פרק יד, א
תאשם שומרון. מעתה תגלה אשמתה. הריותיו. נשים מעוברות שבתוכה.

פרק יד, ב
שובה ישראל. שבארץ יהודה פן יקרה אתכם כשומרון לכך נסמכו העניינים, משל למלך שמרדה עליו מדינה שלח המלך פולימרכוס ואמר להחריבה היה אותו פולימרכוס בקי ומיושב אמר להם טלו לכם ימים ואם לאו אני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה ולאיפרכיא פלונית ולחברותיה, לכך נאמר תאשם שומרון ואומר שובה ישראל עד ה' אלהיך כדאיתא בסיפרי בפרשת וישב ישראל בשטים. עד ה' אלהיך. תני בשם רבי מאיר שובה ישראל בעוד שהוא ה' במדת הרחמים ואם לאו אלהיך מדת הדין עד דלא יתעבד סניגוריא קטיגוריא. כי כשלת. באו לך מכשולים בעד עווניך.

פרק יד, ג
כל תשא עון. כל עוונותינו סלח. וקח טוב. ולמדנו דרך טוב, דבר אחר: מעט מעשים טובים שבידינו קח בידך ושפטנו אחריהם וכן דוד אומר מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים (תהלים יז) דבר אחר: וקח טוב וקבל הודיה מאתנו שנאמר: טוב להודות לה' (שם צב). ונשלמה פרים. שהיה לנו להקריב לפניך נשלם אותם בריצוי דברי שפתינו.

פרק יד, ד
אשור לא יושיענו. עוד זאת אמרו לפניו לא נבקש עוד עזרת אדם לא מאשור ולא ממצרים. על סוס לא נרכב. זו היא עזרת מצרים, שהיו שולחים להם סוסים כמו שאמרו לישעיה יהושע (יהושע נ) לא כי על סוס ננוס ועל קל נרכב. ולא נאמר עוד למעשה ידינו. שהם אלהינו. אשר בך. לבדך תהיה תקותינו המרחם יתומים.

פרק יד, ה
ארפא משובתם. אמר הנביא כך אמר לי רוח הקודש מאחר שיאמרו לפני כן ארפא משובתם ואוהבם בנדבת רוחי אעפ"י שאינן ראויין לאהבה אתנדב לאהבתם, כי שב אפי ממנו.

פרק יד, ו
ויך. הטל את שרשיו ויצליחם כלבנון כשרשי אילני הלבנון שהם גדולים.

פרק יד, ז
ילכו יונקותיו. יסגון בנין ובנן ויהי כזית מנרתא דקודשא זיוהון וריחהון כריח קטרת בוסמיא. כלבנון. כבית מקדשא.

פרק יד, ח
ישובו יושבי בצלו. אותן שהיו כבר יושבים בצל הלבנון שדימה בו ישראל ובית המקדש ועכשיו גלו מעמו ישובו אליו. זכרו כיין לבנון. כדוכרן יבבות חצוצרתא דעל חמר עתיק דמתנסך בבית מקדשא שהיו תוקעין בחצוצרות על הנסכים כשהלוים אומרים בשיר.

פרק יד, ט
אפרים. יאמר מה לי עוד ללכת אחרי העצבים וישובו מעבודת אלילים. אני עניתי. אענהו מצרתו. ואשורנו. אראה בעניו. אני כברוש רענן. אני לו נכסף להיות אוחז ידו בי כברוש רענן הנכפף לארץ שאדם אוחז בענפיו כלומר אהיה מצוי לו. ממני פריך נמצא. והלא אני הוא שכל טובתך מאתי באה.

פרק יד, י
מי חכם ויבן אלה. מי חכם בכם ויתבונן לתת לב לכל אלה וישוב אלי. ופושעים יכשלו בם. בשבילם על שלא הלכו בהן כן תרגם יונתן.