טל - שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים, שנאמר: גשם נדבות תניף אלוהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה.
ושם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת ומלך אל רם ונשא שוכן עליהם, שנאמר: סולו לרוכב בערבות ביה שמו.

ומנא לן דאיקרי שמים?
כתיב הכא: לרוכב בערבות.
וכתיב התם: רוכב שמים בעזרך.

וחשך וענן וערפל מקיפות אותו, שנאמר: ישת חשך סתרו.
איני, והא כתיב: הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא?!
לא קשיא, הא בביתי גואי הא בביתי בראי.

וא"ר אחא בר יעקב:
עוד רקיע יש למעלה מראשי החיות, שנאמר: ודמות על ראשי החיה רקיע - עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר, שכן כתיב בספר בן סירא:
במופלא ממך אל תדרוש במכוסה ממך בל תחקור, במה שהורשית התבונן
אין לך עסק בנסתרות.

וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה -
יכול מפני שהקול נמוך?
תלמוד לומר: כקול אל שדי בדברו, קול המתפרש בכתובים.

ומה הוא הקול?

קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב להבות אש.

א"כ למה נאמר: עד החצר החיצונה?
אלא כיון שהיה מגיע עד חצר החיצונה היה נפסק.

כיוצא בו: ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד וגו' -
מלמד,
שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד.
יכול מפני שהקול נמוך?
תלמוד לומר: וישמע את הקול - קול המפורש בכתובים.

אם כן למה נאמר מאהל מועד?
מלמד, שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד.

וקול כנפי החיות -
(כתוב ברמז תר"כ):

סימן שמ
בעמדם תרפינה כנפיהן -
וכי יש ישיבה למעלה?
לא כך אמר רבי חנינא בר אנדראי משום רבי שמואל בר סיסרטאי:
אין ישיבה למעלה, דכתיב: ורגליהם רגל ישרה - שאין להם קפיצים.

קרבת על חד מן קאמיא -
מהו דין לשון קאמיא?
שרפים עומדים ממעל לו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ואת אמרת: בעמדם?!

ומהו בעמדם?
בא עם דם.
בשעה שישראל אומרים: שמע ישראל - שותקים ואחר כך תרפינה כנפיהם.

ומהו אומרים?
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הה"ד הקול קול יעקב - הא קול משתק את העליונים ואת התחתונים.

ר' פנחס בשם ר' לוי ורבנן בשם ר' סימון:
כתיב: ברן יחד כוכבי בקר - משקלסו אותו זרעו של יעקב שנמשלו לכוכבים, דכתיב: ומצדיקי הרבים ככוכבים ואחר כך: ויריעו כל בני אלהים.

ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה -
א"ר יודן:
גדול כחן של נביאים שמדמין את הצורה ליוצרה, שנאמר: ואשמע את קול אדם מדבר.

א"ר יודן בר' סימון:
אית לן קרייא אחרן דמחוור יתיר מן דין, שנאמר: ועל דמות הכסא וגו'.

ואראה ואפול על פני ואשמע קול מדבר -
א"ר אלכסנדרי אריב"ל:
הרואה קשת בענן צריך ליפול על פניו, שנאמר: ואראה ואפול על פני, ליייטי עלה במערבא דמחזי כמאן דסגיד לקשתא, אבל ברוכי וודאי מברך.


הפרק הבא    הפרק הקודם