[ט, א]
אל תשמח -
אם יקרה לכם דבר שמחה כמו חופות חתנים וזולתם, אין לך לשמוח כמו שאר העמים כי הם לא עזבו את אלהיהם ואתה זנית מעל אלוהיך ועבדת אלהי העמים, לכן יש לך להתאבל על זה ולא לשמוח לשום שמחה כמו שעשו דור המדבר אחר שהוכיחם משה רבינו על דבר העגל, אמר: וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו והנביאים מוכיחים אותם בכל יום על עובדם עכו"ם ולא ישיתו על לב.

אהבת אתנן על כל גרנות דגן -
לפי שהמשילו הנביאים עבודת עכו"ם כמעשה זונה, אמר אהבת אתנן כמו אתנן זונה.

ופירשו על כל גרנות דגן - בעת שהייתי נותן גרנותם מלאות דגן, כמו שאמר וישמן ישורון ויבעט.
או יהיה פירוש על כל גרנות דגן - כי כשהיה הדגן בגורן היו עובדים עכו"ם שם בגורן לפי מחשבותם, שהנעבד ההוא הוא הנותן התבואה.

[ט, ב]
גורן ויקב לא ירעם -
כיון שאינם מכירים כי אני הנותן להם הדגן והתירוש ומניחים עבודתי ועובדים אלוהים אחרים, לא ירעה אותם גורן ויקב כי אביא עליו השדפון והירקון או הארבה או האויב שלא יעשו ממנו גורן ויקב.
וכן אמר בראש הספר: והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה.

ותירוש יכחש בה -
אמר ותירוש, אחר שאמר ויקב כי זכרו הגורן הוא על שם סופו שיעשו ממנו לחם ברוב, אבל יקב כולל שתי הנאות, אכילת הענבים ושתיית התירוש שיעשו מהענבים ואחר שאמר הנה תירוש לא כלל יקב כי אם אכילת הענבים ואחר כך אמר ותירוש.

ופירש יכחש בה - כאלו יכחש בהם כי מה שיקוו ממנו לא ימצאו בו, שתהיה בו מארת ה' כמו שאמר בנבואת חגי: בא אל היקב לחשוף חמישים פורה והיתה עשרים ואמר בה לשון נקבה לעדת אפרים, כי בזה ובזה ידבר אל העם פעם לשון יחיד על דרך כלל ופעם לשון רבים על דרך פרט, ופעם לשון נקבה על העדה ובמסרה ב' כתיבין בה וסבירין בם והאחד הוא ויכו בה.

[ט, ג]
לא ישבו בארץ ה' -
היא ירושלם, כיון שהם מטמאים אותה בגלוליהם לא ישבו בה כי אין הארץ סובלת זמן רב עובדי עכו"ם, כמ"ש אלהי נכר הארץ וכן מי שיעשה בה התועבות הכתובות כמ"ש: ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם.

ושב אפרים מצרים -
הכתוב שאמר עליהם: לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.
וכן אמר בקללות בתורה: והשיבך ה' מצרים וגו', אע"פ שמלכות אפרים גלו על יד מלך אשור רבים מהם קודם גלותם שבו לארץ מצרים מפני הרעב והצרות שהשיגום בארצם, גם שרידים מאפרים היו עם דלת יהודה ובנימין כששבו למצרים, אחר שמנעם ירמיהו הנביא בשם ה'.

ובאשור טמא יאכלו -
ובארץ אשור שגלו שם טמא יאכלו כמש"כ בנבואת יחזקאל: ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים, כי בין הגוים לא יוכלו לאכול לחמם בטהרה ובנקיות.

[ט, ד]
לא יסכו לה' יין ולא יערבו לו -
אמר מה להם עתה להביא נסכים בית ה' כי לא יערבו לו, אינם ערבים לפניו כי הם עוברים על מצותיו ותורותיו.

זבחיהם כלחם אונים להם -
זבחיהם שהם מביאים לפני יחשבו להם כלחם אונים, כמאכל אבלים שהיא טמא, שהם טמאי מתים:

כל אוכליו יטמאו -
כל האוכלים לחם אונים הם טמאים, כן זבחיהם טמאים.

כי לחמם לנפשם לא יבא בית ה' -
הקרבן שהם מביאים בעבור נפשם, כלומר לכפרת נפשם לא יבא כי אין תועלת להם בו, ולא יכפר להם בעבור כי הם מזידים ואף בהביאם הקרבן אינם שבים מחטאם.

