[ד, א]
כי ריב לה' -
שיעור הכתובים כי ריב לה' עם יושבי הארץ אך איש אל ירב, מספר מאמר העם, הם אומרים אל הנביאים והמוכיחים מה לכם הריב ולהוכיח, הלא הריב הזה הוא ריב ה' שהוא יש לו ריב עם יושבי הארץ על שחטאו כנגדו. ומה לו לאיש לריב את ריב ה', יריב ה' בעצמו את ריבו וישפוך חמתו על כולם אך איש לא יתערב בריב ואיש לא יוכיח, הם אומרים הנה ריב לה' עם יושבי הארץ, כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ, רצה לומר כי המצות נחלקו במצות שבין אדם לחברו ששרשם שיעשו אמת וחסד איש את אחיו וזה לא נמצא בארץ, ובמצות שבין אדם למקום ששרשם הוא דעת אלהים שידעו את ה' ואת דרכיו וגם זה לא נמצא בארץ, רק נמצא ההפך.

[ד, ב]
אלה וכחש -
שנשבעים בשם ה' לשקר ומכחישים מציאות ה' והשגחתו, וזה הפך מן דעת אלהים, ורצוח וגנוב ונאוף שזה ההפך של אמת וחסד, ונגד חמשה דברות הראשונות שרובם מצות שבין אדם למקום אמר: אלה וכחש. אלה הפך לא תשא וכחש הפך של אנכי ולא יהיה לך ומצות שבת שבאו ליסד אמונת מציאות ה' ואחדותו והשגחתו הפרטית, ורצוח וגנוב ונאוף הם הפך חמשה דברות השניים, פרצו, רצה לומר ועברות אלה נפרצו מאד עד שדמים בדמים נגעו מרוב הרצח, וזה הריב שיש לה' עם יושבי הארץ, ובכל זה אין לשום איש להתערב בריב הזה לריב ולהוכיח בשביל ה', רק -

[ד, ג-ד]
על כן תאבל הארץ וכו' אך איש אל ירב -
ה' יריב ריבו ויחרב את הארץ עד שהארץ תאבל ויכרתו יושביו עד שגם הבע"ח הבלתי מדברים יכרתו וגם דגי הים יאספו כל זה יעשה ה' בריבו, אך בלבד שאיש אל ירב את ריב ה', ואל יוכח איש את העם, כ"ז דברי העם אל הנביאים, (רצה לומר שנוח להם יותר שתחרב הארץ ולא שישמעו תוכחת הנביאים), ועמך אומר אל בני ישראל, עמך כמריבי כהן, רצה לומר לא לבד שאינם רוצים לשמוע תוכחה, עוד בהפך הם דומים כעושים מריבה עם הכהן המורה דעת, הם אומרים אל הכהן.

[ד, ה]
וכשלת היום -
הלא אתה הכהן המורה נכשלת בדרכים מקולקלים ביום לעיני השמש בפרהסיא. וכשל גם נביא המוכיח עמך לעשות עברות לילה בצנעה, א"כ כיון שאתם הכהן והנביא המורים והמוכיחים נכשלתם לעשות רע, דמיתי אמך א"כ אני דומה לך אני אמך, אני האומה והכנסיה שאני אם שלך (כי אנשים היחידים הם בני האומה והיא אמם) נדמיתי אליך ולמדתי ממך לעשות כמעשיך, וכתועבותיך (בדברים האלה יריבו עם הכהן).

[ד, ו]
נדמו עמי -
(מאמר ה' אל הכהן) הנה עמי נדמו ונמשלו לך מבלי הדעת שהם חסרים דעת כמוך כי אתה הדעת מאסת, ובזה נדמו אליך למאס ג"כ את הדעת כי למדו זאת ממך, לכן ואמאסך מכהן לי, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וזאת כהונת הכהן ואחר שמאסת הדעת אינך ראוי אל הכהונה, ויותר מזה כי ותשכח תורת אלהיך שגם שכחת את התורה שתחלה ידעת אותה ואח"כ שכחת אותה לגמרי אשכח בניך גם אני. כי בתחלה שזכרת את התורה הגם ששכחת דעת אלהים בכ"ז לא שכחתיך אנכי, כי היה לי תקוה שבניך ילכו בתורתי, כמו שאמר: והלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שמתוך שמתעסקים בה המאור שבה מחזירן למוטב, אבל אחר ששכחת גם את התורה גם אני אשכח את בניך כי אין תקוה שיצמח מהם צמח צדיק.

[ד, ז]
כרובם -
כי בניך עת ירבו, כפי שירבו ויעצמו כן חטאו לי כן יוסיפו לחטוא, עד שכבודם בקלון אמיר, כי כבוד הכהונה הוא מה שנתן להם ה' מתנת האשים לאכול אימורי הקרבן משולחן ה', כשרים היושבים ראשונה במלכות אשר על שולחן המלך תמיד הם אוכלים וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, אבל כבודם זה יוחלף לקלון, כי -

[ד, ח]
חטאת עמי יאכלו -
הם אינם אוכלים מאשי ה' לכלא פשע ולהתם חטאת רק הם אוכלים חטאת עמי, וזה אם מצד שלא יתכפר החוטא ע"י עבודתם אשר הוא לא לרצון לפניו, ואם מצד שהם בעצמם המסיתים את העם אל החטאת כדי שיביאו קרבנות ויהיה להם מה לאכול, ולא לבד שיכשילו את העם לחטוא בשוגג, כי גם אל עונם ישאו נפשו של העם, שישיאו אותם לעשות עונות במזיד ע"י שילמדו מדרך הכהנים המזידים לעשות רע, ומפרש -

[ד, ט]
והיה כעם ככהן -
שהעם יעשו עונות במזיד ע"י שהעם יהיה ככהן שלומדים להיות כמוהו ולעשות כמעשיו הרעים, ולכן ופקדתי עליו דרכיו אעניש את הכהן על דרכיו הרעים ואשיב לו גמול מדה כנגד מדה.

[ד, י-יא]
ואכלו ולא ישבעו-
תחת שבעת שהיו הכהנים צדיקים היה בא ברכה במעיהם ובמעט שהיו אוכלים מאשי ה' היו שבעים כמו שאמרו חז"ל, עתה שחטאת עמי יאכלו יאכלו ולא ישבעו, וגם יען אשר הזנו את העם לרדוף אחר הזנות, לכן לא יפרצו ולא ירבו בנים ובנות, כי את ה' עזבו, לשמור זנות ויין ותירוש (אשר) יקח לב, שתחת שנצטוה הכהן לשמור משמרת ה' ולהיות קדוש לאלהיו אם במה שיפרוש מן הזנות כמו שאמר: אשה זונה וחללה לא יקחו, ואם במה שיפרוש מן היין והשכר כמו שאמר: יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד, כי הזנות והיין יקחו את הלב ומטים אותו מדרך התורה והקדושה, והם עזבו מלשמור משמרת ה' רק לשמור זנות ויין שהם אצלם משמרת תחת משמרת ה', הגם שמשמרת הזה יקח לבם ויוליך אותם שולל.

[ד, יב]
עמי בעצו ישאל -
עמי שואל את הפסל של עץ להשיג ממנו מענה, והוא אינו עונה אותם, רק עץ אחר יגיד להם התשובה שהוא המקל המוכן להכות אותם הוא יגיד לו התשובה, הוא יגיד לו כי רוח זנונים התעה אותם מני דרך, וע"י הרוח הזה זנו מתחת אלהיהם. והמליצה שע"י המקל המכה בהם יודע להם שתעו מני דרך.

[ד, יג]
על ראשי ההרים יזבחו -
לשם זנו מתחת אלהיהם, ומצייר שהזבוח לע"ז שהיתה עבודה עקרית ונעשית בכנופיא ברב עם היתה על ראשי ההרים, והקטור שלא היתה עבודה עקרית וכל אחד עשאו ביחוד בפני עצמו היו עושים על הגבעות שתחת ההרים איש איש לבדו תחת אלון ולבנה, וגם שעם הזבוח והקטור היו מזנים כי הזנות היה מקושר עם ע"ז כנודע, והיו ג"כ שני מיני זנות, זנות בפרהסיא על ההרים, וזנות בצנעה על הגבעות כמו שיבואר בפ' שאחר זה.

על כן תזנינה בנותיכם -
כמו שאבותיהם זנו כמו שיפרש, והנה הבנות היו דרכם לשלוח החוצה אל אנשיהם, והכלות היו בביתם (כמו שאמר שופטים סי' י"ב), והבנות הם תזנינה שהזנות מורה על ששטה מתחת אישה והיו נחשבים כזונות, אבל כלותיכם תנאפנה כי הכלות שהם בביתם והם התירו הזנות והעריות בפרהסיא לא נחשב זה בעיניהם כזנות רק כנאוף שכולל גם נאוף הפנויה.

[[ד, יד]
לא -
ואני לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה כי אין העון תלוי בהבנות רק באבותיהם שמהם למדו לעשות זאת, כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו, שעם הקדשות שהם מזומנים לזנות והם הזונות בפרהסיא עמהם יזבחו, שהזבוח היה בפרהסיא וברוב עם כמו שאמר על ראשי ההרים יזבחו, והיו מזנים עם הקדשות שהיו ג"כ מזומנות לע"ז, (כידוע שעע"ז היה להם קדשות שהיה בעילותיהן קדוש בעיניהם ואתננן היה לאוצר האליל), ועם הזונות שהם אשת איש שמזנות תחת בעליהן בצנעה יפרדו מן החבורה שבראשי ההרים, לזנות עמהן בגבעות במקום סתר, וכ"ז מפרש מה שאמר שמקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעם, שע"י תאות הזנות תעו מה' לעבוד ע"ז, וזה יגיד לו המקל המכהו, וע"ז סיים שלכן עם לא יבין ילבט, לכן יוכה במקל חובלים והוא לא יבין לשוב עד המכהו וילבט ויתיגע מרוב המכות.

[ד, טו]
אם זונה -
כבר התבאר למעלה (סי' א' פ"א) שבעת שהתחיל הושע לנבאות בימי ירבעם בן יואש היה אז מלכות יהודה תחת יד מלכות ישראל (עד כ"ד לעוזיה שמלך בפני עצמו), והיה יהודה נכנע תחת יד מלכות אפרים ובאים אל ערי ישראל, והם היו עדיין עובדים את ה' בימים ההם, ע"כ הנביא מזהיר את יהודה שלא יבואו בערי ישראל ששם העגלים ועבודת נכר בל ילמדו ממעשיהם, וזה שאמר אם זונה אתה ישראל, רצה לומר אחר שאתה ישראל שהוא מלכות אפרים זונה מעל אלהיך, הלא צריך להשגיח לבל יאשם יהודה ע"י שילמד ממעשיך, לכן מצוה אל שבט יהודה, אל תבואו הגלגל ואל תעלו בית און שהוא בית אל, שבשני מקומות אלה היו עוסקים בעבודת העגלים, כמו שאמר בואו בית אל ופשעו הגלגל הרבו לפשוע (עמוס ד' ד') בגלגל שורים זבחו (לקמן י"ב י"ב), ושני מקומות אלה היו מצרנים לנחלת יהודה והיו בני יהודה באים לשם, מצוה אותם שישמרו מלבא למקומות אלה, כי אז אל תשבעו חי ה' כי בגלגל ובית אל נשבעים באשמת שומרון והס כי לא להזכיר בשם ה' ואתם יהודה נשבעים חי ה' לכן אל תבואו שמה.

[ד, טז]
כי -
שיעור הכתוב כי עתה (אשר) ירעם ה' ככבש במרחב סרר ישראל כפרה סוררה, כי בימי ירבעם בן יואש רחם ה' על ישראל אשר אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש ויושיעם ביד ירבעם בן יואש הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה (מ"ב י"ד) ואז רעה ה' אותם על כר נרחב, רצה לומר שהרחיב גבול ארצם, וחשב שיהיו ככבש הנמשך אחר הרועה ואינו נפרד מן העדר ללכת על הרים שובבים, כן חשב שעי"כ ימשכו אחריו ולא ימרדו בו, והם סררו אז כפרה סוררה שאם מוליכים אותה על כר נרחב היא עוזבת את הרועה וסוררת ומתרחקת ממנו כן התרחקו אז מעם ה' הרועה אותם והרחיב את גבולם, ומפרש במה התרחקו ממנו, כי -

[ד, יז]
חבור עצבים אפרים -
שהמלך שלהם (שהמלכות נקרא ע"ש אפרים) הוא מחובר אל העצבים ואינו רוצה להפרד מחברתם, כמו שאמר בירבעם בן יואש: ויעש הרע בעיני ה' לא סר מחטאת ירבעם (מ"ב שם) לכן אני מצוה אותך אתה יהודה, הנח לו, הפרד ממנו ואל תבואו הגלגל ואל תתערב עמו.

[ד, יח]
סר -
שיעור הכתוב, מגניה! סר סבאם הזנה הזנו, אומר ליהודה הנח לו, ואל תבטח על מגניה, שהם שרי אפרים וגבוריהם שהיו מגינים על יהודה בעת ההיא שהיו נכנעים וחלשים, כי המגנים של מלכות אפרים יש לומר שלשה חסרונות:
א) חסרון השכרות, שסבאם סר ויוצא מדרך הרגיל,
ב) חסרון הזנות והע"ז שלא לבד שזונים בעצמם, כי גם הזנה הזנו שמסיתים אחרים לזנות ולע"ז,
ג) שהם אהבו (קלון) והבו קלון, הם עצמם אוהבים קלון דברים נקלים ומבוזים ונותנים קלון להדבק בם.

[ד, יט]
צרר רוח -
והרוח הזה שהוא רוח שכרות ורוח זנונים ורוח רעה ובוז, צרר את העוף הזה בכנפיו ונושאהו למעלה לעוף מארצו אל אשור ומצרים, כמו שאמר לקמן (ז' י"ב) כעוף השמים אורידם, ועי"כ יבושו מזבחותם שזבחו אל העגלים.