אל מי דמית בגדלך הנה אשור ארז בלבנון -
מלך בעולם.

יפה ענף -
בן אבות.

וחורש מצל -
זכות אבות עומדת לו.

וגבה קומה -
קוזמוקטור בעולם.

ובין עבותים הייתה צמרתו -
מהיכן הייתה?
מבין עבותים, משעה שנעשה כל העולם קליעה אחת להכעיס להקב"ה, הניח עצתם ויצא לו, שנאמר: (יג) מן הארץ ההיא יצא אשור.

מים גדלוהו -
שכן כתיב: האדם והבהמה הבקר והצאן וגו' אל ירעו, ומים אל ישתו - בשביל אותם מים נתגדל בעולם.
ע"י מי מתרומם בעולם?
ע"י יונה שעלה מן התהום.
וכן הוא אומר: תהום רוממתהו.

ויגע הדבר אל מלך נינוה -
הוי, פרע והמצריים מתנחמים באשור וכשנפל אשור הוא מתנחם במצרים, שנאמר: התיטבי מנוא אמון - הא את טבא מאלכסנדריאה רבתא.


ויקנאוהו כל עצי עדן אשר בגן האלהים -
ר' יהודה ור' יוסי,
ר' יהודה אומר:
גן גדול מעדן, דכתיב: כל עצי עדן אשר בגן - בעדן גן אלוהים היית.

ר' יוסי אומר:
עדן גדול מגן, שנאמר: ויטע ה' אלוהים גן בעדן.
והא כתיב: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן! מתמצית בית כור שותה תרקב.

על דעתיה דר' יוסי, כפיגי הזה שהיא נתונה בגנה ומשקה כל הגנה.
והא ר' יהודה יש לו שני מקראות, ור' יוסי אין לו אלא מקרא אחד!

א"ר חנינא דצפורי:
האיר הקב"ה עיניו של ר' יוסי ומצא לו מקרא אחד מכריע על גביו.
ואי זה?
זה: וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'.

כה אמר אדני אלוהים ביום רדתו שאולה -
א"ר לוי:
משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן.
הצדיקים בדירתן: במרעה טוב ארעה אותם ובהר מרום ישראל יהיה נויהם.
ואת הרשעים בדירתן, שנאמר: כה אמר אדני אלוהים ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום.

רבי יהודה אומר:
הובלתי, כתיב: אין עושים כסות לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחושת ולא של ברזל ולא של עופרת, אלא של חרס.
למה?
שהיא מינו.
כך הרשעים, חשך, גיהינום חשך, תהום חשך, יבא חשך ויכסה חשך, שנאמר: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.