[ב, א]
והיה -
זאת הפרשה דבקה היא כי במקום שגלו שם יולידו בנים רבים, רק אינם יראים את השם.

ופי' והיה -
במקום כמו: תחת אשר לא עבדת.
והטעם: שהם קוראים עצמם בני אל חי והם באמת לא עמי, בעבור מעשיהם הרעים.

[ב, ב]
ונקבצו -
טעם ונקבצו, שרבים מבני יהודה תפש סנחריב וכן כתוב: כי תפש כל ערי יהודה הבצורות.

ושמו להם ראש אחד -
זהו סנחריב.

ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל -
שנפקד עון בית ישראל והנה הכל לגנאי ולא לשבח, או הטעם כי גדול יהיה יום אידם כיום יזרעאל והמפרש יותר מיום יזרעאל אין משפט הלשון לחסר מ"ם, כי הדבר יבוא להפך.
ועוד: מ"ם טעם כי גדול - ואין שם זכר מ"ם.

[ב, ג]
אמרו -
כדרך: ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול,
שמח בחור בילדותיך,
באו בית אל, ורבים ככה על כן אחריו ריבו באמכם ריבו - איך אתם בני אל חי והאם זנתה, הם האבות.

[ב, ד]
ריבו -
הנביא מוכיח הגולים אולי ישובו וישיב השם שבותם, או יוכיח אלו הדורות לפני גלותם.

זנוניה -
כפול העי"ן כמו בינה הגיגי.

ונאפופיה -
כפול הלמ"ד כמו סגריר.

[ב, ה]
פן, כיום הולדה -
בהיותה במצרים כאשר הזכיר יחזקאל: ואת עירום ועריה.

והצגתיה -
כמו: ויצג את המקלות.

ושמתיה כמדבר -
אין אדם בו.

וטעם בצמא -
בעבור שהיא אומרת: נותני לחמי ומימי ושקויי.

[ב, ו]
ואת בניה לא ארחם -
הם שילכו בגולה.

[ב, ז]
כי הובישה הורתם -
וטעם מאהבי - פועל יוצא לשנים פעולים, כי בקשו שהייתי אוהבת אותם בעבור מתנותם ושאומר: כי מימי הוא התירוש והביא ראיה ותירושי במועדו, לא דבר נכונה כי התירוש ותירושי כנגד ושיקויי.

וטעם מימי -
כמו ואכלכלם לחם ומים והנביא אמר: לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי,
ומים בכסף תתן לי.

[ב, ח]
לכן, שך -
מגזרת לשכים וכמוהו: הלא אתה שכת בעדו.

בסירים -
קוצים, כי כקול הסירים כי עד סירים סבוכים.

נתיבותיה -
המקומות הידועים שיש בהם סימנים להכירה.

וגדרתי את גדרה -
שאשים גדר בדרכיה, כדרך: גדר דרכי בגזית.

[ב, ט]
ורדפה -
האומר כי דגשות הדל"ת, כי כן הוא כל דבר שהוא תמיד שאדם מתעסק בו ואין לו סוף אולי יפרש לנו זה המדקדק מה הפרש בין הדובר בי ובין רוח ה' דבר בי,
הנני גורש מפניך,
לא אגרשנו,
ויגרש את האדם.
אלה הגזרות נמצאו בבניין הקל ובבניין הכבד ורבים ככה.
והנכון כי רדף הקל לעולם הוא אחר הבורח ומלת ירדף חשך יוצאה לשנים פעולים, וככה ורדפה את מאהביה - שתרדף אחריה בברחם להם.

ובקשתם -
חסר דגש בקו"ף, כי הוא מבניין הכבד וככה שלחו באש מקדשך להקל על הלשון, על כן אלה חסרים דגש.

[ב, י]
והיא -
עד עתה כי היתה אומרת כי הבעלים שתקטיר להם הם הטיבו לה, כדרך ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים.

עשו לבעל -
הצורפים עשו צורות מזהב וכסף ליפות הבעל.
ובספרד היה חכם מפרש הבעל בעל הבית הצומח בחכמת המזלות, כי כן יקראו בתים למזלות ולהם הם עובדים, כי הם צבא השמים.

[ב, יא]
לכן -
טעם בעתו - שאביא אויביה לקחתו.

