פרק ד, ב
אלה וכחש. נשבע בשקר. פרצו. תרגם יונתן: ומולידין בנן מנשי חבריהון. ודמים בדמים נגעו. חובין על חובין מוסיפין ולפי משמעו פרצו הגדר והרבו שפיכות דמים עד נגע דם הרוג זה בדם חבירו.

פרק ד, ג
תאבל. תחרב ויגדל האבל בה. יאספו. יזערון מן קדם חוביהון לשון כליון כמו אסוף אסיפם (ירמיה ח).

פרק ד, ד
אך איש אל ירב. אתם מתרין בנביאי אמת שלא יריבון אתכם ולא יוכיחו אתכם כמו שנאמר: (עמוס ז) שאמר לו אמציה כהן בית אל לא תנבא על בית ישראל ולא תטיף על בית ישחק והוא בימי ירבעם בן יואש שנתנבא הושע בימיו. ועמך כמריבי כהן. נצן עם מלפיהון שהכהנים היו בני הוראה, כמו שנאמר: יורו משפטיך ליעקב (דברים לג).

פרק ד, ה
וכשלת היום וגו'. ותתקלון ביממא ויתקלון נביאי שקרא דעמכון כדבליליא ואבהית כנשתכון ואבייש כניסייה שלכם. נביאי עמך. נביאים שעמך. ודמיתי. כמו נדמו עמי כאדם היושב ותוהא ואין מענה בפיו.

פרק ד, ו
אשכח בניך. שאותן שעמדו על הר סיני נתנו בניהם ערבים תחת אבותיהם לשמור את התורה.

פרק ד, ז
כרובם כן חטאו. כשרבו וגדלו כן הוסיפו לחטוא כן חטאו לשון עברית כן בכמה מקומות כאשר יענו אותו כן ירבה (שמות א) קראו להם כן הלכו מפניהם (הושע יא) כל כמה שהנביאים קוראין להם להוכיחן כן הם היו בורחין מפניהם כרובם כן חטאו לפיכך כבודם בקלון אמיר.

פרק ד, ח
חטאת עמי. כל חטאת שבספר תרי עשר פתחין לפי שכולן דבוקין חוץ מאחת (מיכה א) ראשית חטאת היא לבת ציון, חטאותיהן של עמי יאכלו אותם נביאי השקר שאמר להם למעלה וכשל גם נביא עמך נעשו להם כהני במות ואוכלין מה שהיו כהנים ראויין לאכול. ועל עוונם. של ישראל ישא הנביא נפשו והנביא עצמו מצפה שיביאו לו ממון וקרבנות לכפרה.

פרק ד, ט
והיה כעם ככהן. אני אשוה את העם לבזיון כהני שחללו אותם מכהן להם ולכן אף אני אחלל את העם באומות כן תרגם יונתן.

פרק ד, י
ולא יפרוצו. לא יגדלו בנים.

פרק ד, יא
זנות ויין וגו'. שהם עסוקין בם לקחו את לבם מאחרי.

פרק ד, יב
בעצו ישאל. בצלם שעשה מן העץ. יגיד לו. אל דבריו הוא שומע שאומרים לו נביאי הבעל בשם עכו"ם.

פרק ד, יג
אלון. קייאני"א בלע"ז שגדל בו פרי שקורין גלאנ"ץ בלע"ז. ולבנה. עץ שקליפתו לבנה. ואלה. אולמ"א בלע"ז שענפיו מרובין ונוטעין אותו לצל. על כן תזנינה בנותיכם. על שאתם מתחברין לעבודת אלילים כמשפטי הגויים הקדמונים והם מתחברים עמכם ואתם הייתם מתחתנים בם ובנותיכם הנולדות לכם מבנותיהם נוהגות כמנהג אמן ומזנות, כן תרגם יונתן.

פרק ד, יד
לא אפקוד על בנותיכם. עוד לבודקן במים המרים כשתזנינה למה כי בעליהם עם זונות יפרדו וכאשר אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו. יפרדו. תרגם יונתן מסתייען לשון סיעה, כלומר מתחברין אתם לשתות יין ומנחם חברו אצל עבשו פרודות שהם חביות יין. ועם לא יבין ילבט. אחרי שאינכם נותנין לב להבין לפיכך תתלבטו ללקות בפורענות ליבוט לשון טורח הדרך וליאות משא ילשי"ר בלע"ז.

פרק ד, טו
אם זונה אתה ישראל. לא ילמדו בני יהודה דרכם, לשון אחר אם זונה אתה ישראל אל יאשם יהודה אם זונה ישראל אין בני יהודה חייבין בכך ואיני מחייבם, כמו שנאמר: למעלה (א) ואת בית יהודה ארחם. ואל תבואו. בני יהודה הגלגל ובלבד שלא יבואו בני יהודה הגלגל ששם י' השבטים עובדים שנאמר: כל רעתם בגלגל (לקמן ט) בגלגל הרבו לפשוע (עמוס ד). ואל תעלו בית און. הוא בית אל שהעמיד שם ירבעם את העגלים. ואל תשבעו. עמהם חי ה' כי אם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו (ירמי' ה) כשהיו נשבעים בשקר היו מזכירים שם שמים וכשהיו נשבעין באמת נשבעים בשם הבעלים.

פרק ד, טז
כי כפרה סוררה. כתורא דאתפטים ובעיט כן סרר ישראל מרוב אכילה ושתייה. עתה ירעם. מרעית מצומצמת ככבש הרועה במרחב ולא כשור פטם שאובסין אותו בשעורין וכרשינין.

פרק ד, יז
חבור עצבים אפרים. נצמד לעבודת אלילים ואי אפשר לו לפרוש לפיכך הנח לו אתה הנביא ולא תנבא להוכיחו כי לא יועיל.

פרק ד, יח
סר סבאם. נעשה משתיהם זר מעלי סר לשון זר כמו (ירמיה ב') סורי הגפן נכריה כלומר סר ממקומו ונהפך לאחר, סבאם, משתה יינם שהיה עם הזונות. אהבו הבו קלון. הזמינו להם קלון הבו לשון הזמנה כמו הבה נרדה (בראשית יא) הבה נבנה (שם) הבה נתחכמה (שמות א). מגניה. שריה ומלכיה.

פרק ד, יט
צרר רוח אותה בכנפיה. נדבק הרוח בכנפיה כעוף הזה שאין הרוח מניחתו לשכון עד שמוליכו למרחוק כן יבואו האויבים עליהם ויגלום בגולה ואז. יבשו מזבחותם. מזבחי תועבותם שאין פונים אליהם כאשר יאמר חטא חטאה כן יאמר זבח זבחה מן המקומות שהיו זובחים שם וכן תרגם יונתן מאיגורי תועבתהון. מדרש תנחומא מצאתי לשון אגדות כאדם המאיים על איש המקניטו חייך שאני צוררה לך בכנפיך כך המקרא הזה מאיים על ישראל, קנאתי קשורה וחמתי להנקם באחרית ויבושו ממעשיהם.