ילקוט שמעוני, יחזקאל פרק ד
המשך סימן שמג
ואתה (בן אדם) קח לך מחבת ברזל -
אמר רבי אלעזר:
מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר:
ואתה (בן אדם) קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל.
שכב על צדך השמאלי -
לאחר שבעה ימים, שנאמר:
ואשב שם שבעת ימים משמים.
נאמר לו:
ואתה שכב על צדך וגו' ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלוש מאות ותשעים יום (ד)
מלמד, שהיו ישראל מכעיסים לפני המקום ארבעים שנה, כשגלו עשרה שבטים עד שחרבה ירושלים.
ויהי בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי -
אותה שנה הראה ליחזקאל כבוד השכינה שמסתלק מן הבית.
וישאו הכרובים את כנפיהם -
תמצא ואתם עשר מסעות לשכינה.
ויהי בשנה השבעית בחמישי בעשור לחדש באו אנשים מזקני יהודה לדרוש את ה' בן אדם התשפוט אותם -
אותה שנה כרת המלך צדקיה ברית את כל העם היושבים בירושלים לקרוא להם דרור, וישובו אחרי כן וישיבו את העבדים וכרתו עגל לשנים ועברו בין בתריו למרוד במקום.
אותה שנה מרד צדקיה במלך בבל והלך ונסמך על מלכי מצרים.
כשתמצא לומר:
אלו מתוך מרד
ואלו מתוך מרד.
אלו נסמכו על מלכי מצרים,
ואלו נסמכו על מלכי מצרים.
אלו גלו שלוש גליות,
ואלו גלו שלוש גליות.
אלו עשו במצור שלוש שנים,
ואלו עשו במצור ג' שנים.
אלו אכלו בשר בנים ובנות,
ואלו אכלו בשר בנים ובנות, לקיים מה שנאמר:
בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך.
ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש -
בעשרה בטבת.
בשנה העשירית בעשירי בשנים עשר לחדש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם שים פניך על פרעה מלך מצרים -
אותו זמן באותו פרק:
הנה חנמאל בן שלום.
ויהי באחת עשה שנה בראשון בשבעה לחדש וגו' בן אדם את זרוע פרעה וגו' -
שלשה בתשרי אחר חרבן הבית חמישים ושתים יום, ויהרוג ישמעאל בן נתניה את גדליה ושאר הפליטה הלכו למצרים וירמיה וברוך עימהם.
בן אדם נהה על המון מצרים-
אותה שנה הראהו ליחזקאל שהעו"א נתונים לבאר שחת.
בעשרים ושלש שנה לנבוכדנאצר נתנה מצרים בידו.
ונשא המונה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו -
והגלה ירמיה וברוך עימהם, שנאמר:
בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה, אותה שנה הראהו ליחזקאל תבנית הבית לעתיד לבא.
סימן שמד
שכב על צדך השמאלי -
א"ל: ההוא מינאה לרבי אבהו אלהכון גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל שכב על צדק השמאלי וכתיב:
ושכבת על צדך הימני - אדהכי אתא ההוא תלמידא א"ל:
מ"ט דשביעית?
אמר להו: השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוויכו.
א"ל הקב"ה לישראל: זרעו שש ותשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא, והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו.
מנהגו של עולם, מלך ב"ו שסרחה עליו מדינה, אם אכזרי הוא הורג כלם, ואם רחמן הוא הורג את חצים, ואם רחמן מלא רחמים הוא מייסר את הגדולים שבהם בייסורים, אף כך הקב"ה, מיסר את יחזקאל, כדי למרק עונותיהם של ישראל.
ואתה קח לך חטין ושעורים ופול ועדשים -
רבנן אמרין:
מצוות העומר עמדה להם בימי יחזקאל.
רב חמא בר חנינא אמר:
ריבה בה שעורים.
רבי שמואל בר נחמני אמר:
דברים שהם מריצים את בני מעיים. תמן עבדין מינה חררה לכלבא ולא טעמא.
מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא:
כמה צער נצטער אותו צדיק?
[כמה שפחות כמה עבדים יש לו והן מבזבזין במאכל ומשתה]?
אמר ליה: להודיעך, כל זמן שישראל בצער, אף הצדיקים עימהם בצער וכשהם בשלוה, אף הצדיקים והקב"ה עימהם בשמחה.
וכן הוא אומר:
ישוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך.
מאי ועוגת שעורים תאכלנה?
א"ר חסדא:
לשיעורים.
א"ר פפא:
עריבתא כעריבת שעורים ולא כעריבת חטים.
ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא -
א"ר אבהו:
כל האוכל בלא ניגוב ידים, כאלו אוכל לחם טמא, שנאמר:
ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא.
ואומר אהה ה' אלוהים הנה נפשי לא מטמאה -
מקרה יום ומקרה לילה, שלא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה.
ונבלה וטרפה לא אכלתי -
שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם.
ולא בא בפי בשר פגול -
שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם.
ומשום רבי נתן אמרו:
שלא אכלתי מבהמה, שלא הורמו מתנותיה.