והשקל עשרים גרה וגו' חמישה ועשרים שקלים וגו' המנה יהיה לכם -
מנה מאתן וארבעים הויין?
א"ר חסדא:
מנה של קדש כפול היה ושמע מנה: מוסיפין על המדות ואין מוסיפין יותר על שתות, שמע מנה שתותא מלבד שמע מנה.

תניא:

עשרים גרה השקל.

למדנו לשקל שהוא עשרים גרה.
מנין שאם רצה להוסיף יוסיף?
ת"ל: יהיה.

יכול שאם רצה לפחות יפחות?
ת"ל: הוא.

ושה אחת מן הצאן -
שה -
ולא הבכור.

אחת -
ולא מעשר.

מן הצאן -
ולא פלגס.

מן המאתים -
ממותר מאתים שנשתיירו בבור.
מכאן לערלה שבטלה במאתים.

ממשקה ישראל -
מן המותר לישראל.
מכאן אמרו: אין מביאים נסכים מן הטבל.

יכול לא יביא מן המוקצה?
אמרת: מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו, אף כל שאיסור גופו גרם לו, יצא איסור מוקצה שאין איסור גופו גרם לו, אלא איסור אחר גרם לו.

ממשקה ישראל -
תנו רבנן:
כשהוא אומר: בן הבקר למטה שאין ת"ל להוציא את הטרפה, וטרפה מהכא נפקא, מהתם נפקא: ממשקה ישראל.
מן המותר לישראל?
צריכי, דאי ממשקה ישראל הוה אמינא למעוטי היכא דלא הייתה לה שעת הכושר דומיא דערלה וכלאי הכרם, אבל הייתה לה שעת הכושר אימא תתכשר, כתב רחמנא: כל אשר יעבור תחת השבט.
ואי כתב רחמנא: כל אשר יעבור - הוה אמינא למעוטי היכא דנטרפה ואחר כך הקדישה דומיא דמעשר, אבל הקדישה ולבסוף נטרפה דבעידנא דאיקדשה הויא חזיא אימא תתכשר, צריכא.

בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש -
חטאת עולה היא?
א"ר יוחנן:
פרשה זו אליהו ז"ל עתיד לדרשה.

רב אשי אמר:
מלואים הקריבו בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה.

וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שוגה ומפתי -
א"ר יוחנן:
אלו שבעה שבטים שחטאו, אע"פ שאינו רובו של קהל מביאין פר לחטאת.

חדש -
שחדשו ואמרו: חלב מותר.

מאיש שוגה ומפתי -
מלמד, שאין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.

א"ר יהודה אמר רב:
ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה בן גרון שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרים ד"ת.
מה עשה?
העלו לו שלוש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרש כו':

ואיפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה גו' -
אמר ר' שמעון:
וכי מידת פרים ואילים אחת הן?
אלא שאם היו לו פרים מרובים ולא היו להם נסכים, יביאו פר אחד ונסכיו ואל יקריבו כולם בלא נסכים, ואם היו להם אילים מרובים ולא היה להם איפתן, יביאו איל אחד ואיפתו ואל יביאו כולם בלא איפות.

רבי אלעזר בן חנניה, בן חזקיה, בן גרון אומר:
איפה לפר ואיפה לאיל ואיפה לכבש -
וכי מידת פרים וכבשים ואילים אחת היא, והלא כבר נאמר שלושה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש?
אלא מלמד, שאיפה גדולה ואיפה קטנה קרויה איפה.

ששית האיפה מחמר החטים -
שיעור תרומה עין יפה - אחד מארבעים.

כתיב: ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר השעורים.
יכול יתרום בחטים אחד מששים בשעורים אחד משלשים?
תלמוד לומר: וכל תרומה - שיהו כל התרומות שוות.

שמואל אמר:
תן ששית על ששיתם ונמצאת תורם אחד מארבעים.
בינונית - אחד מחמשים.

א"ר לוי:
כתיב: וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים - כל מה שאתה אוחז ממקום אחר יהיה כזה, מה זה אחד מחמשים, אף מה שתאחז ממקום אחר אחד מחמשים.

והרעה - אחד מששים, דכתיב: וששיתם האיפה מחמר השעורים (פירוש, חומר = כור, כור = שלשים סאה, והאיפה = שלוש סאין. נמצא ששית האיפה = חצי סאה, וחצי סאה מכור של חטים, היינו אחד מששים והוא עין רעה.

ועין יפה דורש שמואל:
תן ששית על ששיתם -
דששיתם, משמע שתי ששיות, וכשאתה נותן זה על זה ובאת לצרף החמרים והששיות, הרי שלוש ששיות משני חמרים, דהיינו סאה וחצי סאה מששים סאים, וזהו אחד מארבעים לעין יפה.
ובינונית אחד מחמשים - מקרא דר' לוי. אלו דברי בית הלל.

ובית שמאי אומרים:
עין יפה אחד משלשים,
בינונית אחד מארבעים,
עין רעה אחד מחמשים,
ומוקמי וששיתם - שתי ששיות סאה משלשים סאין, ובינונית מדרשא דשמואל: תן ששית על ששיותם, ועין רעה מקרא דר' לוי ע"כ):