והנה שישה אנשים באים מדרך שער העליון -
ולא חמש גזירות הם: זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית?

א"ר יוחנן:
למלאך רחמים שבהם, אמר: זה מיכאל.

איש כלי מפצו בידו -
מני סתריה ומני גלותיה ומני זייניה, כמה דאת אמר: מפץ אתה לי.

ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים -
ושלשה דברים היה משמש אותו מלאך:
ספיקלטור,
וכהן גדול,
וקסנטור.

ספיקלטור, כמא דאת אמר: החרימם נתנם לטבח.
כהן גדול, כדכתיב: ולבש הכהן מדו בד.
וקסנטור, כמא דאת אמר: וקסת הסופר במתניו.

מזבח הנחשת -
ר"י בר"ש אומר:
עד מקום מחיצתו.

ורבנן אמרין:
מזכיר עונו של אחז, הדא הוא דכתיב: ויצוה המלך אחז את אוריה וגו' על המזבח הגדול הקטר את עולת הבקר וגו' ומזבח הנחשת יהיה לי לבקר.

א"ר פנחס:
פסלו ועשאו בעל מום, כמה דאת אמר: לא יבקר בין טוב לרע.

ויאמר ה' אליו -
אֵלַו כתיב.

והתוית תו -
ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר:
אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו.

ורבנן אמרין:
פספסין.

ר' חנינא בר יצחק אמר:
תמה זכות אבות.

אמר רבי:
תהי על כל התועבות שנעשו בתוכה.

א"ר אלעזר:
לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה, כדרך שהוא מיחד על הטובה, הדא הוא דכתיב: ולאלה אמר באזני, אמר אלוהים אין כתיב כאן, אלא ולאלה אמר.

עברו בעיר אחריו והכו וגו' זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו -
ר' איבו אמר:
אמר הקב"ה: הא חרב בית המקדש אל תגעו בצדיקים,

ורבנן אמרין:
אמר הקב"ה: הא והא אין בידיהם כדי שטר, באותה שעה קפצה קטיגוריא לפני הקב"ה רבש"ע, מפני מה אתה חס עליהם?
אי זה מהם נפצע מוחו עליך, אי זה מהם נתן נפשו על קדושת שמך?
באותה שעה אמר הקב"ה: יפה למדה קטיגוריא, הדא הוא דכתיב: וממקדשי תחלו.

ר' יאשיה אמר:
כשהקב"ה גוזר גזירות על ישראל, על הטובות (ו) מחזירים אותו, ועל הרעות אין מחזירים אותו, שנאמר: והנה שישה אנשים באים.
וכתוב אחד אומר: וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב, ולאלה אמר באזני - יצאו אלו ואלו ועשו שליחותם, אלו שנצטוו על הרעה למדנו שלא החזירו שליחותם וזה שנצטוה על הטובה, למדנו שהחזיר שליחותו (ז), שנאמר: והנה איש לבוש הבדים וגו'.

וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב -
א"ר יוחנן:
עשר מסעות נסעה שכינה מקראי וכנגדם נסעה סנהדרין מסברא.
עשר מסעות נסעה שכינה מקראי:
מכפרת לכרוב,
מכרוב למפתן,
ממפתן לחצר,
מחצר למזבח,
ממזבח לגג,
מגג לחומה,
מחומה לעיר,
מעיר להר הזיתים,
מהר הזיתים למדבר,
ממדבר עלתה וישבה במקומה.

מכפרת לכרוב, דכתיב: ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת וגו'.
מכרוב למפתן, שנאמר: וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב.
ממפתן לחצר, דכתיב: וירא כבוד ה' וגו' והחצר מלא את נוגה ה'.
מחצר למזבח, שנאמר: ראיתי את ה' ניצב על המזבח וגו'.
ממזבח לגג, שנאמר: טוב שבת על פנת גג.
מגג לחומה, שנאמר: הנה ה' ניצב על חומת אנך.
מחומה לעיר, דכתיב: קול ה' לעיר יקרא.
מעיר להר, דכתיב: ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר.
מהר למדבר, דכתיב: טוב לשבת בארץ מדבר.
וממדבר עלתה וישבה לה במקומה, דכתיב: אלך אשובה אל מקומי וגו'.
ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית -
והא לא הוה צורכא אלא ויצא כבוד ה'?!
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה יוצא מפלטין שלו והיה מנשק בכתלים מגפף בעמודים ואמר: הוי שלום ביתי! הוי שלום פלטין דידי!
כך הייתה השכינה מנשקת בכתלים מגפפת בעמודים ובוכה ואומרת: הוי שלום ביתי ומקדשי! הוי שלום ביתי יקרי! הוי שלום! מן כדון הוי שלום!

ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר -
אמר ליה ר' זירא לר' סימון:
לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא.
אמר ליה: לא מקבלי מינאי.
א"ל: אע"ג דלא מקבלי לוכחינהו מר.
דא"ר אחא בר חנינא:
מעולם לא יצאת טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה, חוץ מדבר זה, שנאמר: ויאמר ה' אליו עובר בתוך העיר וגו'.
א"ל הקב"ה: לך ורשום על מצחם של צדיקים תו של דיו, כדי שלא ישלטו עליהם מלאכי חבלה.
אמרה מידת הדין לפני הקב"ה: רבש"ע, מה נשתנו אלו מאלו?
אמר הקב"ה להם: הללו צדיקים גמורים הם.
אמר לפניו: רבש"ע, היה בידם למחות ולא מיחו.
אמר ליה: גלוי וידוע לפני, שאם מיחו לא יקבלו.
א"ל: אם לפניך גלוי, לפניהם מי גלוי? היינו דכתיב: זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגעו וממקדשי תחלו.
וכתיב: ויחלו וגו'.

תני, רב יוסף:
אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, אלו בני אדם שקיימו את התורה כלה מאל"ף ועד תי"ו, מיד: והנה שישה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה וגו' ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת.

ומזבח הנחשת מי הוה?
אמר להם הקב"ה: התחילו ממקום שאומרים שירה לפני.

מאן נינהו שישה אנשים?
אמר רב:
קצף,
אף,
וחמה,
משביר,
משחית,
ומכלה.

מאי שנא תי"ו?
א"ר יוסף:
תי"ו תחייה תי"ו תמות.

ושמואל אמר:
תמה זכות אבות.

ור' יוחנן אמר:
תחון זכות אבות.

ריש לקיש אמר:
תי"ו סוף חותמו של הקב"ה.

עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד -
א"ר ברכיה:
נעשה בשבט יהודה ובנימין, מה שלא נעשה בסדום.
בסדום כתיב: וחטאתם כי כבדה מאד.
ובשבט יהודה ובנימין כתיב: במאד מאד.

ואותם לא נשתיירה מהם פליטה ואלו נשתיירה מהם פליטה?
אלא אותה ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים - לא פשטו ידיהם מצוות ואלו פשטו ידיהם במצות, הה"ד: ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן.

וכל כך למה?
היו לברות למו בשבר בת עמי.