פרק יא, א
וממצרים קראתי לבני. ע"י נביאי להדבק בתורתי והם מה עשו.

פרק יא, ב
קראו להם כן הלכו מפניהם. כל מה שהנביאים קוראים להם ללמדם דרך הטובה כן הם הפכו עורף לברוח מפניהם. לבעלים יזבחו. דרך המקרא לדבר כן כמו כרובם כן חטאו לי (לעיל ד), וכאשר יענו אותו כן ירבה (שמות א).

פרק יא, ג
ואנכי תרגלתי לאפרים קחם וגו'. שלחתי לפניהם מנהיג המרגילם בנחת. קחם על זרועותיו. זה משה שנאמר בו (במדבר יא): כאשר ישא האומן את היונק. תרגלתי. כמו הרגלתי ואין לו דמיון. ולא ידעו כי רפאתים. יודעין היו אלא שדשו בעקב עשו עצמם כלא יודעים. ואגדה במדרש רבי תנחומא דרשו כלפי בני יוסף כשהביאם לפני יעקב לברכם ראה יעקב רשעים עתידים לצאת מאפרים ירבעם ואחאב ונסתלקה ממנו רוה"ק ויאמר מי אלה (בראשית מח) בקש יוסף רחמים ושרתה רוח הקודש על יעקב וברכם זהו ואנכי תרגלתי רוחי על יעקב לצורך אפרים ולקחם על זרועותיו.

פרק יא, ד
בחבלי אדם. הייתי מושכם תמיד בחבלים רכים אשר ימשוך בהם אדם את בנו כלומר במשיכת רחמים וכן תרגום יונתן. ואהי להם כמרימי עול על לחיהם. כאיכרים הטובים המרימים עול בידיהם ע"י לווחים להקל מעל הפרה החורשת, כן הייתי עמם בכל צרה להקל מעליהן (לשון אחר סא"א) כמרימי עול על לחיהם כאכים המרימים עול מעל צואר השור ע"י שמאריכין את הכלונס שהעול נתן בראשו להקל מעל הפרה החורשת, כן הייתי עמם בכל צרה להקל מעליהם כן תרגם יונתן כאיכרא טבא כו' ומוריך בלחיאתהון. ועל לחיהם. לשון לחי של מבוי. ואט אליו אוכיל. הטיתי לו כח להכיל עול היסורין ויונתן תרגם על שם שסיפק להם מזונות במדבר.

פרק יא, ה
לא ישוב אל ארץ מצרים. הבטחתיו לא תוסיפו לראותם עוד וגו', (שמות יד) ומה הועיל הרי על כרחו אשור הוא מלכו הרי חטאו וגרמו להם להיות עבדים לאשור על כי מאנו לשוב.

פרק יא, ו
וחלה חרב. ותנוח חרב בעריו. וכלתה בדיו ואכלה. וכלתה גבוריו ותאכלם. ממועצותיהם. נקוד שני טעמים בו הטיפחא בו הסילוק לפי שהוא דיבור בפני עצמו, וכן להחלו דלא יטמא בעל בעמיו (ויקר' כא) וכן לדורותיכם דשמן משחת קודש (שמות ל).

פרק יא, ז
ועמי תלואים למשובתי. כשהנביאים מלמדים אותם לשוב אלי תלואים הם אם לשוב אם לא לשוב בקושי ישובון אלי. ואל על יקראוהו יחד לא ירומם. ואל הדבר אשר עליו יקראוהו הנביאים יחד לא ירוממוהו עמי ולא יאות לעשותו ויש מפרשים ואל על יקראוהו. פגעים קשים יפגעום ואל כמו יש לאל ידי (בראשית לא), ואין זאת שהרי נקוד בפתח ואם היה ואל שם דבר היה נקוד בצירי. ויונתן תרגם במרעא קשיא יתערעון עשה אל (סא"א על) לשון קשה ולי נראה שפרשתי כהוגן. יחד לא ירומם. כחדא לא יהכון בקומא זקופא.

פרק יא, ח
אמגנך. אמסרך ביד אויביך כמו אשר מגן צריך (שם יד). נכמרו. נתחממו לשון ארמי וכן עורנו כתנור נכמרו (איכה ה).

פרק יא, ט
לא אשוב. מדברי הטוב אשר אמרתי לא מאסתים ולא געלתים להיות משחית את אפרים. כי אל אנכי. המקיים דבר טובתי ואין מדתי להנחם על הטוב. בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר. אחרת כבר הבטחתי להשרות שכינתי בקרבך בירושלים ולא אשרה אותה עוד על עיר אחרת ויש מפרש בעיר לשון שנאה כמו (שמואל א כה) ויהי ערך.

פרק יא, י
כאריה ישאג. עוד ישאג להם כאריה שיצאו מן הגליות וילכו אחריו. ויחרדו בנים מים. ויתכנשון גלוותא ממערבה.