ילקוט שמעוני, יחזקאל פרק יח
סימן שנח
הנפש החוטאת היא תמות -
שאלו לחכמה חוטא מהו ענשו?
א"ל:
חטאים תרדף רעה.
שאלו לנבואה חוטא מהו ענשו?
א"ל:
הנפש החוטאת היא תמות.
שאלו לתורה חוטא מהו ענשו?
א"ל:
יביא אשם ויתכפר לו.
שאלו להקב"ה חוטא מהו ענשו?
א"ל: יעשה תשובה ויתכפר לו, הה"ד:
טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך.
חבול ישוב גזלה ישלם -
אע"פ שגולה ישלם רשע (ברמז קס"ה).
והוליד בן פריץ -
בעא מיניה חמא אבוה דר' יוסף מרבא בר נתן:
מנא הא מילתא דאמור רבנן:
מי שנתחייב שתי מיתות בית דין נדון בחמורה?!
דכתיב:
והוליד בן פריץ שופך דם ועשה אח מאחד מאלה והוא את כל אלה לא עשה כי גם אל ההרים אכל ואת אשת רעהו טמא וגו' ואל הגלולים נשא עיניו - זו עבודת אלילים בסקילה, וכתיב:
מות יומת דמיו בו - והוא בסקילה.
דרש ר' אחא:
מאי דכתיב על ההרים לא אכל?
שלא אכל בזכות אבותיו.
ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל -
שלא הלך בקומה זקופה.
את אשת רעהו לא טמא -
שלא ירד לאומנות של חברו.
ואל אשה נדה לא יקרב -
שלא נהנה מקופה של צדקה.
וכתיב:
צדיק הוא חיה יחיה.
כשהיה ר"ג מגיע לפסוק זה היה בוכה, אמר: מאן דעבד לכלהו הוא דחיי, הא חד מנייהו לא, א"ל ר"ע: אלא מעתה
אל תטמאו בכל אלה - בכלהו אין בחד מינייהו לא?
אלא באחת מכל אלה, הכי נמי באחת מכל אלה.
כי לא אחפוץ במות המת -
(כתוב ברמז צ').