[א, א]
זה הושע מנביאי השם הנכבדים.
כי היצחקי דבר סרה בספרו עליו שאמר:

שהוא בן אלה כי בארי הוא אלה, כי ימצא כתוב: ובאר אלים יללתה ואין אלה אלים,

כי בעבור אות נוסף ישתנה השם, כמו: זיף וזיפה.
ועוד: כי אין משפט לשון הקדש לאמר על שם פרט שהוא בן עיר, רק אם היה על דרך כלל כמו בת ציון רק יתיחש אל העיר כמו שמרוני ושני דברים דחקוהו לומר ככה:
האחד: שמצא בדברי הימים בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור, הוא נשיא לראובני והוא היה אבי זה הנביא.
והשני: שאמר ולפקד על יעקב כדרכיו כי הוא יפרש זה על יעקב אבינו, שהסיר הבכורה מראובן ואין פירושו כאשר חשב, והנה שכח הכתוב על הושע בן אלה: ויעשה הרע בעיני ה',

והיצחקי אמר:

שלקח אשת זנונים.

וזה המוכה בסנוירים הלא ראה כתוב: תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' והנה לא מרה פי השם חלילה חלילה רק הושע בן בארי איננו הושע בן אלה, כמו חנוך שם כולל לארבעה אנשים בתורה, ושאול מרחובות הנהר ושאול בן הכנענית ושאול בן קיש ורבים ככה ותחלת נבואת זה הנביא על מלכות ירבעם בן יואש מלך ישראל ארבעים שנה לפני גלות שמרון, אם היתה נבואתו בסוף ימי ירבעם כי לא מלך זכריה בנו אחריו רק ששה חדשים ונשבתה מלכות בית יהוא, שהיו מלכי ישראל.

ומפרש אחר אמר: כי לך קח לך -
דבור הוא כטעם לקח טוב.

ופירש: ותהר -
כמו תהרו חשש תלדו קש.

ואמר: כי גומר -
גמורה בזנות.

ובת דבלים -
רמז ליהודה וישראל.

ואחר אמר:
קח לך אשת זנונים -
שאם באתה לקחת אשה הוגנת לא תמצא, שהרי זנה תזנה הארץ - כל עם הארץ זונים מאחרי השם.

ומפרש אחר אמר:
קח לך אשת זנונים וילדי זנונים - שהרי דוגמתו זנו יושבי הארץ מאחרי ה' ודיו לעבד להיות כרבו.

נאם אברהם המחבר:
חלילה חלילה שיצוה השם לקחת אשת זנונים ולהוליד ילדי זנונים, והאומר דיו לעבד להיות כרבו לא נאמר על זה, כי זנות מאחרי השם דרך משל רק באדם הוא במעשה, והנכון בעיני, כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה שהשם אמר לו: לך קח לך אשת זנונים והלך ולקח אשה ידועה והרתה וילדה כל זה במראות הנבואה כאשר פירש, אם יהיה נביאכם לבד ממשה לבדו ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, ואל תתמה איך יראה בחלום וילך ויקח והנה בחלום אדם בלא נבואה ותאכלנה הפרות וככה על ישעיהו הנביא כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף זה היה במראה הנבואה, כי למה ילך הנביא ערום בעבור כוש ומצרים?! וככה קח לך לבנה גם שכב על צדך השמאלי גם ואתה קח לך חטין גם דבר הזקן והעד על כל זה שאמר יחזקאל בתחילת ספרו: ואראה מראות אלהים ואומר: במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל.

ואל תתמה בעבור שלא הזכיר בתחילת הנבואה מראות כי הנה כתב: דבר ה' אשר היה אל זכריהו ושם כתב אחריו ראיתי הלילה ואשא עיני ואראה והנה כתב באברהם במחזה וכן היתה כל נבואתו. והנה אמר לו בדרך הנבואה למה אשת זנונים, כי זנה תזנה הארץ.

[א, ג]
וילך ויקח -
האשה הנזכרת כך היה רואה במראה.

וטעם ותלד בן - הדור הבא אחרי ירבעם בן יואש.

[א, ד]
דמי יזרעאל -
הם בית אחאב על בית יהוא שלא מלא אחרי השם, גם יהואחז בנו ויהואש בן בנו, גם זה ירבעם גם זכריה בנו, כולם עשו הרע בעיני ה' כי כן כתוב.

[א, ה]
והיה, קשת ישראל -
מלכות זכריה, כי נפסקה מלכות יהוא.

[א, ו]
ותהר. ותלד בת -
זה הדור הבא אחריו וקראו בת, כי כתוב אחרי ירבעם הוא השיב את גבול ישראל ואחרי מות זכריה בנו מלך מנחם ובימיו בא מלך אשור, ואין צורך להזכיר מלכות שלום, כי לא מלך אלא ירח ימים ובימי פקח בן רמליהו הגלה תגלת פלאסר רבים מערי ישראל, ובימי הושע בן אלה נלכדה שומרון, על כן קרא זה הדור בת.

ופירש לא רוחמה, כי לא אוסיף עוד ארחם -
תחסר אות שי"ן לא אוסיף עוד שארחם, וכמוהו: ונדעה נרדפה, אל תרבו תדברו.

יש אומרים:
כי נשוא שהייתי עד עתה, נושא להם עונם ואין זכר לעון.
והנכון בעיני: כי זאת המלה באה כדרך הרגו לאבנר והטעם כדרך כמעט ישאני עושני והנה ספר גלות השבטים.

[א, ז]
ואת בית יהודה -
שנמלטו אנשי ירושלים מיד סנחריב.

והושעתים בה' -
שיצא מלאך השם והכה כל מחנה אשור.

[א, ח]
ותגמל -
הולידו בנים השבטים שגלו בגלותם ושם עמדו ולא שבו לארצם, על כן קראם לא עמי.

ואנכי לא אהיה -
להם לאלהים, ומרוב הכעס לא הזכירו.