פרק יב, א
סבבוני. כבר בכחש ובמרמה אפרים ובית ישראל מלכי עשרת השבטים וכל העם אבל יהודה עודנו. רד עם אל. מושל עוד ביראת אלהים. רד. כמו (במדבר כד) וירד מיעקב עוד מלכיהם עם הקב"ה.

פרק יב, ב
רועה רוח. לשון ריע מתחבר לדברי רוח לעבודת אלילים ושמן שלהם למצרים מובילים לתת שוחד למצרים לעזור אותם.

פרק יב, ג
וריב לה' עם יהודה. אליהם הוא מגיד את דברי ריבו אשר עשו לו אחיהם בית ישראל ולא יתמהו בפקדו על יעקב כדרכיו.

פרק יב, ד
בבטן עקב את אחיו. כל זה עשיתי לו אחזו בעקבו סימן שהוא יהיה לו גביר.

פרק יב, ה
בכה. המלאך. ויתחנן לו. כשאמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני (בראשית לב), המלאך היה מבקש ממנו הנח לי עכשיו סופו של הקב"ה ליגלות עליך בבית אל ושם ימצאנו ושם ידבר עמנו והוא ואני נסכים לך על הברכות שבירכך יצחק, ואותו מלאך שרו של עשו היה והיה מערער על הברכות.

פרק יב, ו
וה' אלהי הצבאות ה' זכרו. כאשר הייתי מאז כן אני עתה, ואם הייתם הולכים עמי בתמימות כיעקב אביכם הייתי נוהג עמכם כאשר נהגתי עמו.

פרק יב, ז
ואתה באלהיך תשוב. בהבטחתו ובמשענתו שהוא מבטיחך אתה יכול לסמוך ותשוב אליו רק חסד ומשפט שמור, ומובטח אתה לקוות לישעו תמיד.

פרק יב, ח
כנען בידו מאזני מרמה. אתם סמוכים על בצעכם שאתם סוחרים ורמאים ועל עשריכם אתם אומרים.

פרק יב, ט
אך עשרתי. ולא אעבוד את הקב"ה. מצאתי און לי. און כח ומדרש אגדה היה דורש רבי שמעון זצ"ל מצאתי און לי מצאתי לי שטר חוב שיש לי מלכות על ישראל וילכו גם אחיו ויפלו וגו' הננו לך לעבדים (שם נ) און לי דיני שטר כמו כותבין עליו אונו וכמו באוני אחד ובטימי אחת בב"ר וזה פירושו ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים מתפאר בעצמו ואומר אך עשרתי מצאתי און לי שטר אחד שכל ישראל עבדים לי שאבי קנה אותם, דכתיב: וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים ומה שקנה עבד קנה רבו וכל ממונם שלי, לפיכך אין בי חטא אם אטול כל אשר להם כי הם עבדי, מה כתיב אחריו ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים (שמות כ) גדולה הבאה לאביך במצרים מאתי היתה. אמר הקב"ה הננו לך לעבדים לא שכחת אבל אנכי ה' אלהיך שנאמר: בעשרת הדברות שכחת שהעמדת שני עגלים א' בבית אל וא' בדן, ולענין פשוטו של מקרא אתה אומר מצאתי און לי ע"י עושק ומאזני מרמה ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים שם הבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, אף אני היודע ונפרע ממאזני מרמה העשויין מבלי הבין ומהטוען משקלותיו במלח כדי לרמות. כל יגיעי לא ימצאו לי. טוב לך אם אמרת בלבך כל ממוני לא יהא בו ספוק לכפר על עוני אשר חטאתי, כן תרגם יונתן נביא אמר להון כל עותריכון לא יתקיים לכון ביום תושלמת חוביכון. לא ימצאו. לא יספיקו כמו (במדבר יא) ומצא להם ולא יתכן לפרש כל יגיעי כל היגיעים לבקש עוני ולא ימצא לי עון, שאם כן היה ראוי לכתוב כל יגיעי בלא יו"ד ולנקוד בציר"י אבל עתה אינו לשון יגע אלא לשון יגיע.

פרק יב, י
עוד אושיבך באהלים. אכרית מתוכך סוחרי מרמה ואושיבך באהלים אעמיד מתוכך תלמידים עוסקים בתורה. כימי מועד. כימי מועד הראשון שהיה יעקב איש תם יושב אוהלים.

פרק יב, יא
ודברתי על הנביאים. להוכיח אתכם ולהחזיר אתכם למוטב. וביד הנביאים אדמה. נראיתי להם בכמה דומיות. דבר אחר: אדמה להם דברי ע"י משלים כדי לישבם על שומעיהם.

פרק יב, יב
אם גלעד און. אם בא להם שבר ואונס הם גרמו לעצמם כי אך שוא היו ובגלגל שורים זבחו לעבודת אלילים. גם מזבחותם. רבים כגלים שעל תלמי שדי. תלמי שדי. היא מענית המחרישה קרויה תלם.

פרק יב, יג
ויברח יעקב שדה ארם וגו'. כאדם שאומר נחזור על הראשונות שדברנו למעלה וישר אל המלאך ועוד זאת עשיתי לו הוצרך לברוח שדה ארם ידעתם איך שמרתיו. ובאשה שמר. את הצאן.

פרק יב, יד
ובנביא העלה ה' וגו'. ועל שאתם מבזין את הנביאים ומלעיגין בדבריהם הלא בנביא העלה וגו'.

פרק יב, טו
הכעיס אפרים. לבוראו לבזות את נביאיו ולבגוד בו. תמרורים. הם לו כי דמיו אשר שפך בהחטיאו את ישראל להצמיד לע"ז והמחטיאו לאדם קשה לו מן ההורגו, כאשר אנו למידין מעמון ומואב שהטעו את ישראל להצמד לבעל פעור וענשן הכתוב יותר ממצרי ואדומי שטבעום בנהר ויצאו בחרב לקראתם. עליו יטוש. עליו יטילם הקב"ה. וחרפתו. שחירף את שלמה כענין שנאמר: (מלכים א יא) וירם יד במלך שהוכיחו ברבים על אשר בנה שלמה את המלוא, כדמפורש בחלק. ישיב לו אדוניו. הקב"ה שהרי הוא הרע לעשות יותר ממנו.