ויאמר אלי וגו' הנבא בן אדם וגו' ופחי בהרוגים האלה -
ר' יהושע אומר:
כשהביא נבוכדנאצר עלילות דברים על ישראל להרגם, העמיד צלם בבקעת דורא והוציא כרוז ואמר: כל מי שלא ישתחווה ישרף באש, וישראל לא בטחו בצל יוצרם ובאו הם ונשיהם ובנותיהם לאלילים, חוץ מדניאל חנניה מישאל ועזריה, ונתנו אותם לתוך כבשן האש וירד מיכאל והצילם.
אמר להם: הייתם יודעים שיש לכם אלוה, משזיב ומציל, למה עזבתם אלהיכם והשתחויתם לאלילים שאין בהם כח להציל?
אלא כדרך שעשיתם בארצכם והחרבתם אותה, כך אתם רוצים לעשות בארץ הזאת להחריב אותה, וצוה ונהרגו כולם, שנאמר: ויאמר אלי הנבא וגו' בן אדם וגו' ופחי בהרוגים האלה וגו'.

ר' פנחס אמר:
לאחר עשרים שנה שנהרגו הרוגי בבל, שרתה רוח הקדש על יחזקאל והוציאו לבקעת דורא והראהו עצמות יבשות הרבה מאד.
א"ל: בן אדם מה אתה רואה?
א"ל: עצמות יבשות.
א"ל: יש בי כח להחיותם או לאו?
א"ל: ה' אלוהים אתה ידעת.
ולפי שלא האמין לא נקברו עצמותיו בארץ טהורה, (טז) כמא דאת אמר: ואתה על (ארץ) [אדמה] טמאה תמות.
א"ל: הנבא על העצמות.
אמר לפניו: רבש"ע, מה הנבואה מביאה בשר וגידים, שאכלו מהם חיה ועוף, שמתו בארץ אחרת?
מיד הקב"ה השמיע קולו מבין שני הכרובים ורעשה הארץ, שנאמר: ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו.

ר' יהושע בן קרחה אומר:
ירד עליהם טל תחיית המתים מן השמים, כמעין שהוא נובע, כך היו המים נובעים עליהם גידים.
אמר: הנבא אל הרוח, שנאמר: מארבע רוחות בואי הרוח ופחי - ופתחו אוצרות נשמות והחזירו להם כל רוח ורוח לגוף בשר.
כתיב במצרים: וירבו ויעצמו במאד מאד - מה להלן שישים רבוא, אף מתים שהחיה יחזקאל שישים רבוא, וכלם עמדו על רגליהם חוץ מאיש אחד.
א"ל: בנשך נתן ותרבית לקח וחי. לא יחיה.
באותה שעה היו ישראל ישבים ובוכים:
היינו מקוים להקבץ עם כל בית ישראל, ועכשו נגזרנו לנו!
היינו מקוים לאור, ובא חשך!
היינו מקוים לעמוד עם כל ישראל לתחיית המתים, עכשיו אבדה תקותנו!
באותה שעה אמר הקב"ה לנביא: חי אני שאני מעמיד אתכם בתחיית המתים ומקבץ אתכם עם כל ישראל, שנאמר: הנה אני פותח את קברותיכם.

הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק, נחר בהו רב אחא בר יאשיה.
אמרו ליה לרב נחמן:
נחר בן גברא.
אתא א"ל: מנו מר?
א"ל: אנא אחי בר יאשיה.
א"ל: ולאו אמר רב מרי: עתידי צדיקי דהוו עפרא?
א"ל: ומנו מרי?
דלא ידענא ליה, א"ל: והא קרא כתיב וישוב (אל העפר) [העפר אל הארץ].
א"ל: דקרייך קהלת לא אקרייך משלי, דכתיב: ורקב עצמות קנאה - מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין, מי שאין בלבו קנאה אין עצמותיו מקריבין.
חזייה דאית ביה מששא, א"ל: ליקום מר לגו ביתא.
אמר ליה: גלית אדעתך דאפילו נביאי לא איקרי לך, דכתיב: וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם וגו'.
א"ל: והכתיב: כי עפר אתה ואל עפר תשוב?!
א"ל: ההיא שעה אחת קודם תחיית המתים.

