[ז, א]
כרפאי לישראל, וגנב יבא פשט גדוד בחוץ -
פירושו כתרגומו.

[ז, ב]
ובל יאמרו ללבבם -
אינם חושבים בלבבם, כי כל רעתם זכרתי.

עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו -
עתה יסבו אותם מעשיהם הרעים שהיו כנגד פני ולא נעלמו ממני, ובקבלם העונש יכירו כי ידעתי הכל ואני הוא המשיב גמולם בראשם.

[ז, ג]
ברעתם ישמחו מלך -
כשנסמכו עם ירבעם בדבר העגלים שמחוהו.

ובכחשיהם -
שכחשו בה' ואמרו: אלה אלוהיך ישראל שמחו גם כן השרים הנסמכים עם ירבעם באותה עצה.
או פירושו: בכל יום ויום משמחים מלכם ברעה שעושים,בעושק ובחמס, כי גם ידו עמהם, ובכחשיהם שמכחשים ומשקרים איש בעמיתו, משמחים השרים כי גם הם סומכים את ידיהם.

[ז, ד]
כלם מנאפים -
המלך עם השרים וגם העם נשמעים אליהם, והמשיל חמימות הניאוף לחמימות האש, ואמר כי הם כמו התנור הבוער.

מאופה –
ר"ל שהאופה בערו והסיקו לאפות בו הפת ורוב חמימות התנור והסיקו הוא הזמן שישבות האופה מהעיר הנשים האופות בו לחמם, והזמן ההוא הוא מלוש בצק עד חמצתו, כי כשמשים העצים בתנור להסיקו הוא מצווה הנשים ללוש, וישבות מהעיר אותן עד שיחמץ הבצק, כמו שהוא משער בלבו ואז יעורר אותן שיבואו עם בצקן לאפות, וזהו שיעור היסק התנור.
ואמר כי הם בוערים בניאוף כמו התנור בעת היסקו.

בוערה -
מלעיל הטרחא בעי"ן והה"א נוספת כי תנור לשון זכר.

מעיר -
כמו מהעיר.

ויונתן תירגם:

כולהון מחמדין וגו',

ואדוני אבי ז"ל פירש:

ישבות מעיר - היצר המעיר אותן אם ישבות לא ישבות זמן ארוך אלא מלוש בצק עד חמצתו.

חמצתו -
מקור בפלס, לחמלה עליך, או שם בשקל טמאה.

[ז, ה]
יום מלכנו -
יום שהיו ממליכים מלך שהיו קוראים אותו היום יום מלכנו אמר מה היה עסק השרים עמו, לא לדבר בענין גבורה ונצוח האויבים ולהעמיד משפט, כמו שהוא חוק מלך בן חורין אלא מה היה עסקם באכילה ושתייה, עד שהחלו המלך מרוב שתות היין זהו חמת מיין, שהיה זה בא בנאדו מלא יין וזה בא בנאדו ומשקין המלך עד שמחלין אותו והוא עם רוב השתיה, משך ידו את לוצצים ומתלוצץ עמהם.

וכתב אדוני אבי ז"ל:
בתחלה קראם שרים קודם שישכרו ואח"כ קראם לוצצים.

חמת -
מן ותמלא את החמת מים אלא שהוא משקל אחד ולוצצים תואר בשקל ונוצצים כעין נחושת קלל.

[ז, ו]
כי קרבו כתנור לבם בארבם -
לבם שהוא בוער כתנור קרבו אותו בארבם, כלומר קרבו אותו למעשה הרע, כלומר שמו לבבם לחשוב מחשבות רעות שיעשו הרע אחר המחשבה, וזהו בארבם, כי הרוצה לשלול ולגזול אורב תחלה כדי שלא ישמרו ממנו והמחשבה במארב.

כל הלילה ישן אופיהם -
הלב הוא כלי המחשבה והכח הפועל בו הוא האופה על דרך המשל, וכמו שהאופה מסיק את התנור בלילה ובבקר ימצא שבערו העצים ואופה בו את הפת שהוא תכלית מעשה ההיסק, והנה האופה ישן בלילה אחר שנתן העצים בתנור, שאין לו מעשה עד הבקר כן האופה בענין המשל שהוא כח המחשבה הוא ישן בלילה, כלומר שוכב ונח שלא תצא המחשבה לידי מעשה עד הבקר, והחושב קורא אותו ישן לפי שאין במחשבה יגיעת הגוף.