אוני -
אבלים, וכן: לא אכלתי באוני - באבלי, אלא שזה שם וזה תאר:

[ט, ה]
מה תעשו ליום מועד -
יום החרבן יקרא יום מועד וחג על דרך קול נתנו בבית ה', כיום מועד ויום החרבן הוא מועד וחג השם, כי השם יתברך קרא האויבים לבא יחדיו לבית השם להחריבו ולשפוך דם בני ישראל כדם זבחים, כמו שאמר בנבואת ישעיה: והיתה לי כאריאל.

[ט, ו]
כי הנה הלכו משוד -
כי הנה הלכו מכובד הרעב למצרים וליום החרבן מה יעשו ואנה ינוסו לעזרה?!

שוד -
הוא הרעב כמו השוד והשבר ופירוש הרעב והחרב - תקבצם.

מוף תקברם -
כי שם ימותו ההולכים שם בחרב ורעב.

מוף -
כמו נוף וכן כמהם וכמהן.

מחמד לכספם -
בתי חמדתם שהיו אוצרות כספם.

קימוש יירשם -
כלומר ירש אותם הקמוש שיהיה שם תמורת הכסף, כשיחרבו הבתים - יצמחו בהם הקוצים.

קימוש וחוח -
הם מיני קוצים.

ויונתן תירגם:
מיני חיות קרסולין חתולין.

[ט, ז]
באו ימי הפקודה -
שיפקוד האל עונם ימי השלם שישלם להם האל יתברך כמעשיהם הרעים, אז ידעו ישראל ויתודו ויאמרו על נביאי השקר שהטעו אותם והיו אומרים להם: שלום שלום אז יאמרו עליהם: אויל הנביא משוגע איש הרוח:

על רוב עונך -
על רוב עונך היה זה שנטית אחרי נביאי השקר ועזבת נביאי האמת.

ורבה משטמה -
לפיכך רבה משטמת האל יתברך עליכם.

שלם -
שם בשקל פגול חתול.

ויונתן תירגם:

דהוו מתנבין להון נביאי קושטא ומשעממין להון נביאי שקרא על דסגיאו חוביך ותקיפו חטאיך.

[ט, ח]
צופה אפרים -
אפרים שם לו צופה עם אלהיו והוא נביא השקר שאומר נבואתו בשם אלהיו.

נביא פח יקוש -
הנביא ההוא הוא לאפרים על כל דרכיו, כמו הפח היקוש שלוכד העופות, כן ילכדו אפרים בדברי נביאיהם.

משטמה בבית אלהיו -
נוכל לפרש בית אלהיו בית העגלים שהם אלהיו, ונביא השקר שם מתנבא והוא גורם לו משטמה בינו ובין האל יתברך.
ונוכל לפרש גם כן בבית אלהיו - בבית האל שהוא בית המקדש.

ויונתן תירגם:

מסגי תקלא בבית מקדשא דאלההון.

ובמדרש:

משטמה בבית אלהיו - זכריה שהרגו בבית המקדש והנה הפסוק מדבר על אפרים וזכריה הרגו בני יהודה.

[ט, ט]
העמיקו שחתו -
העמיקו סרה ושחתו דרכיהם.

כימי הגבעה -
כימים ששחתו בני בנימין בגבעה, שהחזיקו דבר נבלה שנעשה בפלגש.

[ט, י]
כענבים במדבר -
כמו אם ימצא אדם ענבים במדבר שהוא ארץ ציה אשר אין בו כל פרי שישמח בהם, וכמו שישמח אדם כשימצא בכורה בתאנה בראשיתה, כן מצאתי ישראל במדבר ופרנסתים וכלכלתים לא חסרו דבר, כאלו היו בארץ נושבת והמה לא הכירו בטובי.

באו בעל פעור וינזרו לבשת -
היו נפרשים ממני ללכת אחרי הבשת שהיא העכו"ם, שעובדיה יבושו ויכלמו ממעשיהם.

ויהיו שקוצים כאהבם -
ויהיו לעבוד שקוצים כאשר אהבו את בנות מואב וזנו עמהם והטו את לבבם לעבוד את אלהיהם.

או פירושו: ויהיו שקוצים - בלא חסרון כי העובד הוא שקוץ.
ופירש בראשיתה - התאנה הראשונה המבכרת וזכרון זה הענין לומר, כמעשה אבות יעשו בנים אני הטיבותי עם אבותיכם ומרדו בי וכן הטבותי לכם ופשעתם בי.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

טעם במדבר דבק עם מצאתי ופירש הפסוק כענבים וכבכורה בראשיתה שישמח המוצא אותם כן מצאתי אבותיכם במדבר ושמחתי עמהם ופירש ויהיו שקוצים כאהבם, כמדת האהבה שאהבתים, כן היו שקוצים בעיני.

