[ח, א]
אל -
דברי השם אל הנביא: שים אל חכך שופר ודאה כנשר אל בית ה'.

ויפת אמר:

שים חכך שופר כי אויב ידאה כנשר על בית ה'.

ויפה פירש, בעבור מלת יען.

[ח, ב]
לי -
ככה הוא לי יזעקו בני ישראל, או יחסר בית ישראל.

[ח, ג]
זנח, טוב -
הוא השם הנכבד שהיה טוב לו.

ירדפו -
כמו: אשר יקראו ה' צדקנו:

[ח, ד]
הם -
כי לא שאלו להשם להמליך ירבעם, וכתוב: אשר יבחר ה' אלהיך בו גם כן מלך ישראל.

השירו -
מעלומי העי"ן קם שב שר והטעם כפול.

ויפת אמר:

כמו סמ"ך כמו בשורי מהם והטעם הפוך אם המליכו או אם השירו, וטעם למען יכרת בעבור יכרת מהם הכסף והזהב.

[ח, ה]
זנח, שומרון -
כפול, כאלו כתוב אותך זנח עגלך אותך שומרון כאילו מאס בך, כי העיר תחרב ואנשיה ילכו בשבי.

חרה אפי בם -
בעגל ובשומרון.

עד מתי -
יהיה חרון אפי בם, עד שיהיו נקיים.

ולא יוכלו נקיון –
שיהיה להם ממנו.

[ח, ו]
כי -
מעצת ישראל הוא ומעצת המלך שהמליכוהו נעשה עגל שומרון.

כי שבבים -
כמו שביבים.

ויפת אמר:

כי עגל שומרון יעשה ישראל להיות שובב.

וזה איננו נכון.

[ח, ז]
כי -
תי"ו סופתה נוסף כמו אימתה.

אולי -
ואם תאמרו אולי יעשה - דעו כי זרים יבלעוהו.

[ח, ח]
נבלע -
הטעם: יבלעו קצירכם גם יבלעו הזורעים.

ככלי אין חפץ בו -
שאדם ישליכנו מביתו.

[ח, ט]
כי, פרא -
כמו פרא אדם.

וטעם בודד –
כי לא היתה עצתם אחת.

ומלת התנו –
מגזרת אתנן, שהיה כל אחד נותן מנחות של אהבים לשרי האומות.

[ח, י]
גם -
טעם אקבצם במצרים, אז יחלו להתאונן ולהתרעם מעט, מרוב משא מלך מצרים ואשור ושריהם, ולא יתכן מדרך הדקדוק לפרש: ויחלו רק כמו: וממקדשי תחלו:

[ח, יא]
כי הרבה -
וטעם היו לו מזבחות לחטוא –
כבר היה לו שירש מאבותיו, ולמה הרבה עוד.

[ח, יב]
אכתוב -
ואני הוכחתיו וחוקי כתובים היו לו.

[ח, יג]
זבחי -
אמר רבי משה הכהן:
הבהבי - כדברי רז"ל:

ולא הבהבה.

ויפת אמר:

מגזרת הבהב והיו"ד נוסף כמו שדי.

והוא הנכון.

יזכור עונם -
שישובו אל מצרים למרות פיו, לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד.

[ח, יד]
וישכח, היכלות -
לבצר בהם.

ואכלה ארמנותיה -
כל עיר ועיר.