בקר הוא בוער -
כלומר שהם להוטים בבקר לעשות הרע שחשבו בלילה, וכן אמר החושבים לעשות רע על משכבותם לאור הבקר יעשוה, כי יש לאל ידם.

[ז, ז]
כלם יחמו כתנור -
מבואר הוא המשל וכפלו לענין שאמר ואכלו את שופטיהם כי האש אוכלת והענין כי הם במעשיהם הרעים אוכלים ומכלים את שופטיהם שלא יעשו משפט בעיר, כי מרוב המרעים לא יוכלו לעשות משפטם וגם יחניפו הרשעים ולא יוכיחום, כיון שרואים שידם תקפה והעונש עליהם לפי שאין מסלקין עצמם מכל משפט אלא שופטים מי שיכולת בידם ומניחים מי שאין יכולת בידם.
וכן אמר בנבואת ישעיה יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם.

כל מלכיהם נפלו -
שהיו מלכי ישראל נופלים זה ביד זה כי זה שהיה הורג המלך מולך תחתיו גם נפלו ביד אויביהם מלכי האומות ואעפ"כ אין קורא בהם אלי, שהיה להם לחשוב בלבם הרי אין כח ביד מלכנו להושיענו מצרינו נשובה אל ה' כי הוא יושיענו.

ויש מפרשים:

בהם – במלכים, אע"פ שרואין עצמם נופלים ביד העכו"ם אין אחד מהם שיקרא אלי וישוב מחטאו.

ותרגם יונתן:

ואכלו את שופטיהם - ובלישן שקריהון מחייבין ית דייניהון.

[ז, ח]
אפרים בעמים הוא יתבולל -
כמו: כי שם בלל ה' שפת כל הארץ - עניין בלבול וערבוב, כלומר הוא מעורבב בעכו"ם שהאל יתברך הבדילם מהם והם התערבו בהם ועשו כמעשיהם.

עוגה בלי הפוכה -
כמו העוגה הנאפה על הגחלים אם אין הופכים אותה היא נשרפת מתחת ואינה נאפה מלמעלה, כן היא העצה שאיננה נכונה, כשאין הופכין אותה מענין לענין עד שיושיבוה על אופניה, כן היה אפרים בעצתו לעבוד העגלים ואלהים אחרים ולא הבחין ולא בחר בטוב.

ויונתן תירגם:

דמן לחררה דעד דלא אתהפכת אתאכלת.

[ז, ט]
אכלו זרים כחו -
כמו שכתוב בספר מלכים.

והוא לא ידע -
לא ידע כי בעונו בא לו כל זה ולא שב מרשעו.

גם שיבה זרקה בו -
כי האדם ישוב מדרך הרעה בימי הזקנה כי יראה כי אפס כחו והולך בדרך כל הארץ וישוב טרם מותו ודמה האריכות הצרה להם זמן רב לימי הזקנה, ואמר גם באחרונה בימי פקח והושע בן אלה שהיו בסוף ימיהם, כאדם שזרקה בו שיבה אעפ"כ לא שבו מדרכם הרעה.

זרקה בו -
פעל עומד, כאלו אמר נזרקה בו.

והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש:

זרקה בו התולדה.

ויונתן תירגם:

אף חלישותא וגו'.

[ז, י]
וענה -
פירשנוהו למעלה.

[ז, יא]
ויהי אפרים -
המשילו ליונה הנלכדת ברשת לפתיותה שאין לה לב להבין כשתבא ללקט הגרגירים רשת פרושה שם ללכדה, כן אפרים כשהיו הולכים ושואלים עזר מאשור או ממצרים, כי לרעתם ילכו שם בבקשם עזר מהעכו"ם ולא מהאל יתברך אשר בידו , וכשיחשבו להעזר בהם יפלו ברשת האל יתברך וזהו שאמר כאשר ילכו אפרש עליהם רשתי.

וזכר היונה והוא הדין לשאר העופות אלא יונה לפי שאין לה מרה, היא כאלו הולכת בתמימות ולא תרגיש על הרע שימצאנה.