[ט, יא]
אפרים, כבודם -
קרא הבנים כבוד, כי הם כבוד האבות, כמו שכתוב: עטרת זקנים בני בנים, וכן הוא חוק הבנים שמכבדים האבות.

מלידה ומבטן ומהריון -
מלידה שימותו מקצתם בעת הלידה ומבטן שימותו מקצתם בבטן, שלא יגיעו להשלים ימי ההריון, ומהריון שלא תהרינה, כלומר שתהיינה עקרות מקצתם.

[ט, יב]
כי אם יגדלו את בניהם -
אמר אם יהיו בהם שימלטו מאלה המקרים ויגיעו ללידה ויגדלו, אותם נערים ימותו לא יבאו לזמן שיקראו אדם, זהו שאמר ושכלתים מאדם.

כי גם אוי להם בשורי מהם -
ולא זו בלבד, כי גם בכל מעשיהם תהיה מארה עד שיקראו אוי להם בשורי מהם, כמו שאמר בתורה והסתרתי פני מהם והיה לאכול.

בשורי -
בשי"ן כמו בסורי בסמ"ך.

[ט, יג]
אפרים כאשר ראיתי לצור שתולה בנוה -
ראיתי אפרים בשלוה גדולה כמו שראיתי לצור שתולה על הים בנוה טוב ואחר כך כסוה המים, כן ראיתי אפרים שיוציא עתה אל הורג בניו, שיבואו עליהם האויבים ויצאו מעריהם לקראתם למלחמה ויהרגום אויביהם.
ופירושו להוציא - הנה הוא מזומן בקרוב להוציא.
ואפרים שם כלל,
ובניו הפרטים, אלא שזכר לשון בניו לפי שזכר כליון הבנים.

ויונתן תירגם:

אל הורג - לקטלא לפילאן טעותא בניהון.

יד תן להם -
הנביא מתפלל עליהם כשראה שיוציא אל הורג בניו, ואמר תן להם מה שתתן מכליות הבנים בבטן, או בעודם קטנים ולא יפלו ביד אויב.

רחם משכיל -
שימותו בבטן.
ואמר משכיל, כאלו הרחם משכיל אותם כי ברחם הם שכולים.

ושדים צומקים -
אם יגיעו ללידה שיצמקו שדי אמותיהם ויומתו באפס חלב.
צומקים – יבשים.

[ט, טו]
כל רעתם בגלגל -
כי שם חדשו המלוכה ומאסו אותי ממלוך עליהם.
או פירש בגלגל, לפי שהיה המשכן תחלה בגלגל אחר עברם הירדן והיה המקום הנבחר, היו אומרים להם נביאי הבעל שיעבדו שם לבעל, לפי שהוא מקום נבחר וכן אמר בגלגל שורים יזבחו.

מביתי אגרשם -
כיון שהם מאסו בי ובעבודתי ובחרו להם עבודת אלוהים אחרים, אגרשם מביתי שאפילו אם ירצו לחזור ולעבדני בו לא ימצאו כי יחרב, למען כי הרבו לפשוע.

לא אוסף אהבתם -
אוסף בצרי:

אהבתם -
מקור ר"ל לאהבה אותם.

כל שריהם סוררים -
שריהם שהיה עליהם להוכיחם ולהחזירם למוטב הם סוררים איך אקוה מהם תשובה, לפיכך לא אוסיף אהבתם.

[ט, טז]
הכה אפרים -
הכה ביד אויביו.

שרשם יבש -
ועוד דמהו לעץ שיבש שרשו שלא יעשה פרי, כן גם הם לא ילדון, כמו שאמר למעלה: מלידה ומבטן ומהריון.

ויונתן תירגם:

כן בית ישראל דמן לאילנא דקלא שרשוהי מלרע וגו', פירש נוב צמח או פרח.

ויונתן תירגם:

צמח בלי יעשה קמח נוב לא יעביד,

ובמשנה:

מפני שהנבייה נושרת עליהם.

ועוד אמר:

מועלים בעצים ואין מועלים בשפוי ולא בנבייה.

[ט, יז]
ימאסם אלהי -
אמר הנביא ימאסם אלהי כי איננו אלהיהם כי לא שמעו לו, לפיכך ימאסם וישלחם מעל פניו שיהיו נודדים בעכו"ם.