[ז, א]
כרפאי -
בעבור שאמרו: כי הוא טרף וירפאנו, אמר כאשר ארצה לרפאם, עמד לפני רשעים בלבם שלא עזבוהו עד עתה.

כי פעלו שקר –
בלילה יגנבו, וביום פושטים גדודים חוץ מן הערים.

[ז, ב]
ובל -
והם חושבים כי איננו רואם ולא ידעו כי מעלליהם סובבים אותם, והם נגד פני.

[ז, ג]
ברעתם ישמחו מלך -
ושרים שימליכוהו.

[ז, ד]
כלם -
גם מלכם עמהם.

ותנור -
לשון זכר, על כן מלת בוערה מלעיל כמו לילה, נחלה עבר על נפשנו וזה הפסוק הפוך, וככה טעמו: כמו תנור אופה בוערה מלוש בצק עד חומצתו, עד ישבות אופה מעיר, כי צריך להבעירו ולהסיקו הרבה.

[ז, ה]
יום -
שימליכו מלכם שיקרא אותו היום יום מלכינו ישכירוהו ביין, אז ימשך ידו עם הלוצצים וזאת המלה מפועלי הכפל, שהוא לצץ ואילו היתה מלוצצים היתה מהפעלים שהם עלומי העי"ן, מגזרת לץ ששרשו ליץ, על כן הוא מכפולי הלמ"ד, על כן תופפות ומתופפות שנים שרשים.

ומלת החלו –
מחלי, כמו הראו ומלכינו הוא הפעול והשרים הם הפועלים.

החלו שרים -
את המלך מן השכרות וכמוהו: מחלה לב פועלת מחלה את הלב מהבנין הנוסף, שהוא החלה.

וטעם חמת מיין –
בחסרון בי"ת בחמת מלא יין, ופירושו: כמו מן החמת ונסמך, ככה כמו דלת וסגור דלתך בעדך והעד מספח חמתך ואף שכר, שהוא כטעם הזה.

[ז, ו]
כי -
מלת בארבם על מחשבות רעות שיחשבו כל הלילה.
והנה לבם קרוב כתנור, רק כל אופה ישן בלילה, רק בבוקר יבעיר התנור ואלה אין לבם ישן, רק חושב כל הלילה.

[ז, ז]
כולם -
הטעם אוכלים אלה את אלה, אפילו שופטיהם גם קושרים על מלכיהם, על כן כתוב.

[ז, ח]
אפרים, הוא יתבולל -
כמו בלול מעורב.
והטעם: שהם מבקשים עזר מן האומות לזה מפני זה, וזהו: מצרים קראו אשור הלכו, על כן יתבולל בעמים כמו בלול ומצרים הם הקוראים.

וטעם עוגה בלי הפוכה –
אז תהי נשרפת כשאינה הפוכה.
והטעם: על עצתם ובעבור כי דמה יצרם ולבם לתנור, דמה העצה לעוגה.

[ז, ט]
אכלו -
הטעם על השחד שהיו נותנים לאשור ולמצרים כאשר כתוב על המלכים.

וטעם גם שיבה –
שנחלש כחם ואבד הונם.

זרקה בו -
התולדה זרקה בו שיבה, שהשיבה תבא מתולדת האדם.

[ז, י]
וענה -
פירשתיו.

ולא שבו אל ה' -
כעניים שאין להם מה יתנו עוד לגוים שיעזרום.

[ז, יא]
ויהי אפרים -
בקלותו וחוסר דעתו שהיו הולכים אל מצרים ואשור לבקש עזרה, והם לא ידעו כאשר ילכו כי אני אפרוש רשתי עליהם, והנה אתפשם כי לא יוכלו לברוח, על כן אמר עליהם ולא להם, ובעבור שהזכיר כיונה, אמר: כעוף השמים אורידם.

[ז, יב]
איסירם -
כמו איסרם רק הוא מהבנין הנוסף ולא החליפו היו"ד בוי"ו, כמו: ועפעפיך יישירו נגדך ולא אמר אוסירם כמו אושיבם אורידם והעמידו המלה על בנינה ששרשה יסר, או העתיד ייסר. והטעם: אני איסר אלה ההולכים למצרים, אז יהיו כשמועה לעדתם היושבים בארצם.

[ז, יג]
אוי -
טעם נדדו בעבור שהיו בורחים שוד יבא עליהם.

ואנכי -
בלבי ומחשבתי לפדותם והם היו אומרים: כי כל לבי להרע להם.

[ז, יד]
ולא -
הטעם כאשר אפדם הלילו על משכבותם ואמרו: אוי להם על הרעה הבאה עליהם, לא יזעקו אלי כאשר יזעק החולה אל הרופא.

וטעם על דגן ותירוש יתגוררו –
שיתחברו ביום לאכול ולשתות, כמו: נהרסו ממגורות.

יסורו בי -
ידברו סרה בי והנה בלילה לא יזעקו אלי וביום מורדים לדבר כזבים.

[ז, טו]
ואני יסרתי -
הטעם אני יסרתים לא לרעתם רק לחזק זרועותם, כדרך: ואני תרגלתי לאפרים.

[ז, טז]
ישובו לא על -
הטעם ישובו אל מצרים, לא על צורך רק להלשין על שריהם, וזה טעם היו כקשת רמיה, והעד מזעם לשונם.

זו לעגם -
הקרוב בעיני: כי המ"ם סימן אנשי הלשון.