פרק ב, א
והיה מספר. מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד, ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם, עמד ובקש עליהם רחמים, ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו, רבי אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה? משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל לבבכם לשוב אלי, כמו שנאמר על ידי משה (דברים ל): והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו'.

פרק ב, ב
ראש אחד. דוד מלכם. כי גדול יום יזרעאל. קבוץ זריעתם.

פרק ב, ג
אמרו לאחיכם עמי. כתרגומו: תובו לאורייתי ועל כנישתכון ארחם.

פרק ב, ד
ריבו באמכם. בכנסייה שלכם של עכשיו שהיא אם לדורות הבאים. מבין שדיה. דרך הנואפות שממעכין להם בין דדיהם ויונתן תירגם: ופולחן טעותהא מבין קירוהא.

פרק ב, ה
כיום הולדה. כיום שמצאתיה במצרים, כמו שמפורש (ביחזקאל טז) ומולדתך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ותושלכי על פני השדה בגועל נפשך לא חסה עליך עין (שם). כמדבר. גזירות שגזרתי עליהם במדבר שם יתמו ושם ימותו (במדבר יד). והמתיה. ואקטלינה.

פרק ב, ז
אמם. כנסיה שלהם. הובישה הורתם. בהיתו מלפיהון, החכמים המורים להם הוראות בושים מפני עמי הארץ, אומרים להם לא תגנובו והם גונבים לא תלוו ברבית והם מלווים. אחרי מאהבי. בדרכי האומות.

פרק ב, ח
הנני שך. לשון סגירה כמו הסר משוכתו (ישעיה ה) כמשוכת חדק (משלי טו). את דרכך. דרכים ושבילים שאת הולכת בהם.

פרק ב, ט
את מאהביה. מצרים ואשור ולא תוכלי לבקש מהם עזרה. ורדפה. ממשקלות לשון כבד הוא זה כמו (שם יב) ומרדף רקים פורציי"ר בלע"ז, כלומר תחזור אחריהם ולא תשיגם. ובקשתם. ובקשה אותם.

פרק ב, י
לא ידעה. לא שמה אל לבה והראית עצמה כלא יודעת. וכסף הרביתי לה וזהב. והם עשאוהו לבעל.

פרק ב, יא
בעתו. בעת גמר בישול הפירות. והצלתי. ממנה צמרי ופשתי אשר היה לכסות את ערותה, כל הצלה שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא ומוכיח עליו ויצל אלהים את מקנה אביכם (בראשית לא) כי כל העושר אשר הציל (שם).

פרק ב, יב
ואיש לא יצילנה מידי. אף זכות אבותם תמה.

פרק ב, יד
והשמותי. לשון שממה. אתנה. כמו אתנן. ושמתים ליער. שהחיות מהלכות שם ואוכלות הפירות.

פרק ב, טו
ופקדתי עליה. שכר פורענות. ימי הבעלים אשר תקטיר. תמיד להם ולשון הווה הוא. ותעד נזמה וחליתה. לשון עדי כזונה המתקשטת לקראת נואפיה, וחליתה, בלשון ערבי הוא קישוט.

פרק ב, טז
לכן הנה אנכי מפתיה. משדלה להמשך אחרי לוזאניי"ר בלע"ז ומהו הפיתוי. והולכתיה המדבר. בגולה שהוא לה כמדבר וציה ושם תשיב אל לבה כי טוב לה כשעשתה רצוני מכשמרדה בי.

פרק ב, יז
את כרמיה. תרגם יונתן לשון פרנסים ומנהיגים, וכן לא יפנה דרך כרמים (איוב כד), וכן כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א). דבר אחר: והולכתיה המדבר למדבר סיחון ועוג ובסגנון זה נתנבא (יחזקאל כ) שנאמר: והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם כאשר נשפטתי את אבותיכם, והבאתי אתכם במסורת הברית וברותי מכם המורדים וגו' והכשרים אקיים וזהו את כרמיה. ואת עמק עכור. עומק הצרות שהן עכורים שם אתן לה לפתח תקוה שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי. וענתה שמה. לשון דירה כמו מעון אריות (נחום ב). כימי נעוריה. שישבה במצרים ימים רבים. וכיום עלותה וגו'. שצעקה אלי ממצרים מתוך שיעבוד וגאלתיה כן גם עתה.

פרק ב, יח
תקראי אישי וגו'. תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים. בעלי. לשון אדנות ומורא, ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה.

פרק ב, יט
ולא יזכרו עוד. ישראל בשמם של בעלים או לא יזכרו הבעלים בשמם של ישראל לומר שהם אלהות להם, או לא יזכר שם הבעלים עוד כמה דאת אמר: (ישעיה ב) והאלילים כליל יחלוף.

פרק ב, כ
עם חית השדה. שאשבית מזיקין מן העולם וכן הוא אומר (שם יא) לא ירעו ולא ישחיתו וגו'.

פרק ב, כא
בצדק ובמשפט. שתתנהגו בהן. ובחסד וברחמים. שיבא לך מאתי על ידיהם באברהם אבינו כתיב: (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וכנגדן נתן לבניו חסד ורחמים מאת הקב"ה, שנאמר: (דברים יג) ונתן לך רחמים ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד (שם יז) פסקו מן הצדקה והמשפט, כמו שנאמר: (עמוס ה) ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו אף הקב"ה אסף מהם החסד והרחמים שנאמר: (ירמיה טו) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים, וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט, שנאמר: (ישעיה א) ציון במשפט תפדה וגו' הקב"ה מוסיף עליהם רחמים וחסד ועושה אותן עטרה לארבעתן ומושיבן בראשן.

פרק ב, כב
וארשתיך לי באמונה. בשכר האמונה שהאמנת בגולה להבטחות שעל ידי נביאי.

פרק ב, כג
אענה את השמים. לצוק אל השחקים מפלג הטוב התלויים במאמר, והם יענו לצוק מים על הארץ.

פרק ב, כד
את יזרעאל. את בני הגולה שנזרעו ונקבצו.

פרק ב, כה
וזרעתיה לי. כזורע סאה להכניס כמה כורין כן יתווספו עליהן בארץ ישראל כמה גרים.