[יג, א]
כדבר -
מדיבורו היו יריאים הגוים ואין למלת רתת חבר רק בארמית.

ורבי משה הכהן פירש:
זה על ירבעם שהיה מאפרים, כמו זה ירבעם בן יואש כאשר אפרש עוד.

נשא הוא -
שנשאת מלכותו בישראל, כי מלך על עשרת השבטים.

ויאשם, וימת -
נחשב כמת.
ועוד: כי הרג אביה כל מחנהו.

[יג, ב]
ועתה יוסיפו -
הדור הזה לחטוא.

כתבונם -
כתבונתם כמו: וצורם לבלות שאול וצורתם.

להם הם אומרים -
בני אדם להתל להם, כי הם מנשקים לבעלים שהם צורות העגלים, כמו: וכל הפה אשר לא נשק לו והם שופכים דם נקי וזהו: ודמיו עליו יטוש והנם הפך כל אדם, כי האדם ישק לאדם שהוא חבירו ויזבח העגלים למאכלו.

[יג, ג]
לכן -
על כן לא יעמדו.

משכים -
פירשתיו כי בחם השמש לא ימצא.

כמוץ -
התבן הדק עם רוח סערה והיה ראוי להיות יסוער בפתח גדול והנה היא מלה זרה בדקדוק.

[יג, ד]
ואנכי -
הטעם איך שבת לנשוק לעגל שלא יושיע ולא ישביע והנחת אלהיך מימים קדמונים שהושיעך וידע כל צרכיך, כדרך יודע צדיק.

[יג, ה]
אני, תלאובות -
ארץ ציה וצמא וככה בלשון ישמעאל ולהיותו כל תלאות בו, דרך דרש ולא דרך פשט.

[יג, ו]
כמרעיתם -
יספר הנביא הטובות שעשה השם עם אבותיהם, בבואם מהמדבר אל ארץ כנען.

[יג, ז]
ואהי -
פועל עבר על הרעות שהביא השם עליהם.

אשור -
תואר, כמו עצום שילכו אשורי אדם בו ועוד.

[יג, ח]
אפגשם כדוב שכול -
יש אומרים:
שנהרגו בניו, או הוא תואר יוצא.

וטעם חית השדה –
אני אכלה קצתם בדבר וברעב, וחית השדה תבקע קצתם.

[יג, ט]
שחתך, כי בי -
ניחום כמו יצר שהוא בעזרך.

[יג, י]
אהי -
יש אומרים:
הפוך כמו איה.
והנכון: כאומרו: אהי מלכך איפוא הוא.

יושיעך -
מידי ומיד החיות:.

ושופטיך -
הטעם כפול.

[יג, יא]
אתן לך מלך -
כשאול שאמר הנביא: כי אותי מאסו ממלוך עליהם, עתה אקחנו בעברתי:

[יג, יב]
צרור -
הוא בלבי לא אשכחנו, כאשר שכחוני הכתוב למעלה.

[יג, יג]
חבלי -
והבן שיוליד ידעתי כי סכל יהיה כאבותיו ולא חכם, על כן עת לא יעמוד במשבר בנים, כי מיד ימות.

[יג, יד]
מיד שאול -
הייתי פודה אבותיך עתה אני אהיה דבר המות שלך, גם אהי קטבך.
והעד מדבר באפל יהלך מקטב כטעם הכרתה.

ויש אומרים:
כי אהי כמו איה שאמרו: כרתנו ברית את מות.

נוחם -
שם, מגזרת וינחם ה' והטעם שלא אנחם.

[יג, טו]
כי הוא בין אחים -
מגזרת באחו.

יפריא -
כמו יפרה החליא, כמו החלה, והטעם: דרך משל כאשר הזכיר במרעיתם ספר איך יהרגם השם ויכריתם.

ויבוש -
כמו: וייבש, או כמשמעו, שיכזבו מימיו.
וטעם זה הרוח, משל לאויב שהוא ישסה.