[ג, א]
ויאמר ה' אלי עוד -
אחר המשל הראשון שהמשיל את ישראל כאשת איש הזונה מתחת בעלה וצוה אל הנביא שיקח ג"כ אשה בדרך נשואין שהיא זונה מתחת אישה. בא אל הנביא ציוי אחרת, לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת שיאהב אשה בדרך אהבה לא בדרך קיחה ונשואין כהאשה הראשונה שלקח בדרך נשואין, ושלא תהיה אשת איש הזונה מתחת בעלה רק תהיה פנויה שאין לה בעל בדרך נשואין, רק יש לה ריע שהיא אהובה ממנו ביותר והיא מנאפת בעד אתנן גם עם אנשים אחרים חוץ מן הריע, והגם שלא תקרא בשם זונה כי אין לה בעל בכ"ז היא בוגדת בהריע האוהב אותה, וזה יהיה משל אחר להמשיל בו את ענין עדת ישראל אחר גלותם, שאז שלחם ה' מעל פניו ובטל את האירוסין הקודמים ונעשית כפנויה, והיא אחר שאמר לא עמי אתה, ומאז היא מנאפת לא זונה, כי אין לה בעל קבוע, ובכ"ז היא אהובת ריע, שהגם שאין ה' אוהב אותה כאהבת בעל הוא אוהב אותה כאהבת ריע, שהגם שאין אהבתו אליה בפרהסיא הוא אוהב אותה ומשגיח עליה בצנעה בהשגחה נסתרת, והם זונים מאחריו, וזה שאמר: כאהבת ה' את בני ישראל, שהנמשל של אהובת ריע הוא אהבת ה' את בני ישראל בגלותם שאינו בעל וארוס שלהם רק כאהבת ריע את פלגשו. ושבאופן זה יקח הושע אותה להיות רעיה שלו לא שתהיה אשתו.

והנמשל של מנאפת היא מה שהם פונים אל אלהים אחרים שפונים מן ה' הריע שלהם לעבוד ע"ז, והם אוהבי אשישי ענבים, שאינם עוד במדרגה הקודמת שהיה הבעל נותן לה מזונותיה והיא הלכה אחרי המאהבים בחשבה שהם הנותנים לה מזונות, כמו שאמר: אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי, כי עתה בגלות אין לה מזונות קבועים לא מן הריע שאינו בעלה, ולא מן המאהבים כי גם מאהבים אין לה, רק היא דומה כקדשה פחותה שתזנה בעבור כוס יין שיתנו לה המנאפים עמה, כי הם אוהבים שלה ע"י אשישי ענבים.

וכן ישראל בגלותם פונים מה' בעבור דבר מועט. כמו שאמר: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה מרוב כל ועבדת את אויביך ברעב ובצמא וכו'.

[ג, ב]
ואכרה לי בחמשה עשר כסף -
ממשיל שקנה אותה מאת הריע שלה ונתן בעדה חמשה עשר כסף, ובזה צייר שני ענינים:
א) שלא קנה אותה לאשה שכתובת האשה חמשים כסף כמהר הבתולות רק קנה אותה כמו שקונים שפחה שמחירה היא שלשים כסף, כמו שאמר: אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן, וכן מחיר האשה וערכה מבת עשרים עד ששים שנה היא שלשים שקלים כמובאר בפ' ערכין.

ב) צייר שגם לא נתן בעד כל השלשים שקלים רק החצי שהם ט"ו שקלים, כי בא הציור שאינה מיוחדת לו לבדו כי היא מנאפת ולכן לא נתן רק חצי שויה, וכן נהג עם מזונותיה שנתן חמר שעורים ולתך שעורים שהחמר הוא שלשים סאה והלתך הוא ט"ו סאה, והוא כי אחר שאינה אשתו שיתן לה לחמה ומימיה בריוח לפי כבודה והיא רק כאשה עניה שיפרנסה שלא מצד החיוב רק מצד החנינה, הנה אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע, והסלע הוא ד' דנרים א"כ הסאה הוא בדינר והדינר שש מעין והמעה שתי פודיונות נמצא נותנים לסעודתו א' מי"ב בסאה, א"כ החומר שהוא שלשים סאים מספיק למזון של ש"ס ימי השנה, רק שתחת פת חטים נתן לה פת שעורים הגרוע להורות על גריעותה שאוכלת מאכל בהמה, ולסעודת הערב קבע לה החצי מסעודת היום להראות שאינו חויב לתת לה רק החצי כי בערב תצא לנאוף עם הזונים ומגיע לה רק החצי. וגם זה רק שעורים הגרועים.

