בן אדם -
בן אנשים כשרים,
בן אנשים צדיקים,
בן גומלי חסדים,
בן שמבזים עצמם, לכבודי ולכבודם של ישראל.

דבר אחר:
בן אדם -
משל למה הדבר דומה?
למלך שכעס על אשתו והיו לו בנים ממנה, עמד ודחפה והוציאה מביתו.
לימים שלח בן אחד אצלה, א"ל: בן פלונית בוא ואראך כבודי ובית שבניתי לאמך, שנאמר: ויהי בשלשים שנה וגו' - זה (שנה) [שטה] ראשונה, אבל בשניה: וארא והנה רוח סערה וגו' ומתוכה דמות ארבע חיות - לאחר שהראהו, א"ל: בן אדם זהו כבודי וכבדתי אתכם יותר מכל אומות העולם כלום פחת כבודי או בית שבניתי לכם?!
שנאמר: ואם נכלמו וגו'.

שמא תאמר: אין לי מי שעובד אותי, והלא כבר יש לי תתק"ו אלפי רבבות של מלאכי השרת, שהם עומדים לפני ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד, מיציאת החמה ועד שקיעת החמה ואומר: קדוש קדוש קדוש ומשקיעת החמה עד זריחת החמה, אומרים: ברוך כבוד ה' ממקומו - ומפני מה עושים דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ומבעטין אתם ביסורין, אבל אעשה למען שמי לבלתי החל.

בן אדם עמוד על רגליך -
(כתוב ברמז רס"ד):

ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קינים והגה והי -
קינים -
זה פורענותם של צדיקים בעולם הזה.

וכן הוא אומר: קינה היא וקוננוה.

והגה -
זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא.
וכן הוא אומר: עלי הגיון בכנור.

והי -
זה פורענותן של רשעים לעתיד לבא.
וכן הוא אומר: הוה על הוה תבא.

א"ר חסדא, דרש מרימר:
מאי דכתיב: לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד?
דבר זה, אמרו דוד ולא פירשו.
אמרו איוב ולא פירשו, דכתיב: ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.
אמרו יחזקאל ולא פירשו, דכתיב: ויפרש אותה לפני - עד שבא זכריה בן עדו ופירשו, דכתיב: ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה ארכה עשרים אמה ורחבה עשר באמה, כי פשטת לה הויא עשרים בעשרים.
וכתיב: והיא כתובה פנים ואחור!
כי קלפת לה כמה הוי לה?
ארבעים בעשרים.
וכתיב: מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן - נמצא כל העולם אחד משלשה אלפים ומאתים בתורה.