בעשרים וחמש שנה לגלותנו -
נמצאת אומר: י"ז יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ עד שיצאו, ואי אתה יכול לומר, משנכנסו מנו, שאם אתה אומר כן, נמצא בית חרב בתחלת היובל ואי אתה מוצא י"ד שנה אחרי אשר הוכתה העיר, אלא צא מהם שבע שכבשו ושבע שחלקו (כתוב ברמז כ"ג):

רבי יוסי אומר:
מגלגלין זכות ליום זכאי.
בראשונה חרב הבית במוצאי שביעית, ומי משכחת לה, והא כתיב: בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר.
אי זו היא שנה שראש השנה שלה בעשור?
הוי אומר: זה יובל.
ואי סלקא דעתך חד בשבוע חרוב, מחד בשבוע לחד בשבוע תמני, לחד בשבוע אחרינא (חמש סר הוי הני) חמש סרי הויין?
כי קא מני לבר משתא דגלו בה.:

בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר אני מראה אותך וגו' -
ושמת לבך למבוא הבית לכל מוצאי המקדש וגו'.

והלא דברים קל וחומר:
ומה בית המקדש שנראה בעינים ונמדד ביד, צריך שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים, דברי תורה שהם כהררים התלוים בשערה, על אחת כמה וכמה.

ובידו חבל מדה -
א"ר יוהשע בן חנניה:
אין לך דבר שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל, אבל מה אעשה, שהרי אמרה תורה: ובידו חבל מדה. והכתיב: וביד האיש קנה המדה (יח) ההוא לתרעי.

וחלונות אטומות -
(ברמז קפ"ב):