[ג, ג]
ואומר אליה ימים רבים תשבי לי.-
התנה עמה שתמתין עליו ימים רבים, ובמשך הימים האלה לא תזני דרך זנות, ולא תהיי לאיש דרך נשואין, וגם אני (אשב) אליך, כי אחר ימים רבים אקחך לי לאשה.

והנמשל שה' כרה אותה בגלותה בחמשה עשר כסף, שבימי הגלות אין השם שלם ואין משתמש רק בחצי השם, רק ביו"ד ה"א שמספרו ט"ו. ומזונותיה קצובים רק לשנה בכל ר"ה ור"ה כמו שאמר: ופחדת לילה ויומם זה הלוקח חטים לשנה, ומאכלה מאכל שעורים גרוע. וצוה לה שתחכה לו ימים רבים עד יוסיף ידו שנית לקנות את שאר עמו, וצוה שלא תזנה לע"ז, וגם לא תהיה לאיש לתפוס אמונה אחרת מאיש אחר, והבטיח לה שגם הוא ישב אליה ויחכה לגאלה ולארשה לה לעולם בזמן העתיד.

[ג, ד]
כי ימים רבים -
מבאר הנמשל שימים רבים ישבו ישראל בגלות וימתינו ויחכו לי שאשוב אליהם כימי קדם, אין מלך לא יהיה להם מלך ממלכי בית דוד שישבו על כסא ה' ויעמדו תחת השגחתו, ואין שר שלא יעמדו ג"כ תחת שרי המערכת, כי יחכו אל ה' כמו שאמר לא תזני ולא תהיה לאיש, אין זבח גם לא יקריבו קרבנות בזה הזמן להמשיך עליהם שפע מה' כי יושבת המקדש והעבודה, ואין מצבה ובכ"ז לא יציבו מצבות לבעלים, ואין אפוד לא ימצא אצלם כהן לובש אפוד שידע ע"י העתידות, ובכל זה אין תרפים לא ישאלו בתרפים לדעת העתידות על ידיהם.

ואמרו חז"ל:
בג' דברים מאסו ישראל בימי רחבעם:
במלכות בית דוד,
ובמלכות שמים,
ובבית המקדש.

אמר ר' שמעון בן מנסיא:
אין ישראל רואים סימני תשועה וגאולה עד שישוב לבקש שלשתן, הה"ד: אחר ישובו ב"י ובקשו את ה' אלהיהם זה מלכות שמים,
ואת דויד מלכם כמשמעו,
ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש, דכתיב: ההר הטוב הזה והלבנון.
ועל זה אמר: ימים רבים ישבו לי אין מלך ממלכי בית דוד, ואין זבח בבהמ"ק, ואין אפוד להגיד עתידות ברוח הקודש, שהאפוד היה מגיד ברוח הקודש שזה בא ממלכות שמים, ונגד זה לא יהיה להם ג"כ שר ומצבה ותרפים המגבילים להם.

[ג, ה]
אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם -
שהיא מלכות שמים,
ואת דויד מלכם זה מלכות בית דוד,
ופחדו אל ה' ואל טובו שיפחדו אז שישיב להם טובו ושכינתו בציון שהוא הבהמ"ק, שאז ישכון ביניהם, והיא תהיה באחרונה כמו שאמר בכל מקום.
וכן היה סדר הציוי להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ואח"כ לבנות בהמ"ק, כמו שאמרו חז"ל (בסנהדרין דף כא),

העמדת מלך היא כתר מלכות, והכרתת עמלק שיהיה השם שלם, ובית דוד על כסא ה' במלכות שמים וארץ, ואז תשלם כתר תורה שאז יהיה מלך והגדת העתידות ברוח הקודש שהוא בכח השם, ואח"כ בנין בית הבחירה שהוא הזבח וכתר כהונה שזה יהיה באחרית הימים: