וימד אלף באמה וגו' ויעבירני [במים] מי (מתנים) [אפסים] -
ר' פנחס אומר:
מי הבאר עתידים לעלות מתחת מפתן הבית ומפכין ונובעין ויצאין לי"ב נחלים, כנגד י"ב שבטים:
שלושה כלפי דרום לעבור בהם עד השוקים.
ושלשה כלפי מערב לעבור בהם עד ברכים.
ושלשה כלפי צפון לעבור בהם עד מתנים.
שלושה כלפי מזרח לעבור בהם עד הצוואר, (יח) שהצואר אפס לגוף, שנאמר: במים מי אפסים - ויורדים לנחל קדרון ומתגאין למעלה למעלה נחל אשר לא יכל אדם לעבר, שנאמר: כי גאו המים מי שחו - מהם נמשכים ויורדים על ערבות יריחו, שנאמר: וירדו אל הערבה - וכל שדה וכרם שאינה עושה פירות משקה אתם הם עושים, שנאמר: כי בא שמה המים האלה - נכנסין לים והם מוציאים אותם, שנאמר: ובאו הימה וגו' ונרפאו המים - וכל אדם שהוא חולה או מוכה שחין, רוחץ מן המים ומתרפא, שנאמר: ועלהו לתרופה.

וימד אלף (אמה) ויעבירני מי מתנים -
מכאן שמותר לעבור עד מתנים. מכאן ואילך עד, אשר לא יעבור.
יכול יעבור בשחי?
תלמוד לומר: כי גאו המים מי שחו.
מהו מי שחו?
שייטא, שכן בבבל קורין לשייטא שחיא.

יכול יעבירנו בבורני קטנה?
תלמוד לומר: וצי אדיר לא יעברנו.
מאי משמע?
כדמתרגם רב יוסף: לא תיזיל ביה בספינת צידין ובורני רבתא לא תגוזינה.

א"ר יהודה:
אף מלאך המות אין לו רשות לעבור שם.
כתיב הכא: בל תלך בו אני שיט.
וכתיב התם: משוט בארץ ומהתהלך בה.

א"ר פנחס בשם ר' הונא צפורהא:
מעין היוצא מבית קדש הקדשים, בתחלה דומה לקרני חגבים,
כיון שהגיע לפתח האולם דומה לחוט של שתי,
כיון שהגיע לפתח ההיכל דומה לחוט של ערב,
כיון שהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן.

תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב:
מים מפכין עתידין לצאת מתחת מפתן הבית, מכאן ואילך מתגבר ועולה, כיון שמגיע לפתח בית דוד, נעשה כנחל שוטף, שבו רוחצין זבים וזבות נדות ויולדות, שנאמר: ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה.

ולאן הולכים?
לים הגדול ולימה של טבריה ולימה של סדום כדי לרפאות את מימיו, שנאמר: ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה -
זה ימה של סדום.

וירדו על הערבה -
זה ימה של טבריה.

ובאו הימה וגו' המוצאים ונרפאו המים -
זה הים הגדול.

ואומר: והיה כל נפש חיה אשר ישרוץ אל כל אשר יבאו שם נחלים יהיה.
והיה ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה.
מכאן ואילך מי תערובות הן, כשרים לנדה (יט) ופסולים לחטאת.

ויאמר אלי המים האלה היוצאים אל הגלילה הקדמונה -
זה ימה של סבכי.

וירדו על הערבה -
זה ימה של טבריה.

ובאו הימה -
זה ים המלח.

אל הימה המוצאים -
זה ים הגדול.

ולמה נקרא שמו המוצאים?
על שני פעמים שיצאו, בראשונה עד קלבריא, בשניה עד כיפי ברבריא.

ר' אחא אומר:
בראשונה עד כיפי ברבריא, בשניה עד עכו ועד יפו, שנאמר: עד פה תבא ולא תוסיף וגו' כ'ו. ניחא ימא רבא וימא דמילחא (כ) בשביל למתקן,
ימא דטבריא וימא דסבכי כדי להרבות דגתן.

כתיב: ולא ירפאו (המים) ואת אמרת: [ונרפאו המים]?!
אלא מקום היה (כא) ושמה נרפאו.

לחדשיו יבכר -
תניא, ר' יהודה אומר:
לפי שבעולם הזה תבואה עושה לששה חדשים ואילן עושה לשנים עשר חדש, אבל לעתיד לבא תבואה עושה לחדש אחד ואילן עושה לשני חדשים.
מה טעם?
לחדשיו יבכר.

ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל -
יתיב ר' ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר:
עתיד הקב"ה להוציא מבית קדש הקדשים נהר ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים, שנאמר: ועל הנחל יעלה וגו' ועלהו לתרופה.

איתמר, חזקיה אמר:
להתיר פה של אלמים.

בר קפרא אמר:
להתיר פה של עקרות.

ור' יוחנן אמר:
לתרפיון ממש.

מאי לתרופה?
אמר ר' שמואל בר נחמני:
לתאר פנים של בעלי פה, כדדריש ר' יהודה בר' סימון:
כל המשחיר פניו על דברי תורה בעוה"ז, הקב"ה מבהיק פניו לעוה"ב, שנאמר: מראהו כלבנון בחור כארזים.