[ה, א]
שמעו זאת הכהנים -
גם הקשיבו בית ישראל שהוכחתים, או בית ישראל הם הסנהדרין.

ובית המלך האזינו -
כי כולם שופטים.

כי פח הייתם למצפה -
שלא תניחו לעלות החוגגים אל בית השם.

[ה, ב]
ושחטה -
ולשחוט בדרך.

סטים -
הם עובדי הבעל.

העמיקו -
הפח אלו הנזכרים אולי לא יראוהו העוברים ואני איסרם כולם על זאת הרעה שעשו, כי לא נעלם ממני, אשר העמיקו על כן.

[ה, ג]
אני -
דע כי אשת יעקב אבינו היא רחל והנה לאה נכסה במקומה, גם רחל נתנה שפחתה לו ובעבור קנאת לאה, נתנה לו גם השפחה האחרת, על כן כאשר ילדה רחל את יוסף אמר: שלחני ויעקב אמר אל אפרים ומנשה: ויקרא בהם שמי על כן יקראו כל ישראל אפרים.

ויפת אמר:

אולי ממלכת יהוא היתה מאפרים ובעבור שמצא ואת רמות בגלעד לגדי, הוצרך לומר איננה הכתובה בדברי יהוא ובספר עמוס אפרש שהוא מאפרים.

והנכון בעיני: כי כאשר באו אבותינו ארץ כנען והנה עמד יהודה על גבולו מנגב ובית יוסף שהוא כל שבט אפרים וחצי שבט מנשה מצפון, על כן יזכור יהודה ואפרים וככה בירמיהו: הבן יקיר לי אפרים ואין מלך בימים ההם מאפרים.

הזנית -
נפשך גם אחרים.

[ה, ד]
לא יתנו -
לא יעשו מעשים שישובו, או לא ינוחו על דרך על כן לא נתתיך.

[ה, ה]
וענה -
אמר יפת:

כמו בני יענה.

ואין לו טעם, רק הוא מגזרת עני.

[ה, ו]
בצאנם -
שב אל יהודה לבדו שבית המקדש בנחלתם.

חלץ -
כבודו מהם כאשר יאמר אלכה ואשובה אל מקומי.
ולמה חלץ מהם?
כי בה' בגדו.

[ה, ז]
עתה יאכלם -
אלה הבנים עם חלקיהם חדש רע, כמו: כי קרוב יום אידם.

ור' ישועה אומר:
חדש אב.

ויפת אמר:
כי חדש הוא חגור חרב, כמו: והוא חגור חדשה.

[ה, ח]
תקעו -
הטעם השמיעו זאת וידעו הכל כי אפרים.

[ה, ט]
הודעתי נאמנה -
משפט נאמן, כמו גזרה והדומה לה.

[ה, י]
היו -
עושים רע לאשר הם ברשותם.

כמסיגי גבול -
בסתר על כן אענישם.

[ה, יא]
עשוק אפרים -
עשקוהו מלכיו ורימוהו.

כי הואיל הלך -
שנים פעלים עוברים, כמו: הגשם חלף הלך לו, כי הואיל שהלך אחרי מצות אנשים והוא צו, כמו: צו לצו.

ויפת אמר:
כי אפרים יהיה עשוק מהגוים.

[ה, יב]
ואני -
טעם שאכלם.

[ה, יג]
וירא, את מזורו -
מכה שהיא צריכה שיזורו אותה.

וישלח -
יהודה כי כן אחריו.

ירב -
שם מקום באשור.

יגהה -
כמו ייטיב גהה מראית העין.

[ה, יד]
כי -
בתחילה אמר: ואני כעש בפנים מהגוף ועתה כשחל בחוץ, ומי יוכל לרפא לכם.

[ה, טו]
אלך -
לי ואין רודף אחרי, או אלך עם הטרפה והנכון שאטרפם ואלך לי כאשר כתוב אחריו.

אלך עד אשר יאשמו -
שיודו שאשמו, או כטעם שממה תשם שומרון. והאדמה לא תשם חסר אל"ף.

ישחרונני -
יבקשוני כשחר ויאמרו אלה לאלה לכו. אמר טרף בעבור ככפיר.