ויונתן תרגם:

והוו בית ישראל דמן ליונה שריחתא וגו',

ופירש בעל הערוך: ש

ריחתא מבכה וגורדת פניה, ודמהו ללשון הערבי שאומר לאשה המבכה ומשרטת פניה שרחה.

[ז, יב]
כאשר -
כעוף השמים אורידם בתוך הרשת.

איסירם כשמע לעדתם -
אכניסם במוסר העמים כמו שהשמעתי לעדתם במדבר דברי התוכחות והאלות הכתובות בתורה, אם לא ישמעו אל דברי התורה.

[ז, יג]
אוי להם כי נדדו ממני -
מעבודת בית מקדשי לעבוד העגלים וזהו פשע ומרד בי.

ואנכי אפדם -
היה בלבי לפדותם מצרותם אבל הם דברו עלי כזבים כמו שאמר: ויחפאו בני ישראל שאמרו שאינו יודע ומשגיח במעשיהם, אם יעשו טוב אם רע, לפיכך לא השגחתי עליהם והסתרתי פני מהם והיה לאכול.

[יד, יד]
ולא זעקו אלי בלבם -
לפי מחשבתם שחושבים שאיני שומע צעקתם ואיני יודע לא טובתם ולא רעתם.

כי יילילו על משכבותם -
כשהם על מטתם והם חושבים במה שיבא להם מהרע, יילילו ויבכו על עניינם הרע ולא חשבו כי מאתי בא להם הרע, כי פשעו בי.

על דגן ותירוש יתגוררו -
כשיבא בעיר דגן או תירוש למכור יאספו כולם עליו מהרעב אשר בעיר ואף על פי כן יסורו בי.

יתגוררו -
עניין אסיפה וחבור, כמו: הן גור יגור, יגורו עלי עזים.

יסורו -
מן כי דבר סרה סורר ומורה והם בענין שני שרשים סור וסרר.

ויונתן תרגם:

על דגן תירוש - בסגי עיבורא וגו'.

[ז, טו]
ואני יסרתי -
כשהיה להם הטוב והיו חזקים כנגד אויביהם אני הוא שיסרתי וחזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע, כי אמרו כי אינו מאתי רק מקרה הוא להם, הטוב או הרע.

יסרתי -
כמו מוסר מלכים, ומסרות ערוד, עניין קשירה והקשר הוא חזוק הדבר.

ויונתן תירגם:

וכמא די אנא מייתי וגו'.

[ז, טז]
ישובו לא על -
הוא קמוץ, כמו הוקם על, לפיכך הוא תאר כמו עליון, ופירושו כשתבא להם הצרה ישובו לזעוק אל העכו"ם לא אלי, שאני עליון על הכל.

היו כקשת רמיה -
תאר או שם והוא עניין מרמה,. כלומר הקשת המרמה שירמה דורך הקשת שיורה לעבר אחד ויהפוך ידו כרגע לעבר אחר ותולה המרמה בקשת, ואעפ"י שהדורך הוא העושה הרמיה לפי שהוא בעל המעשה ואעפ"י שהוא על יד אחר, כך ישראל פעמים היו שבים לדרך טובה וברגע היו שבים לדרך רעה, והנה הם הקשת על דרך משל, ונביאי השקר הם הדורך במשל שעל ידם שבים לדרך הרעה, כי כן ראינו בדבר אליהו אחר שעשה המבחן האמתי אמרו כל העם: ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים, וכמעט שבו לעבוד הבעלים והעגלים.

יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם -
שריהם שמוליכים אותם בדרך רעה ואומרים להם כשיבא עליהם האויב נלך למצרים ונבקש מהם עזר, וזהו זעם לשונם, שזועמים האל בדברים האלה ומה יבא להם.

יפלו בחרב -
בדרך, וזו ההליכה לעג היא להם בארץ מצרים שלועגים ומתלוצצים כשהם באים לבקש עזר מהם, וכן אמר בנבואת ישעיה: משא בהמות נגב וגו', לביא וליש מהם וגו', מהם היו אוכלים חיות הרעות ומהם היו נופלים בחרב האויב.

זו -
בחול"ם.
וכן ועדתי זו אלמדם, והוא כמו זאת.