פסוק א
דבר ה' וגו'. ר"ל בזה הספר יסופר דבר ה' אשר היה אל הושע
בן בארי. ארז"ל שזהו בארה הנשיא לראובני הנזכר בד"ה (א' ה') שגלה לאשור
בימי עזיה וגו'. כי בימי אלו המלכים ניבא
ובימי ירבעם. שמלך בימי עוזיה ועל שניבא גם עליו בארצו כי היה מבני עשרת השבטים לכן אמר ובימי ירבעם:

פסוק ב
תחלת דבר ה' וגו'. ר"ל תחילת דבורו של ה' בהושע היה זה שאמר ה' אל הושע לך קח לך וגו'
אשת זנונים. אשה שהורגלה בזנות וילדה ילדים בזנות שזהו מופת ואות שהיא זונה באמת וארז"ל לפי שהושע אמר להקב"ה על ישראל החליפם באומה אחרת לכן צוהו לקחת זונה למען הראות לו איך יקשה בעיניו לגרשה לרמז לו שקשה לפני המקום לשלח את ישראל מעל פניו
כי זנה תזנה. ר"ל להיות לאות שאנשי הארץ זונים וסרים מה' ללכת אחרי אלהי עכו"ם כזונה ההולכת אחרי המנאפים:

פסוק ג
גומר בת דבלים. כן היה שם זונה ידועה באותו הזמן:

פסוק ד
כי עוד מעט. עוד זמן מועט ר"ל בזמן קרוב אזכור דמי אחאב שהרגו יהוא ביזרעאל הדם ההוא אזכור על בית יהוא לשלם גמול. ועל זכריה בן ירבעם יאמר שהיה מבית יהוא ונהרג ע"י שלום בן יבש כמ"ש (במלכים ב' ב' טו.) ועם כי יהוא הרג לאחאב בדבר ה' על שעבד לבעל עכ"ז הואיל וגם יהוא חזר ועבד לבעל נחשב לו דם אחאב כדם נקי
והשבתי. ואח"ז אשבית ממלכות ישראל מכל וכל כי מעט מן הזמן עמדה מלכות ישראל אח"ז:

פסוק ה
ביום ההוא. ביום הגמול אשבור את קשת ישראל ר"ל אתיש כח ישראל בעמק יזרעאל הוא מקום מבצר מושב מלכי אפרים:

פסוק ו
כי נשוא אשא להם. ר"ל כי עד הנה נשאתי עוונם על כי רחמתים אבל מעתה לא אוסיף עוד לרחם עליהם וישאר עוונם על עצמותם:

פסוק ז
ארחם. על כי עדיין לא נתמלאה סאתם
בה' אלהיהם. ר"ל התשועה תהיה בעזר ה' ולא בכלי מלחמה. ויאמר על מפלת סנחרב שלא היתה ע"י מלחמה כי ה' הכה בהם ע"י המלאך:

פסוק ט
כי אתם לא עמי. אינכם חרדים על דברי לעשותם כדרך העם החרדים על דברי מלכם
ואנכי. וגם אני לא אהיה לכם לאלוה להציל אתכם ולהושיע לכם: