[יב, א]
סבבוני -
אפרים שהוא השבט המולך סבבו אותי בכחש, שהיא הכפירה שכפרו בפנות האמונה ואמרו אל העגלים אלה אלהיך ישראל. ובמרמה בית ישראל, יתר השבטים הם עסקו במרמה בדברים שבין אדם לחברו לרמאות ולהונות, כמו שיבאר כנען בידו מאזני מרמה, רק יהודה עוד רד עם אל שבימי יותם וחזקיהו משלו ביראת ה' בעניני האמונה. ועם קדושים נאמן שהנאמנות הוא הפך המרמה, שהוא משותף עם קדושים להיות נאמן ולא ירמו זה את זה.

[יב, ב]
אפרים -
אבל אפרים הוא רועה רוח והבל בעניני האמונה, וכל היום כזב ושד ירבה בדברים שבין אדם לחברו, וברית וחוץ מזה הוא עצמו יכין לו מוקש שיגלה מארצו, כי אחר שברית עם אשור יכרתו ויהי לו הושע עבד א"כ למה שמן למצרים יובל?
למה שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים שזה כדי למרוד במלך אשור?
וזה היה סבת גלותם כמו שהתרעם הנביא כבר ע"ז למעלה (ז' י"א, ח' ט', י"א ה').

[יב, ג]
וריב לה' עם יהודה -
רצה לומר אפרים עושה ריב עם יהודה שהוא ריב לה', כי בימים האלה היה תגר בין אפרים ובין יהודה, וסבת הריב היה מפני שיהודה עובד את ה' ושומר עבודת המקדש וקרבנותיו, ואפרים דבק בחטאת ירבעם ועושה מריבה על ה', וריב הזה היה לו עם יהודה, וגם זה היה סבת מפלתו, שעי"ז לא לבד שיהודה לא שלח לו עזרה בצרה, כי גם בימי אחז הסית בו את מלך אשור, ולפקד על יעקב כדרכיו, הנה עשרת השבטים יחסו עצמם בשם יעקב שכל מקום שיאמר בספר סתם בית יעקב כיון על עשרת השבטים, וכן כל מקום שבאו ביחד שם ישראל ויהודה כיון בשם ישראל על עשרת השבטים, עפ"ז אומר על מה שאמר שיש לומר ריב עם יהודה, וכן מה שאמר שמרדו בה' ועבדו את העגלים, יאמר בדרך מליצה והלצה שבזה נראה שהם רוצים לפקוד על יעקב כדרכיו, שהם רוצים להתדמות אל יעקב, ונגד מה שאמר שיש להם ריב אחים עם יהודה אחיהם, אמר שיאמרו שכן עשה גם יעקב, כי -

[יב, ד-ה]
בבטן עקב את אחיו -
וכן יעשו הם שעוקבים את יהודה אחיהם, ונגד מה שהקדישו את בית אל אל עבודת העגלים, אמר: ובאונו שרה את אלהים וישר אל מלאך וכו' הנביא הודיע לנו בזה חדות מני קדם, שראינו שבעת מלך ירבעם כתיב (מ"א י"ב) ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים, ויצא משם ויבן את פנואל, ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וישם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן, והנה מה שנתן עגל אחד בדן לא יפלא אצלנו, כי בדן עמד פסל מיכה מימי קדם וחשבו כי המקום הזה הוקדש לעבודת העגל, אבל למה נתן את האחד בבית אל?!
וכבר בארנו שהעגל שבבית אל היה העקר אצלו, למה בחר את בית אל דוקא?
ולמה בנה שני ערים אלה שכם ופנואל?

כ"ז תבין במה שאמר כי עשרת השבטים ייחסו עצמם ע"ש יעקב והתדמו אליו, ובאשר התנכל ירבעם להקדיש מקומות שיהיו קדושים בעיני ישראל כמו ירושלים, חשב את דרכי יעקב אבי האומה שנאבק עם המלאך בפנואל, כמו שאמר: ויקרא שם המקום פניאל, ומפנואל הלך לעיר שכם, ומשכם נסע לבית אל ושם בנה מזבח, ולכן בנה את שכם ואת פנואל באשר המקומות אלה יש בהם קדושה, פנואל מצד ראיית המלאך בראשונה, ושכם ששכן שם יעקב אחר זה ובנה שם מזבח, אולם בבית אל ששם נגלה אליו האלהים.

ובא ההגדה במדרש:

כי כאשר בקש המלאך מאת יעקב שישלחנו ויעקב רצה שיסכים על הברכה התחנן המלאך שיניחהו עתה כי בבית אל שם יסכים על הברכה,

והגדה זאת היתה קדמונית, ועפ"ז אמר ירבעם כי בבית אל שם נשאר המלאך הזה ושם יתגלה אל נביאי העגל ועובדיו, וזה שאמר לפרש מה שיעשו לפי דעתם כדרכי יעקב:
א) בהריב שיש לומר עם אחיהם יהודה כריב יעקב עם עשו,
ב) כי באונו שרה את אלהים וישר אל מלאך ויוכל כמו שאמר: כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, ואז בכה המלאך ויתחנן לו ליעקב והבטיח לו כי בית אל ימצאנו ושם יסכים על הברכות, עפ"ז יאמר אפרים עתה כי שם ידבר עמנו, רצה לומר שהמלאך נמצא שם עד עתה והוא המדבר עם בני יעקב שהם העובדים את העגלים בבית אל, שאמרו שהמלאך הזה ינבא אותם והוא האמצעי המשפיע אליהם ברכותיו גם עתה.

[יב, ו]
וה' אלהי הצבאות -
ע"ז משיב להם הנביא הלא עם בני ישראל אין מקבלים השפעתם מן מלאך ושר, רק הם מקבלים השפעתם מה' בבלתי אמצעי, וה' הוא אלהי הצבאות הוא המושל על צבאות המלאך, ה' זכרו הוא נזכר אצלנו בשם הויה, לא בשם צבאות ומלאך ושר, וא"כ למה תבטחו על מלאך ושר משרי המערכה?! הלא -

[יב, ז]
ואתה באלהיך תשוב –
התנאי שתשוב אל מדרגתך הוא ע"י אלהיך אלהי ישראל לא ע"י מלאך, וזה ע"י שתשמור חסד ומשפט ולכן קוה אל אלהיך תמיד לא אל מלאך ושר.

[יב, ח]
כנען -
הנה עד עתה באר מה שאמר: סבבוני בכחש אפרים, ובאר הכיחוש והכפירה שלהם והמינות שהיה אצלם להכחיש ההשגחה הפרטית, ולעבוד לשרי המערכת, עתה יבאר מה שאמר: במרמה בית ישראל מה שחטאו בין אדם לחברו במרמה ואונאה, הנה הכנען הסוחר העוסק במסחר אוחז בידו מאזני מרמה ע"י שאהב לעשק.

[יב, ט]
ויאמר אפרים -
ואפרים אומר שאין זה עון, אחר שאיננו גוזל ביד חזקה רק מרויח ע"י אונאה בדרך מסחר בעמלו ויגיע כפו, והוא אומר אך עשרתי עי"כ ומצאתי און לי להרויח במסחרי, והגם שהיה לי אבן ואבן אין זה חטא כי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא, אחר שהשגתי עושר זה ע"י יגיעה במסחרי אינו נחשב לחטא מה ששקלתי במאזני מרמה.

[יב, י]
ואנכי -
משיב לו ה' הלא אנכי ה' אלהיך מארץ מצרים, כי ברבית ובמשקלות נזכר יציאת מצרים ורצה לומר כי במצרים היו עניים לא היו מלוים ברבית מדלותם, ולא היה בידם מאזני מרמה כי לא היה להם שום מסחר, ועפ"ז הזכיר בשני אזהרות האלה שיזכרו יום צאתם מארץ מצרים ושאם ילוו ברבית ויונו במשקל ישובו לענים ורישם, עפ"ז משיב ה' להם זכרו כי אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים, שהיית שם בעוני וחוסר כל, ואם תוסיף לשקול במאזני מרמה עוד אושיבך באהלים כימי מועד, תשובו להיות עניים יושבי אהלים מחסרון בית ומעון כמו שהיית בימי מועד צאתך מארץ מצרים. או שתהיו שובת ממקנה וקנין וכל ממכר מעוני וריש כמו ששובתים ממסחר בימי המועדים וימים טובים.

[יב, יא]
ודברתי על הנביאים -
הנה רציתי להשיבם בתשובה ולכן הרביתי להם נביאים רבים, כי בימי אחאב עמדו כמה מאות נביאים שהיו כולם תלמידי אליהו והם דברו והוכיחו את העם, וגם הרביתי חזון, שהוא ג"כ ממיני הנבואה שידבר אל הנביאים בדבור ובחזון, וע"י דמיונות ומשלים, שעל זה אמר: וביד הנביאים אדמה אבל כ"ז לא הועיל, כי -

[יב, יב]
אם גלעד און אך שוא היו -
שכבר התבאר למעלה (ו' ח') שכל הנביאים תלמידי אליהו נהרגו בגלעד ששם היה מושב אליהו. ושם הרגה איזבל את נביאי ה'. שע"ז אמר שם גלעד קרית פועלי און עקובה מדם, וזה שאמר אם גלעד מלאה און להרוג את הנביאים א"כ אך שוא ולחנם היו הנביאים האלה, כי עי"כ בגלגל שורים זבחו שכמספר בני הנביאים שהרגו זבחו שורים בגלגל לע"ז והקימו מזבחות לבעל, מזבח ופר לעולה לכל נביא אשר הרגו, וזה שאמר: גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי שחשבו שבזה ירצו דם נביאים הנשפכים.

[יב, יג]
ויברח יעקב וכו' ובנביא העלה וכו' הכעיס אפרים תמרורים -
שעורו, אפרים הכעיס תמרורים היינו שעל התוכחה שמוכיחים אותו על הדברים הנאמרים למעלה שהוא על הכחש והכפירה מה שעובד את העגלים, ועל המרמה שיש לומר מאזני מרמה, על שני אלה משיב תשובה דרך לצנות ולעג להכעיס את המוכיחים בדברי תמרורים.
שעל מה שמוכיחים אותו על המרמה, הוא מכעיס ומשיב, הלא ויברח יעקב שדה ארם, הלא מפני רמאות ומרמה ברח יעקב מפני עשו לשדה ארם, כי רמה את עשו בדבר הבכורה והברכה וא"כ הלא גם יעקב עשה מרמה, והלא ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר, שאח"כ בהיותו בבית לבן עבד בעבור אשה שהיא רחל ולבן רמה אותו ונתן לו את לאה ונתקיים המרמה בידו כי אח"כ שמר את הצאן שנית באשה אחרת, והוצרך לשמור בעד שתי נשים, וא"כ כבר היה הרמאות נהוג מימי אבותינו.

[יב, יד]
ובנביא -
ונגד מה שהוכיחו אותם על הכחש והעגלים שעשו, היו משיבים שהם צריכים אל אמצעי בינם לבין ה', שכן בעת שעשו ישראל את העגל אמרו: עשה לנו אלהים כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו, שתחלה היה משה אמצעי בינם ובין ה' וכאשר נעלם משה מאתם עשו את העגל שהוא ילך לפניהם ויהיה אמצעי בינם ובין ה', ועפ"ז אמרו גם הם שהם צריכים אל העגלים שיהיו אמצעי בינם לבין ה' בקבלת השפע, והביאו ראיה שהלא בנביא העלה ה' את ישראל מארץ מצרים, הרי שגם יציאת מצרים היה ע"י אמצעי שהוא הנביא, וכן אח"כ בנביא נשמר, כי הנביא היה תמיד אמצעי בהגעת השפע, הרי שצריך אמצעי בהגעת הרוחניות למטה, וע"כ הם עושים את העגלים.

[יב, טו]
הכעיס אפרים תמרורים -
בתשובות האלה שהם דברי לצנות היורדים חדרי בטן, הכעיסו את המוכיחים ולעגו עליהם בדברי תמרורים אלה, ודמיו. שיעור הכתוב, אדוניו! דמיו עליו יטוש וחרפתו ישיב לו, כי הם הרגו את המלכים בעבור חטא ע"ז שעבדו, כמו שהרגו את בית ירבעם ובית אחאב ויתר מלכים בחטא זה, ואחר שהרגוהו שבו הם בעצמם להחזיק בעבודת הבעל והעגלים, וא"כ הלא הרגוהו ברצח ובחנם, עפ"ז יצייר המליץ, כאילו אדוניו שהוא המלך הנרצח עמד מקברו ונוטש עליו את דמיו, שמשליך את דמו הנשפך בחנם על העם שרצחוהו, וישיב לו את חרפתו החרפה שחרפוהו בעת רצחוהו על שעבד ע"ז, ישיב לו עתה את החרפה אל חיקו ויחרף אותו, ומעתה יספר הדברים שידבר אליו אדוניו הנרצח.