תניא, ר"א אומר:
מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו.
מה שירה אמרו?
ה' ממית בצדקו ומחיה ברחמים רבים.

ר' יהושע אומר:
שירה זו אמרו: ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.

ר' יהודה אומר:
אמת משל היה.

א"ל ר' נחמיה:
אם אמת למה משל ואם משל למה אמת?
אלא באמת משל היה.

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
מתים שהחיה יחזקאל הלכו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.

עמד ר' יהודה בן בתירא על רגליו ואמר:
אני מבני בניהם והללו תפלין שהניח לי אבי אבא מהם.

ומאן נינהו המתים שהחיה יחזקאל?
אמר רב:
אלו בני אדם שמנו לקץ וטעו, שנאמר: ובני אפרים שותלח בנו וגו' והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו (כל) אחיו לנחמו.

ושמואל אמר:
אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים, שנאמר: ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה בית ישראל המה וגו'.

ר' ירמיה בר אבא אמר:
אלו בני אדם שאין בהם לחלוחית מצווה, שנאמר: העצמות היבשות שמעו דבר ה'.

ר' יצחק אמר:
אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כלו בשקצים ורמשים, שנאמר: ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל.
וכתיב התם: והעבירני עליהם סביב סביב.

רב יעקב אמר:
אלו מתים שבבקעת דורא.

דאמר ר' יוחנן:
מנהר אשל עד רבתי בקעת דורא היא, שבשעה שהגלה נבוכדנאצר את ישראל, היו בהם בחורים שהיו מגנין את החמה ביפים, והיו כשדיות רואות אותם ושופעות דם זיבה.
אמרו לבעליהם ובעליהם למלך, וצוה המלך והרגום, והיו עדין שופעות דם זיבות וצוה המלך ורמסום.

שנו רבותינו:
בשעה שהפיל נבוכדנאצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה בתוך כבשן האש, א"ל הקב"ה ליחזקאל: לך והחיה מתים בבקעת דורא!
באו עצמות וטפחו לו לאותו רשע על פניו, אמר: מה טיבן של אלו?
א"ל: חבריהם של אלו מחיים מתים בבקעת דורא.
פתח ואמר: אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין.

א"ר יצחק:
יוצק סיד רותח לתוך פיו של אותו רשע, שאלמלי לא בא מלאך וסטרו על פיו, בקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים.

בן אדם התחיינה העצמות -
(כתוב ברמז רמ"ד):

וראיתי והנה עליהם גידים -
בית שמאי ובית הלל,
בית שמאי אומרים:
לא כשם שיצירתו בעולם הזה יצירתו לעולם הבא.
בעולם הזה מתחיל בעור ובשר וגומר בגידים ועצמות, אבל לעתיד לבא מתחיל בגידים ועצמות וגומר בעור ובשר, שכן הוא אומר במתי יחזקאל: וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם ויקרם עליהם עור.

א"ר יוחנן:
אין מביאין ראיה ממתי יחזקאל.
ולמה היו מתי יחזקאל דומים?
לזה שהוא נכנס במרחץ, מה שהוא פושט ראשון הוא לובש אחרון.

ובית הלל אומרים:
כשם שיצירתו בעוה"ז כך יצירתו לעוה"ב, שכן איוב הוא אומר: הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני - התכתני אין כתיב כאן, קפאתני אין כתיב כאן, עור ובשר הלבשתני אין כתיב כאן, ועצמות וגידים סוככתני אין כתיב כאן, אלא תתיכני, תקפיאני, תלבישני, תסוככני.