ילקוט שמעוני, יחזקאל פרק יח


סימן שנח
הנפש החוטאת היא תמות -
שאלו לחכמה חוטא מהו ענשו?
א"ל: חטאים תרדף רעה.

שאלו לנבואה חוטא מהו ענשו?
א"ל: הנפש החוטאת היא תמות.

שאלו לתורה חוטא מהו ענשו?
א"ל: יביא אשם ויתכפר לו.

שאלו להקב"ה חוטא מהו ענשו?
א"ל: יעשה תשובה ויתכפר לו, הה"ד: טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך.

חבול ישוב גזלה ישלם -
אע"פ שגולה ישלם רשע (ברמז קס"ה).

והוליד בן פריץ -
בעא מיניה חמא אבוה דר' יוסף מרבא בר נתן:
מנא הא מילתא דאמור רבנן:
מי שנתחייב שתי מיתות בית דין נדון בחמורה?!
דכתיב: והוליד בן פריץ שופך דם ועשה אח מאחד מאלה והוא את כל אלה לא עשה כי גם אל ההרים אכל ואת אשת רעהו טמא וגו' ואל הגלולים נשא עיניו - זו עבודת אלילים בסקילה, וכתיב: מות יומת דמיו בו - והוא בסקילה.

דרש ר' אחא:
מאי דכתיב על ההרים לא אכל?
שלא אכל בזכות אבותיו.

ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל -
שלא הלך בקומה זקופה.

את אשת רעהו לא טמא -
שלא ירד לאומנות של חברו.

ואל אשה נדה לא יקרב -
שלא נהנה מקופה של צדקה.
וכתיב: צדיק הוא חיה יחיה.
כשהיה ר"ג מגיע לפסוק זה היה בוכה, אמר: מאן דעבד לכלהו הוא דחיי, הא חד מנייהו לא, א"ל ר"ע: אלא מעתה אל תטמאו בכל אלה - בכלהו אין בחד מינייהו לא?
אלא באחת מכל אלה, הכי נמי באחת מכל אלה.

כי לא אחפוץ במות המת -
(כתוב ברמז צ').

הפרק הבא    הפרק הקודם