[ג, א]
ויאמר ה' אלי -
אחר שהשלים הנביא דברי נחמה שב לדברי תוכחה כנגד בני דורו, וכן דרך הנביאים לדבר בדבריהם תוכחה ונחמה.

ואמר עוד:
כי כבר אמר לו שיקח אשת זנונים ועתה דבר לו משל אחר, ואמר: לך אהב אשה והנה היא תהיה אהובת ריע שאתה תאהבנה ותהיה לה לריע והיא תהיה מנאפת אחר כן עם אחרים, והמשל הראשון היה על ירבעם בן נבט והבאים אחריו שזנו מאחרי ה' והניחו עבודת בית המקדש ועבדו העגלים, אחר כן, בא אחאב והוסיף להרע ועשה בעל ואשרה, ועתה הוסיף במשל זה באהבת האל יתברך את ישראל מקדם, כאדם האוהב את האשה החביבה עליו שהיא אהבה גדולה, כי לא כל אשה יאהב אדם בשוה, כמו שנאמר ביעקב: ויאהב יעקב את רחל, ואמר דוד: מאהבת נשים והם שתי נשיו שהיו חביבות עליו, ועם כל זה פנו אל אלוהים אחרים.

ואוהבי אשישי ענבים -
ותחת אשר היה להם לאהוב תורת ה' ומצותיו ולהגות באהבתה תמיד, כי היא המלמדת הדרך הטובה והישרה פרקו מעליהם עול תורה ואהבו תענוגי העולם ותאותם שתיית היין, כל שוגה בו לא יחכם, ואמר הנביא עליהם: הוי עטרת גאות שכורי אפרים, ואמר: הוי משכימי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם.

ופירש אשישי ענבים –
יין ענבים.

ויונתן תירגם:

ואמר ה' לי וגו'.

[ב, ב]
ואכרה לי -
דגש הכ"ף לתפארת הקריאה כדגש קו"ף מקדש ה', ושרשו כרה מן וגם מים תכרו מאתם רוצה לומר קניתיה לי לאשה.

וטעם בחמשה עשר כסף –
תירגם יונתן:

ופרקתינון במימרי ביום חמשא עסר לירח ניסן.

ועוד פירשו בו:

בזכות אברהם יצחק ויעקב וי"ב שבטים.

וחומר שעורים ולתך שעורים -
הם גם כן ט"ו, כי החומר עשר אפות, כמו שנאמר: כי עשרת הבתים חומר.

ולתך -
הוא חצי חומר.

ופירש רב סעדיה גאון ז"ל:

חומר ולתך - שהם ט"ו כנגד משה ואהרן ומרים וי"ב שבטים שיצאו ממצרים.

ויש לפרש לענין שפירש המתרגם:

חמישה עשר כסף ט"ו בניסן יהיה, פירש חומר ולתך מספר הימים משיצאו ישראל ממצרים עד שבאו מדבר סיני וקבלו שם את התורה, כי חומר הוא שלשים סאים ולתך ט"ו, הנה מ"ה וט"ו ימים שנשארו מניסן ושלשים של אייר הרי מ"ה.

ומה שאמר שעורים שהוא מאכל הבהמות, לפי שרוב העם שיצאו ממצרים עד שקבלו את התורה היו כבהמות כסוס כפרד אין הבין עובדים בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה ומשקבלו את התורה נפקחו עיניהם ושרתה עליהם רוח השכל והבינו וידעו.

וכתב רש"י:

כי מצא כתוב בשם רב האי ז"ל ואכרה לי קצבתי פדיונה לנגדי בדמים קלים, האומר ערך נפשי עלי אם מבן שישים שנה ומעלה ט"ו כסף, וחומר שעורים ערך הזכר מבן עשרים עד שישים חמישים שקל כסף והם דמי פדיון זרע חומר שעורין, שגם הוא חמישים שקל.

ולתך שעורים -
דמי פדיון זרע לתך שעורים עשרים שקלים וחמשה שקלים ערך מבן חדש ועד בן חמש ומבן חמש עד בן עשרים עשרים שקלים הרי כ"ה.

ויונתן תירגם:

כסף בפני עצמו, לא חברו עם חמישה עשר.

ותרגם:

ויהבית כסף וגו'.

[ג, ג]
ואמר אליה -
אמרתי לה אחר שנאפת תחתי, יהיה ענשך שתשבי באלמנות חיות ימים רבים.

וטעם לי - שתהיי קרואה בשמי ולא באיש אחר, תאמרי: אנכי אשת פלוני ולא תזני עם אנשים וגם לא תהיי אשה לאיש מיוחד אחר זולתי.

וגם אני אליך -
וגם אני לא אבוא אליך, ולא שזכר עומד במקום שנים. וזה יהיה ימים רבים.
ובפסוק הבא אחריו פירש המשל, כי ימים רבים

ותירגם יונתן:

נבייא אמר לה וגומר.

[ג, ד]
כי ימים רבים ישבו בני ישראל.-
ואלה הם ימי הגלות שאנחנו בו היום ואין לנו לא מלך ולא שר מישראל, כי ברשות הגוים אנחנו וברשות מלכיהם ושריהם.

ואין זבח ואין מצבה -
אין זבח לאל ואין מצבה לעכו"ם.

ואין אפוד ותרפים אין אפוד לאל -
שיהיה מגיד העתידות כאורים ותומים ואין תרפים לעכו"ם, שהם מגידים העתידות לדעת המאמינים בהם, וכן אנחנו היום בזה הגלות כל בני ישראל.

ותירגם יונתן:

לית מלכא וגו'.

[ב, ה]
אחר ישובו בני ישראל -
זה יהיה באחרית הימים קרוב לעת הישועה, שישובו בני ישראל בתשובה.

ובדברי רז"ל, רבי שמעון בן יוחי אומר:

בשלשה דברים מאסו ישראל בימי רחבעם:
במלכות שמים,
ובמלכות בית דוד,
ובבית המקדש, הדא הוא דכתיב: אין לנו חלק בדוד כמשמעו, לאהליך ישראל אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך.
ראה ביתך דוד - זה בית המקדש.

א"ר שמעון בן מנסיה:

אין מראין סימן גאולה לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשת, הדא הוא דכתיב: אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' - זה מלכות שמים, ואת דוד מלכם - כמשמעו, ופחדו אל ה' ואל טובו - זה בית המקדש, כמה דאת אמר: ההר הטוב הזה והלבנון, ופחדו אל ה' שיפחדו ויראו ממנו בשובם אליו ויקוו עם התשובה הטובה הגדולה שהבטיח וזה יהיה באחרית הימים.

ויונתן תירגם:

ויתבעון ית פולחנא דה' וגו',

ופירש רב סעדיה ז"ל:

ואל טובו - אל כבודו כמו אני אעביר כל טובי על פניך.