בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלים האח -
זהו שאמר הכתוב: שמח לאיד לא ינקה.
ואומר: בנפול אויבך אל תשמח.
ואומר: בן אדם יען אשר אמרה צר, מהו אומר?
הנני עליך צר והעליתי עליך גוים.
וכן אתה מוצא במצרים: עד בכור השבי - שבויים מה חטאו?
אלא שלא יהו השבויים אומרים יראתנו הביאה עליהם את הפורענות, וללמדך, שכל הגזירות שהיה פרעה גוזר על ישראל היו השבויים שמחים, לקיים מה שנאמר: שמח לאיד לא ינקה.

אמלא החרבה -
א"ר נחמן:
בתחלה כשהיו מנסכים ביהודה, לא היה יינם מחמיץ עד שנותנים לתוכו שעורים וקורים אותו חומץ סתם, עכשיו אין יינם של אדום מחמיץ, עד שנותנין לתוכו שעורים וקורין אותו חומץ האדומי, לקיים מה שנאמר: אמלאה החרבה - אם מלאה זו - חרבה זו ואם חרבה זו - מלאה זו.
ואי תימא מהכא: ולאום מלאום יאמץ.
קיסרין וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמין, נתיישבו שתיהן אל תאמין, חרבה קיסרי וישב ירושלים האמן, חרבה ירושלים וישבה קיסרי האמן, שנאמר: אמלאה החרבה - אם מלאה זו חרבה זו.

רב נחמן אמר מהכא
ולאום מלאום יאמץ.

ונתתי צבי בארץ חיים -
א"ר אלעזר:
מתים שבחוצה לארץ אינם חיים, שנאמר: ונתתי צבי בארץ חיים - ארץ שצביוני בה מתים חיים, ארץ שאין צביוני בה - אין מתיה חיים.

מתיב רב אבא בר ממל:
יחיו מתיך נבלתי יקומון -
יחיו מתיך - אלו מתים שבארץ ישראל.
נבלתי יקומון - אלו מתים שבחוצה לארץ.
וכתיב: יקומון, ואי משום, דכתיב: ונתתי צבי בארץ החיים - אנבוכדנאצר הוא, דכתיב: והכי קאמר רחמנא: מייתינא עליך מלכא דקליל כטביא.
א"ל: רבי מקרא אני דורש: נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה.
ואלא הא כתיב יקומון?
ההוא בנפלים הוא דכתיב.

ור' אבא בר ממל:
האי נותן נשמה לעם עליה מאי עביד ליה?
מבעי ליה לכדר' אבהו אמר רב:
אפילו שפחה שבארץ ישראל מובטחת לה, שהיא בת העולם הבא.
כתיב הכא: לעם עליה.
וכתיב התם: שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור.

ורוח להולכים בה -
מבעי ליה לכדר' חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא:
המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

ור' אליעזר:
מתים שבחוצה לארץ אינם חיים?

אמר ר' אלעאי:
על ידי גלגולים.

מתקיף לה רב שילא בר בריה דרב אחא:
והלא גלגול לצדיקים צער הוא?

אמר אביי:
מחילות עושים להם בקרקע.

עשרה דברים נקראו חיים:
הקב"ה, שנאמר: הוא אלוהים חיים.
תורה, נקראת חיים, שנאמר: עץ חיים היא.
ישראל, נקראו חיים, שנאמר: ואתם הדבקים וגו'.
חכמים, נקראו חיים, שנאמר: תורת חכם מקור חיים.
צדיקים, שנאמר: פרי צדיק עץ חיים.
גן עדן, שנאמר: ועץ החיים בתוך הגן.
מים, שנאמר: מים חיים.
ארץ ישראל, שנאמר: ונתתי צבי בארץ חיים.
ירושלים, שנאמר: אתהלך לפני ה' בארצות החיים.
גמילות חסדים, שנאמר: כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך.

בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי -
מדבר בעובדי אלילים.

בלהות אתנך -
עובדי אלילים לא היו ואינם עתידים להיות, שנאמר: בלהות בל היית ואינך - עכשו, ותבקשי - לעולם הבא, ולא תמצאי - עוד לעולם, אבל ישראל היו עתידים להיות, שנאמר: זכור עדתך קנית קדם.
וכתיב: עם זו קנית - והם עכשיו, שנאמר: אתם נצבים היום - ועתידים להיות, שנאמר: והיו לי נאם ה'.