והצלתי -
והפרשתי וכן כל לשון הצלה.

והצלתי צמרי ופשתי -
שנתתי לה לכסות את ערותה.

[ב, יב]
ועתה אגלה את נבלותה -
מגזרת נבלה על משקל כי הילדות והשחרות הבל, כי גלוי הערוה נבלה היא.

[ב, יג]
והשבתי -
שלא להתחבר שנים תוי"ן חסרו האחד וככה שבתו, כי שבת שרשו וככה וכרתי להם ברית, כי כרת שרשו ואין נראה להתחבר שני תוי"ן לומר והשבתתי וכרתתי, כי כן היה ראוי.

חדשה -
הוא ראש החדש שתתחדש הלבנה, גם תי"ו שבתה חסירה או מובלעת בדגשות תי"ו שבתה.

[ב, יד]
והשימותי, אתנה -
האל"ף נוסף.

ור' מרינוס אמר:

שהוא כמו אתנן זונה.

[ב, טו]
ופקדתי -
וטעם ותעד - משל לאשה זונה שתשים הנזם על אפה והחלי בצוארה, ליפות עצמה למצא חן בעיני הנואף.

[ב, טז]
לכן -
אחר שתדע כי כל זאת הרעה באה עליה בעבור ששכחה אותי ולא ידעה בתחילה כי אני הטיבותי עמה, ובאמרה: אלכה ואשובה אל אישי הראשון אז אפתיה בדברים.

והולכתיה -
אל ארצה ששב כמדבר.

[ב, יז]
ונתתי לה את כרמיה..-
הפך והשימותי גפנה.

ותחת עמק עכור - שעכרתיה, שהוא - עמק יזרעאל, ישוב לפתח תקוה.

וענתה -
תנגן ותשיר, כמו: ותען להם מרים.

ויש אומרים:
ותדור שמה מגזר מעון ויפרש, ככתוב: וענה איים באלמנותיו והוא רחוק בעיני.

[ב, יח]
והיה, תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי -
כי כן כתוב את ימי הבעלים.

ור' מרינוס אמר:

אפילו שם שהוא ספק כמו בעל שהוא שם עכו"ם, או כמו כי יבעל בחור לא תזכרי עוד.

[ב, יט]
והסירותי -
על דרך ומל ה' אלהיך, כי כאשר ישוב השובב מחטאו, השם יעזרהו וישיבהו בכל לבו.

[ב, כ]
וכרתי -
הפך ואכלתם חית השדה.

וקשת וחרב וכלי המלחמה -
כמו באוכלי שולחניך חמור לחם, בעבור שהזכיר תחלה ושברתי את קשת ישראל והנה הטעם שישבו לבטח.

[ב, כא]
וארשתיך.-
כמו מאורשה לאיש

יש אומרים:
שתעשי צדק ומשפט, גם אני אעשה חסד ורחמים ואין צורך.

[ב, כב]
וארשתיך לי באמונה -
תהיי לי לבדי באמונה.

וידעת את ה' -
הפך ולא ידעה.

[ב, כג]
והיה. אענה -
כמו: והכסף יענה את הכל - ימציא.

וטעם אענה -
פעמים תמיד, כדרך נשאו נהרות ה' כמו שפירשתי.

אענה את השמים -
הפך ונתתי את שמיכם כברזל.

והם יענו את הארץ -
שיתנו טלם וגשמיהם בעתם.

[ב, כד]
והם יענו את יזרעאל -
שם מקום הנזכר שישוב כאשר היה ברוב אדם.

[ב, כה]
וזרעתיה -
שירבו ויפרו כזרע הארץ.

ורחמתי את לא רוחמה -
הם האבות.

ואמרתי ללא עמי -
הם שנולדו בגלותם וזאת הנבואה לעתיד, או היא קשורה פירוש אילו שבו הגולים מדרכם הרעה היו שבים אל ארצם.
ואל תתמה לומר אחר שהשם גזר עליהם שיעמדו בגולה שלש שנים רבות, איך ישובו?!
כי הנה אמר ירמיהו על ירושלים ביד מלך בבל תנתן והוא מצוה עשו משפט ואם תעשו כן, לא יחרב הבית ואם לא תעשו כן - יהיה לחרבה.